בפורים אנחנו מתחפשים ומרעישים ברעשנים בקולות וצלצולים. "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
ובתוך כל הרעש והמהומה אולי זה הזמן הכי טוב לשאול את עצמנו כמה שאלות:
מי אני באמת? מה התחפושת שאני לובש כל השנה? איפה אני לא אמיתי? ומה נקודת האמת שלי?
על איזה חלקים בתוכי אני יכול להצביע ולומר: "זה באמת אני"?
האם יש בי חלקים שהם לא תמיד האני האמיתי שלי? אולי אני מזייף… אולי אני מחקה אחרים…
האם אני מפחד להיות אמיתי?
מה זה בכלל אמיתי? האם כל המחשבות שלי והסיפורים שלי על עצמי, הם אמיתיים?
אני הגוף שלי?! הרגשות שלי?! המחשבות שלי?!
או שאולי אני האמיתי זו הנשמה שלי?!
ואולי גם וגם…
למה עולים בתוכי קולות שונים?! טוב ורע, אמת ושקר, אהבה ושנאה, שלום ומחלוקת…
אני ארור המן או ברוך מרדכי?!
ואולי גם ההמן שבתוכי הוא בעצם ברוך?!
האם הטוב והרע יכולים לחיות בכפיפה אחת?! ואיך?!
כמה יין אני צריך לשתות כדי להבין את זה?!
מה עושה לי היין?! מה עושה לי הרעש והמהומה?!
לְמָה השמחה הזאת מחברת אותי?! מה היא מחוללת בתוכי?!
זה מביא אותי לבחירה וקלות ראש ריקה וליצנית?! או שזה מחבר אותי למקום גבוה שעוזר לי לשבור תבניות מגבילות ולגלות רבדים חדשים ועמוקים יותר בתוכי?!
מה "מגילת אסתר" שבתוכי?! איזה גילוי מסתתר שם?!
תחשבו על זה לפני ואחרי ובעיקר במהלך שמחת הפורים. ואולי החיים ישתנו לנצח.
