מצב רוחו של ג'ימי באותו בוקר היה מעולה. הוא נכנס למספרה ובירך את הספר בקול עליז: "בוקר טוב ג'ימי". "מה נשמע טום?" שאל אותי ג'ימי בחזרה, "אני רואה שמצב הרוח שלך עליז היום במיוחד…" "אני ואשתי יוצאים לחופשה לוושינגטון, ויש לי את כל הסיבות להיות במצב רוח מצוין לפני היציאה לחופש", השיב טום.
"וושינגטון? למה שתרצה לנסוע לשם? זו עיר משעממת במיוחד!" אמר ג'ימי הספר. התור התקדם, ונשאר רק אדם אחד לפני טום. "אנחנו נוסעים בחברת סטורליינס, קיבלנו זוג כרטיסי טיסה במחיר מצוין!" ענה טום. ג'ימי עצר לרגע באמצע התספורת והביט לעברו בתדהמה. "אתם טסים בסטורליינס? אני לא מאמין! זאת חברת תעופה נוראית! המטוסים שלהם ישנים, השירות גרוע, והם לעולם אינם מגיעים בזמן!"
טום הקשיב בתשומת לב לדברים, וג'ימי המשיך ושאל: "ואיפה אתם עומדים לשהות במשך כל תקופת החופשה?"
טום היסס לרגע ואז השיב: "נתארח במלון 'וושינגטון הוטל', מלון יוקרתי שנמצא ממש במרכז העיר…" הוא לא הספיק להמשיך את המשפט, וג'ימי קטע אותו בחדות. "כן, כן, אני מכיר את המקום… אל תמשיך אפילו. זה מקום נוראי! מקלחות ישנות עם עובש, חדרים עם עכברים ואוכל זוועתי שאי אפשר לתאר אפילו…"
החיוך העליז נמחק כמעט לחלוטין מעל פניו של טום. אבל הוא בכל זאת התעקש להוציא אמירה חיובית מג'ימי הספר, שהרס בעקביות את התקווה שלו ליהנות בחופשה. "אתה יודע למה נסענו לוושינגטון? כבר לפני שנה תיאמנו ביקור בבית הלבן! אנחנו עומדים לבקר בבית הלבן ולהיפגש עם נשיא המעצמה הכי גדולה בעולם?"
"שטויות, אתה מקשקש בקומקום!" אמר ג'ימי הספר בביטול. "למה נראה לך שנשיא ארצות הברית יפנה מלוח הזמנים העמוס שלו כדי להיפגש עם עוד מישהו כמוך? חסר לו מה לעשות בחיים? אני באמת מאחל לך בהצלחה בחופשה, אתה בהחלט תזדקק עוד לאיחולים שלי, כי נראה לי שהחופשה שלך עומד להיות גרועה במיוחד…"
טום התיישב באנחה על כיסא המספרה. הוא התחרט על כל מילה שאמר. מכאן ואילך כבר לא אמר מילה בנושא החופשה המתוכננת, והתספורת שלו עברה במהירות ובשתיקה.
יום היציאה לחופשה הגיע, וטום יצא בחשש לטיול המתוכנן שעליו חלמו רבות הוא ואשתו. הטיול עבר בנעימים, ומהר מאד הבין טום שכמו שחשב, הדברים לא היו גרועים כל כך כפי שג'ימי צפה, וגם אם הייתה בעיה מסוימת העניינים הסתדרו מהר מאד על הצד הטוב ביותר.
חודש שלם עבר מאז החופשה, וטום הגיע למספרה של ג'ימי לתספורת נוספת. הוא התיישב על הכיסא בחיוך רחב, וג'ימי נזכר בחיוך שלו בפעם הקודמת. "נו איך הייתה הנסיעה לוושינגטון?" שאל בלעג. "הספקת לגלות שזאת עיר מנוכרת ומשעממת כמו שתיארתי?"
"אז ככה, קודם כל הייתה חופשה נפלאה!" אמר טום בחיוך גדול. "לא רק שהגענו לוושינגטון בזמן וההמראה והנחיתה התרחשו בדייקנות שווייצרית, אלא שברגע שהתיישבנו במטוס ניגש אלינו הדייל הראשי ושדרג את המושבים שלנו למחלקה ראשונה ללא תוספת של דולר אחד!" ג'ימי החמיץ פנים ושאל: "אבל המלון? ראית עד כמה צדקתי כשאמרתי שהוא גרוע?"
טום חייך והשיב: "מה פתאום? המלון היה מעולה! בדיוק עכשיו הסתיימה עבודת שיפוץ מדהימה עם ארכיטקטורה יוצאת דופן שעלתה מיליון דולר. ואם כל זה לא מספיק, הוענקה לנו את הסוויטה בקומה השמונה עשרה למשך כל תקופת החופשה, ככה שכל וושינגטון היה פרושה מול עינינו ישירות מהמרפסת!"
"טוב, נשמע באמת שהתמזל מזלך!" אמר ג'ימי המאוכזב, "אבל בטוח שלא פגשת את נשיא ארצות הברית, הרי לא ייתכן שהאיש הכי עסוק בעולם יפנה את הזמן היקר שלו כדי לפגוש אותך…"
"דווקא תתפלא לשמוע!" אמר טום בסרקזם. "לא רק שביקרנו בבית הלבן ועשינו סיור מודרך בכל האגפים, אלא שבמהלך הסיור ניגש אליי ראש צוות האבטחה של השירות החשאי והסביר שהנשיא אוהב לפגוש מבקרים מזדמנים, וככה הוא הכניס אותי למשרד הסגלגל. פגשתי את הנשיא, לחצתי את ידו, והוא אפילו שאל אותי שאלה!"
"מה? באמת?" שאל ג'ימי, שכבר היה מאוכזב עד עמקי נשמתו. "מה כבר צריך לשאול אותך נשיא ארצות הברית?"
"ובכן…" אמר טום. "הוא שאל אותי 'תגיד, מי עשה לך את התספורת המזעזעת הזאת?'…"
*
יש אנשים שמומחים במציאת הרע בכל דבר, הופכים כל דבר מתוק למריר ורואים שחורות באופן מתמיד. נראה כאילו מטרתם בחיים רק לנסות להקטין את האנשים מסביבם, לפגוע במצב רוחם ולהרבות בביקורת. אם אנחנו לא רוצים להיות כמוהם ולחיות באומללות, כדאי ללמוד להתעלם מכל דיבור שלילי ומקטין ולאמץ נקודת מבט חיובית ומעצימה על כל דבר בחיים. העולם הוא מקום נפלא!!!
