הרבה אנשים הסתובבו דרך בקביעות באזור השוק של לוקסמבורג, אך אם הייתם שואלים את בעלי הדוכנים מיהו האדם המוזר ביותר בסביבה – כל האצבעות היו מופנות לכיוונו של אדם אחד: לוקאס פרינץ, בעל דוכן הסבונים. לוקאס היה מוזר בגלל דרך החיים הכפולה שבחר לעצמו. מצד אחד הוא היה בעל דוכן לממכר סבונים בשוק הגדול, דוכן שמטבע הדברים סיפק רווחים צנועים ולא מעבר לכך. מצד שני – אנשים רבים העידו שראו אותו מסתובב באזורים היוקרתיים של העיר ורוכש חפצים יקרים במיוחד. כל מי שראה את האיש, הלבוש בבגדים מרושלים ודהויים מרוב שימוש, נכנס לחנות של שעוני יוקרה ורוכש שעון יקר במיוחד – היה מוכרח להודות שיש משהו מוזר סביב אישיותו של לוקאס פרינץ.
באחד הימים הגיע סוחר גדול וממולח בשם ג'יימס קרלו לאזור השוק והציע ללוקאס לקנות ממנו את הדוכן שלו, אלא שמיד מיהרו אנשי המקום להזהירו: "לוקאס הזה הוא איש נחמד, אבל עליך לדעת כי הוא מנהל אורח חיים כפול ומחשיד. לא הייתי סומך על מילה שלו!" אמר בעל הדוכן השכן וצקצק בלשונו. "יש לי עורכי דין מעולים, הרבה יותר טובים ממה שבעל דוכן קטן בשוק יכול להרשות לעצמו. אני לא דואג!" השיב ג'יימס, אבל בעל הדוכן התעקש: "אתה לא מבין עם מי יש לך עסק, יש לו הרבה יותר כסף ממה שאתה חושב – יכול להיות שהוא האדם הכי עשיר בעיר!"
ג'יימס קרלו שקע בהרהורים ולאחר מכן אמר: "אני מרשה לעצמי להמר שהוא עובד עם השוק השחור ומלבין עבורם כספים בעזרת דוכן הסבונים שלו. על כל פנים אהיה זהיר, תודה רבה!" אמר ג'יימס ונפרד לשלום מבעל הדוכן השכן. כבר למחרת הוא גייס בלש פרטי שתפקידו היה לגלות מנין מרוויח לוקאס את כספו ומדוע הוא טורח להתחפש לאדם דל אמצעים. לאחר שלושה ימים של מעקבים רצופים, סיפר הבלש לג'יימס שלוקאס פרינץ סוגר בכל יום את דוכן הסבונים שלו למשך שעתיים באמצע היום ויוצא אל מחוץ לעיר. "מחר אעקוב אחריו לברר להיכן הוא נוסע!" אמר הבלש וסקרנותו של ג'יימס התעוררה שבעתיים.
למחרת בצהריים ישב הבלש מחוץ לבית קפה קטן הסמוך לדוכנו של לוקאס, הוא דאג לשלם מראש כדי שיוכל לנטוש ברגע שיראה שהדוכן נסגר. חצי שעה לאחר מכן, הוא כבר דהר על אופנועו בעקבות רכבו של לוקאס כשהוא מקפיד לשמור ממנו מרחק סביר. כמה קילומטרים אחרי היציאה מהעיר פנה הרכב אל עבר הר סמוך ומרשים בגובהו. ככל שהמשיכו בנסיעה במעלה ההר הלכה ונחשפה בפניו טירה אדירת ממדים. "מצאתי את המקום שבו מחביא האיש הערמומי הזה את כספו!" הרהר בלבו הבלש. הוא עצר בצד את אופנועו והמתין לראות מתי יעזוב לוקאס את האזור.
