הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ הִתְחִיל אֵי אָז בִּתְחִלַּת הַקַּיִץ. מַחְמוּד יָצָא לַעֲבוֹדָתוֹ בַּעֲלוֹת שַׁחַר, שָׁם פָּגַשׁ אֶת חוּסֵין חֲבֵרוֹ. "מָה נִשְׁמָע, מַחְמוּד?" פָּנָה אֵלָיו חוּסֵין בַּחֲבִיבוּת. תָּמִיד הָיָה אִישׁ חָבִיב לְכֻלָּם. וְאֶת מַחְמוּד, לְמַרְבִּית הַפֶּלֶא, זֶה עִצְבֵּן. "הַכּלֹ בְּסֵדֶר גָּמוּר", הֵשִׁיב בְּחסֶֹר עִנְיָן, וְלֹא טָרַח לִשְׁאלֹ בַּחֲזָרָה מָה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל חוּסֵין. הֶחָבֵר מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהִמְשִׁיךְ הָלְאָה.
שְׁנֵיהֶם עָבְדוּ כְּבַנָּאִים מֻמְחִים. יַחַד הָיוּ מְקִימִים בָּתִּים וּמִבְנִים אֲחֵרִים. לִפְעָמִים קִבְּלוּ הַזְמָנוֹת לִבְנִיַּת הַבָּתִּים, וְלִפְעָמִים בָּנוּ בְּלִי הַזְמָנָה וּמָכְרוּ לְאַחַר מִכֵּן. הָיוּ גַּם מִקְרִים שֶׁבָּהֶם נִקְרְאוּ לַהֲרסֹ בַּיִת קַיָּם וְלִבְנוֹת אַחֵר תַּחְתָּיו. לַמְרוֹת חסֶֹר הַחֲבִיבוּת שֶׁל מַחְמוּד, הוּא הָיָה פּוֹעֵל חָרוּץ שֶׁמִּלֵּא אֶת עֲבוֹדָתוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. לָכֵן לֹא הִפְסִיק חוּסֵין אֶת הָעֲבוֹדָה המְַשׁתֶֻּפתֶ עמִּוֹ.
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵם הִתְחִילוּ בַּהֲרִיסָתוֹ שֶׁל בַּיִת לֹא גָּדוֹל, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ בַּיִת רָחָב יוֹתֵר וְגָבוֹהַּ יוֹתֵר. הֵם עָבְדוּ בִּשְׁתִיקָה – כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר לִקְראֹ לָרַעַשׁ שֶׁל הַהֲרִיסָה 'שְׁתִיקָה' – עַד שֶׁלְּפֶתַע קָרָא חוּסֵין: "תִּרְאֶה מָה מָצָאתִי!" מַחְמוּד הִסְתּוֹבֵב לְעֶבְרוֹ וְהִבִּיט בַּמֶּה שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ. הָיָה זֶה אַרְנָק יָשָׁן וּבָלוּי, מָלֵא בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב. "אֵיזֶה יפִֹי!" אָמַר מַחְמוּד וּפִתְאםֹ חָזְרָה אֵלָיו הַחֲבִיבוּת. "בּוֹא נִתְחַלֵּק בַּכֶּסֶף וְנֵצֵא לְחֻפְשָׁה מֵהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁלָּנוּ!" הִצִּיעַ בִּנְדִיבוּת.
