יבול החיטה של אנדרו היה היפה ביותר בכל העמק. שדה החיטה הגדול שהיה ממערב הנהר מילא את כל המרחב בשיבולי חיטים זקופות. אנדרו היה גאה ביבולי החיטה המרשימים שנתנה השדה מדי שנה, רק דבר אחד העיב על שמחתו של אנדרו – היו אלו העגורים. בכל פעם שעברה מעל העמק להקת עגורים, הם היו נוחתים בשדה החיטה ומכרסמים כאוות נפשם. אנדרו ניסה להילחם בתופעה ככל יכולתו, העמיד דחלילים וקשתות, הציב מלכודות ופרש רשתות. הוא אומנם הצליח ללכוד אחדים מהעגורים, אבל הם מצאו את דרכם אל השדה בכל פעם מחדש.
התופעה הייתה חוזרת על עצמה בכל שנה, עד שבעונת הנדידה היה אנדרו ישן בבקתה שבנה לעצמו בקצה השדה, ובכל פעם שהיו מגיעים העגורים היה יורה ברובה הישן ברשותו כדי להבריח אותם מהשדה.
באחד הימים פגש אנדרו את חברו משכבר הימים, איגור. הוא סיפר לו על התופעה שמצליחה לשתק את שגרת חייו בכל פעם למשך שבועות ארוכים. איגור הקשיב לבעיה בתשומת לב ואמר לבסוף: "אני חושב שעליך לגשת אל הזקן החכם מהכפר הסמוך. אנשים רבים מספרים שהוא עזר להם בעצה ותושייה. אני בטוח שהוא ידע לתת לך את העצה הנכונה כיצד להתמודד עם העגורים".
למחרת בבוקר ארז אנדרו תרמיל קטן ועשה את דרכו לעבר הכפר הסמוך. הוא התייצב לפני הזקן החכם ושטח לפניו את הבעיה. הזקן הקשיב בכובד ראש. הוא הנהן בראשו בהשתתפות כאשר אנדרו תיאר כיצד מכלים העגורים את היבול, והקשיב לדברים עד תומם. לאחר מכן הרים את ראשו ושאל: "האם ראית פעם היכן עוצרים העגורים לפני שדות החיטה?"
אנדרו משך בכתפיו במבוכה. "לא, מעולם לא ראיתי היכן עוצרים העגורים לפני שהם מגיעים אליי…"
"זאת הסיבה שעליך לבדוק זאת!" אמר הזקן החכם. "אבל איני מבקש ממך להתחקות אחרי מסלול התעופה שלהם, אלא בפעם הבאה שהם מגיעים לשדה שלך תפוס אחד מהם והבא אותו אליי לכאן…"
אנדרו הביט בו בתמיהה. הוא ציפה לשמוע עצה חכמה שתועיל לו כיצד להרחיק את העגורים. אבל הוא משך בכתפיו והבטיח שברגע הראשון שתחל עונת הנדידה, הוא יתפוס את אחד העגורים ויביא אותו לפני החכם הזקן.
לאחר חודשיים הגיעה ההזדמנות: להקת עגורים עשתה את דרכה מעל השדה ונחתה בשטח. אנדרו הציב מלכודת והצליח לתפוס את אחד מהעגורים הקטנים, לא לפני שהבריח את הנותרים בחמת זעם מהשדה. הוא תפס את העגור שנלכד, הכניס אותו לשק והחל לעשות את דרכו לכפר הסמוך. בסופה של צעידה הוא התייצב לפני החכם הזקן. "הבאתי את אחד העגורים!" הזקן הנהן בראשו. אנדרו הוציא את העגור בזהירות מהשק, והזקן ביקש ממנו לפתוח את פיו ולשפוך פנימה משקה מוזר שעמד בצנצנת זכוכית ישנה על החלון. הוא ביקש ממנו להביא קערה, ואחרי שניות ספורות הקיא העגור את כל תכולת מעיו בתוך הקערה. הזקן ביקש לקרב אליו את הקערה והתבונן היטב בתכולתה. "שים לב, יש כאן גרגירי חיטה שנאכלו כנראה מהשדה שלך. אבל רוב התכולה אלו גרעיני דלעת. אני חושב שהעגורים אוהבים יותר גרעיני דלעת מחיטה, לכן עליך לשתול גרעיני דלעת מסביב לשדה שלך. כך העגורים יאכלו את הדלעת האהובה עליהם ויעזבו את החיטה", אמר. אנדרו היה מרוצה, הוא הניח מטבע לפני החכם, קד לפניו לאות תודה ועזב את המקום.
למחרת בבוקר החל אנדרו לשתול ערוגות גדולות של דלעת מסביב לשדה החיטה. "מה אתה עושה? התייאשת מגידול החיטה?" תמהו חבריו, אבל הוא חייך לעברם והמשיך לזרוע את גרעיני הדלעת במרץ. "בוא תבריח את העגורים שנוחתים בשדה שלך, במקום לשתול גרעיני דלעת!" קראו לעברו חבריו, אבל אנדרו השיב: "אני מעדיף לפתור את הבעיה בהקדם. ככל שהדלעת תתחיל לצמוח מוקדם יותר, כך העגורים יעזבו את השדה שלי מהר יותר…"
חלפו חודשים אחדים, ובעונת הנדידה הבאה ראו כולם את התוצאות: העגורים נחתו בהמוניהם בערוגות הדלעת, כרסמו בהם בכל פה ועזבו את שיבולי החיטה לנפשם. הנזקים הגבוהים שהיו נגרמים ליבול בכל שנה ירדו בעשרות אחוזים, ולאנדרו לא נשאר אלא להודות לאיגור חברו ששלח אותו לקבל את העצה מהחכם הזקן שבכפר הסמוך.
כשנדמה לנו שכבר ניסינו את כל הפתרונות האפשריים ועדיין לא פתרנו את הבעיה, זאת אף פעם לא סיבה להרים ידיים. תמיד כדאי להתייעץ עם אנשים חכמים מאיתנו ובעלי ניסיון שיכולים בחוכמה לתת לנו עצה וכיוון מחשבה שלא היינו מודעים אליו. ומי שחכם דיו כדי להתייעץ עם חכמים ממנו, יודע ללמוד מהם ולהפיק תועלת.