שעתיים מאוחר יותר, עזב רכבו של לוקאס את המקום והבלש החל להתקדם רגלית לכיוון הטירה. הוא הופתע לראות אורות דולקים ולשמוע קולות רחוקים של רדיו הבוקעים מאחד החדרים העליונים. הוא הגיע לדלת האלון הכבדה וצלצל בפעמון שעל הדלת. אלא שפתאום קול זקן נשמע מהאינטרקום: "מי זה?".
"אני כתב של המקומון 'מארס טריביון' ואני מכין כתבה על טירות באזור העיר. רציתי לדעת אם אפשר להיכנס וללמוד קצת על הטירה ועל ההיסטוריה שלה…" הסביר הבלש מאחורי האינטרקום. זמזום נשמע בעת פתיחת הדלת, והקול השיב לו באינטרקום: "לך עד סוף המסדרון ועלה למעלה, אני בחדר השלישי מימין!" הוא שמח שסיפור הכיסוי שלו עבד והמשיך לפי הוראותיו של הזקן.
כשהגיע אל החדר הוא ראה אדם זקן שוכב על מיטה גדולה ומאזין לרדיו כשלידו ערימה של עיתוני היום. "אתה הבעלים של הטירה?" שאל הבלש המופתע. "כן!" ענה הזקן בגאווה ונראה היה שמבטו המתרשם של העומד מולו הסב לו עונג. "איך אתה קשור לחבר שלי שסיפר לי על הטירה הזו? שמו לוקאס פרינץ!" ניסה הבלש לדובב את הזקן, אבל לא היה בכל צורך: "אין כמו לוקאס! נכון? כבר אין היום אנשים כאלה נפלאים!" הזקן החל לספר כיצד חלה ואיבד את יכולת ההליכה שלו. מכיוון שהיה ערירי חיפש מישהו שיוכל לבוא ולסייע לו כמה שעות ביום. וכך הוא הגיע ללוקאס פרינץ שחיפש הכנסה נוספת. לוקאס מגיע מדי יום לשעתיים בצהרי היום כדי להוציא אותו לגינה ליהנות מהשמש ולהכין לו ארוחת צהריים. בערב היה מגיע שוב כדי לקלח אותו ולהשכיב אותו לישון.
"אין אדם אמין יותר ממנו – בעולם כולו!" סיפר בעל הטירה: "למרות גילי המבוגר, אני אוהב להתחדש בדברים יפים ויקרים ולוקאס הוא האדם היחיד שאני יכול לסמוך עליו שייקח את כספי ויקנה את הדברים מבלי שיעבור בראשו לקחת לכיסו אפילו מטבע אחד שחוק. מעולם לא ביקש ממני כלום מעבר למשכורת שהוא מקבל, למרות שהוא גר בדירה קטנה וחי בצמצום…"
כעבור יומיים חתם ג'יימס קרלו על עסקת הקנייה של הדוכן מידיו של לוקאס. רגע לאחר החתימה, הגיע שליח בהול ששאל מי זה לוקאס פרינץ. "נשלחתי מטעם משרד עורכי הדין האזורי על מנת לעדכן אותך כי פיליפ הזקן נפטר הבוקר!". דמעות הופיעו בעיניו של לוקאס, אבל השליח המשיך בדבריו: "אני מעדכן אותך שמכיוון שאין לו קרובים – הוא ציווה להעביר אליך את הטירה ואת כל רכושו. אחרי הלוויה נדאג להסדיר את הדברים בצורה הטובה ביותר עבורך…"
כאשר יוסף הצדיק מגדל את בניו במצרים על ברכי היהדות ובסופו של דבר הם הופכים להיות שניים משבטי ישראל אנו מבינים עד כמה אסור לשפוט לרעה לפי התבוננות ראשונית. פעמים רבות אנו דנים לכף חובה מישהו מבלי לדעת שמעשיו אינם כלל כפי שהם נראים לנו. ולכן עלינו להמתין ולנקוט כדברי חכמים שלימדו אותנו: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'.