חוּסֵין הִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּעַל מִי שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. "אֲבָל זֶה לֹא כֶּסֶף שֶׁלָּנוּ!" נִזְעַק לוֹמַר. "עַכְשָׁו הוּא שֶׁלָּנוּ…" גִּחֵךְ מַחְמוּד. "בַּעַל הַבַּיִת כַּנִּרְאֶה שָׁכַח שֶׁמֻּנָּח אֶצְלוֹ בַּקִּיר צְרוֹר מַטְבְּעוֹת. לָכֵן אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים בְּכֵּיף לָקַחַת אוֹתוֹ וְלַחְגּגֹ. גַּם אִם הוּא יִזָּכֵר לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ, נַגִּיד שֶׁלֹּא רָאִינוּ כְּלוּם". חוּסֵין לֹא הֶאֱמִין שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַמִּלִּים הַמְפרָֹשׁוֹת יוֹצְאוֹת מִפִּיו שֶׁל מַחְמוּד. הוּא הִפְנָה לוֹ אֶת עָרְפּוֹ וְהִתְכַּוֵּן לְהִסְתַּלֵּק מֵהַמָּקוֹם. אֶלָּא שֶׁאָז הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ הַקְּרִיאָה שֶׁל מַחְמוּד, שֶׁצִּמְרְרָה אֶת גֵּווֹ: "אֲנִי רַק מַזְכִּיר לְךָ אֶת הַגָּמָל בַּמִּדְבָּר…"
הֶלֶם. הַגָּמָל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַסּוֹד הַשָּׁמוּר בְּיוֹתֵר שֶׁל חוּסֵין. אִם מַחְמוּד יוֹדֵעַ מִכָּךְ וְעוֹד מְאַיֵּם עָלָיו בַּמֵּידָע הַזֶּה – הוּא אָבוּד. הַמְארָֹע הִתְרַחֵשׁ לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים, בְּעֵת שֶׁצָּעֲדוּ הַשְּׁנַיִם בַּמִּדְבָּר. חוּסֵין, שֶׁאָהַב לִירוֹת חִצִּים, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת בְּכָל כּחֹוֹ וְיָרָה חֵץ מֻשְׁחָז לְעֵבֶר עֵץ סְרָק שֶׁעָמַד רָחוֹק מִשָּׁם. הוּא הָיָה אָמוּר לִפְגּעַֹ בּוּל בְּגֶזַע הָעֵץ, אֲבָל גָּמָל אָדִישׁ שֶׁבְּדִיּוּק עָבַר שָׁם – סָפַג אֶת הַפְּגִיעָה…
לֹא הָיָה לַגָּמָל סִכּוּי. הַחֵץ נִנְעַץ בְּראֹשׁוֹ וְהוּא מֵת בַּמָּקוֹם. חוּסֵין הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל ראֹשׁוֹ בְּצַעַר, וְאִלּוּ מַחְמוּד צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל וְאָמַר: "אִם אֲנִי לֹא טוֹעֶה, הַגָּמָל הַזֶּה שַׁיָּךְ לְסָעִיד הַתִּמְהוֹנִי. אִם הוּא יֵדַע מִי הָרַג אוֹתוֹ, לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא יִשְמַֹח בִּמְיֻחָד… אוֹמְרִים שֶׁהָאַחֲרוֹן שֶׁהֵצִיק לוֹ – לֹא סִיֵּם טוֹב… הוּא תִּמְהוֹנִי אֲבָל מְסֻכָּן". לְאַחַר שֶׁחוּסֵין שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הוּא הֶחְלִיט לִבְרחַֹ מֵהַמָּקוֹם. "בְּסַךְ הַכּלֹ אֲנִי לֹא אָשֵׁם בַּמֶּה שֶׁקָּרָה", הִצְדִּיק אֶת מַעֲשֵהֹוּ. מֵאָז הִתְחָרֵט כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל פָּחַד אֲפִלּוּ לָגֶשֶׁת לְסָעִיד וּלְשַׁלֵּם לוֹ עַל הַגָּמָל.
וְעַכְשָׁו, חָמֵשׁ שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן, שׁוֹלֵף מַחְמוּד אֶת הַקְּלָף הַמְאַיֵּם הַזֶּה. הוּא עָלוּל לְגַלּוֹת לְסָעִיד מִי הָרַג אֶת הַגָּמָל שֶׁלּוֹ. לְחוּסֵין לֹא נוֹתַר אֶלָּא לְהַעֲלִים עַיִן מֵהַגְּנֵבָה שֶׁהוּא עוֹמֵד לְבַצֵּעַ. הָאַרְנָק הַמָּלֵא בְּמַטְבְּעוֹת עָבַר לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַחְמוּד. "אֲנִי עֲדַיִן מַזְמִין אוֹתְךָ לֵהָנוֹת בְּיַחַד", אָמַר לְחוּסֵין בִּנְדִיבוּת. אֲבָל הוּא סֵרֵב. מַחְמוּד מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהִכְנִיס אֶת הָאַרְנָק לְכִיסוֹ.
מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילַךְ הִסְתּוֹבֵב מַחְמוּד בֵּין הַשְּׁוָקִים וּבַחֲנֻיּוֹת וּפִזֵּר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלָּקַח. הוּא קָנָה וְקָנָה וְקָנָה, וְהִרְגִּישׁ הַמְאֻשָּׁר עֲלֵי אֲדָמוֹת. יוֹם אֶחָד בְּעֵת שֶׁהִתְמַקַּח עִם אַחַד הַמּוֹכְרִים בַּשּׁוּק עַל מְחִירוֹ שֶׁל אֲגַרְטָל מֻזְהָב וְיָקָר, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה שׁוֹטְרִים וְאָזְקוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לוֹמַר מִלָּה. "אַתָּה עָצוּר!" הוֹדִיעוּ לוֹ בְּחֻמְרָה. "כָּל מַה שֶּׁתּאֹמַר מֵעַתָּה וָאֵילַךְ – יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ נֶגְדְּךָ בַּמִּשְׁפָּט!"
לְמַחְמוּד לֹא הָיָה מָה לוֹמַר חוּץ מִלִּשְׁאלֹ שׁוּב וָשׁוּב: "מֶה עָשִׂיתִי? לָמָּה עֲצַרְתֶּם אוֹתִי?" אֲבָל הַשּׁוֹטְרִים לֹא הִסְבִּירוּ. "הַחוֹקְרִים כְּבָר יְסַפְּרוּ לְךָ", עָנוּ בִּקְשִׁיחוּת. מַחְמוּד הֻשְׁלַךְ לְתָא מַעֲצָר מַצְחִין, וּלְאַחַר מִכֵּן הַחוֹקְרִים אָכֵן הִסְבִּירוּ לוֹ אֶת פִּשְׁעוֹ: "הִסְתּוֹבַבְתָּ בַּהֲמוֹן מְקוֹמוֹת וְהֵפַצְתָּ מַטְבְּעוֹת מְזֻיָּפִים! אַתָּה מוּדָע לְכָךְ שֶׁזֶּהוּ עָוןֹ חָמוּר מְאדֹ אֶצְלֵנוּ בַּמְּדִינָה, נָכוֹן? עַל עֲבֵרָה כָּזאֹת הָענֶֹשׁ הַמֵּרַבִּי עָשוֹּי לְהַגִּיעַ לְמַאֲסַר עוֹלָם, עַד סוֹף חַיֶּיךָ".
הִתְבָּרֵר כִּי הַבַּיִת שֶׁאוֹתוֹ הָרְסוּ מַחְמוּד וְחוּסֵין, הָיָה שַׁיָּךְ בֶּעָבָר לְזַיְּפָן נוֹדָע שֶׁנִּתְפַּס וְהֻשְׁלַךְ לַכֶּלֶא, לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהוֹצִיא אֶת הַמַּטְמוֹן מִקִּירוֹת בֵּיתוֹ. מַחְמוּד, שֶׁלָּקַח אֶת הַכֶּסֶף בְּלִי רְשׁוּת וּבִגְנֵבָה, הָעֳמַד לְמִשְׁפָּט, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יָצָא מִמֶּנּוּ בִּגְזַר דִּין חָמוּר: "מַאֲסַר עוֹלָם!"
יֵשׁ כָּאן אָמְנָם אֶת הַמֶּסֶר הַפָּשׁוּט שֶׁמִּגְּנֵבָה אֵין מַרְוִיחִים, אֲבָל אִם נַעֲמִיק, לֹא תָּמִיד אָכֵן רוֹאִים זאֹת בַּמְּצִיאוּת. לְעִתִּים נִרְאֶה שֶׁאֵלֶּה שֶׁמִּתְנַהֲגִים לֹא כָּרָאוּי כֵּן מַרְוִיחִים. אֲבָל מָה הָאֱמֶת? כִּיהוּדִים אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לְהַמְשִׁיךְ וְלִנְהגֹ בְּיַשְׁרוּת גַּם אִם הָענֶֹשׁ אֵינוֹ נִרְאֶה לָעַיִן.
