בתחנת כיבוי אש קטנה בקליפורניה יש נורה קטנה שמסרבת לכבות ומאירה באדיקות כבר למעלה ממאה ועשרים שנה.
מדובר בנורה פשוטה: גופי להט עבה, זרם חשמלי יציב, צריכת חשמל בערך כמו של מטען טלפון. והיא פשוט ממשיכה לדלוק.
כיום נדמה שמוצרים שמתכלים מהר הם "גזירת הכתוב", אך מתברר, שבעבר יוצרו מוצרים עמידים לאורך זמן. בשנות ה־20 של המאה הקודמת כמה תעשיינים החליטו אחרת. הם יצרו מה שנקרא היום "קרטל" וקבעו כי כל מפעלי הנורות חייבים לייצר נורות שלא ידלקו יותר מאלף שעות, כדי שיוכלו להרוויח יותר כסף.
*
תופעה דומה מתרחשת במוצרים רבים היום, ולמרות שזה מאוד לא הגיוני, זה בדיוק מה שקורה כשהאדם חושב רק על עצמו, על האינטרס הקטן והמצומצם שלו, ולא לוקח בחשבון את ההשלכות של המעשים והבחירות שלו על הכלל כולו, ולפעמים אפילו על המשפחה והחברים שלו.
התורה מצווה עלינו "ואהבת לרעך כמוך", היא מבקשת שנבנה חברה מתוקנת שבה השיקולים שלנו יהיו תמיד שיקולים של "טובת הכלל" ולא של "טובת הפרט".
כשרבים מאיתנו יפנימו את זה העולם שלנו יהיה מקום שהרבה יותר נעים ונחמד לחיות בו. וזה מתחיל בכל אחד מאיתנו שיעשה את השיקול הנכון.
