בשבוע שעבר התחלנו לכתוב על הדרך להכיר את הקב"ה (מומלץ לקרוא את הפינה של שבוע שעבר לפני שקוראים את הפינה הנוכחית). כתבנו שהקב"ה אינו דומה לשום דבר הקיים בעולם, והוא בלתי מוגבל ובלתי מוגדר. לכן אין אפשרות לתפוס אותו בשכלנו, ואין אפשרות לומר עליו שום דבר ספציפי.
"רצוננו לראות את מלכנו"
אולם כאן חוזרת השאלה: אם אי אפשר לדעת מאומה על הקב"ה, כיצד אפשר ליצור עמו קשר? הלא התורה מצווה אותנו לאהוב את ה', לירא מפניו, לדבוק בו וכו'. אך כיצד אפשר להרגיש משהו כלפי מישהו שאיננו מכירים כלל?
הנברא כלול בבורא
לכן לימדו אותנו חכמי הקבלה, שיש גם צד שני למטבע, ועל פיו הקב"ה דומה לכל דבר שקיים בעולם. כיון שהקב"ה ברא את העולם ואת כל אשר בו, ניתן לומר שהוא המקור והשורש של כל מה שקיים בעולם, ומכל דבר שקיים בעולם ניתן ללמוד עליו משהו.
ניקח למשל את מושג האהבה: מצד אחד, האהבה היא מושג מוגדר ומוגבל, ולא ייתכן לייחס אותו לקב"ה. אך מצד שני, כיון שה' ברא את האהבה, לא יתכן שמושג האהבה לא יהיה קיים אצלו כלל (כמו שלא יתכן, להבדיל, שאדם יכתוב סיפור בלי שהסיפור יהיה תחילה בראשו). לכן צריך לומר, שמושג האהבה המוגבל שאנו מכירים, כלול באופן כלשהו במציאותו האינסופית והבלתי-מוגבלת של הקב"ה. מבחינה זו אכן ניתן לומר שה' "אוהב", כפי שאומר הנביא (מלאכי א', ב'): "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'", אולם אין הכוונה לאהבה המוגבלת שאנו מכירים, אלא למושג עליון ואינסופי. אולם כיון שהמושג האינסופי הזה כולל בתוכו גם את האהבה שאנו מכירים, אנו יכולים להתייחס לה' כמי שאוהב אותנו באופן שאנחנו מכירים.
קשר עם האינסוף
באופן כזה, אנו יכולים לדבר על ה' במושגים הלקוחים מהחיים שלנו, ולהכיר אותו וליצור עמו קשר באמצעותם, ביחד עם ההבנה שמושגים אלו אינם יכולים להכיל את מציאותו האינסופית. ואכן, התורה וחז"ל מתארים את הקב"ה כ"אבא" וכ"מלך", כ"טוב ומיטיב", כ"חנון ורחום", וכ"שומע תפילה". אף על פי שמהותו של הקב"ה רחוקה מרחק אינסופי מהתארים הללו, הם עדיין אמיתיים, וכפי שהסברנו לגבי מושג האהבה. התורה וחז"ל לא נמנעו אפילו מתיאורים גשמיים, כמו האמירה שה' "יושב על כסא רם ונישא" או שהוא "יורד" לראות את הנעשה בעולם; שכן אפילו הגשמיות המצומצמת מקורה הוא באינסוף.
לראות את ה' בנמלה
כעת אפשר להבין, כיצד אפשר להכיר את ה' מכל דבר ודבר שאנו רואים בעולם. כשאנו רואים את החוכמה והיופי שבכל אחד מהנבראים, אנו מכירים משהו מחכמתו ומהודו של ה'. כשאנו רואים את התכונות הטובות באנשים שאנו אוהבים, אנחנו מכירים משהו ממידותיו של ה', שהוא המקור לתכונות הללו. כשאנו מתבוננים בכל הדברים הטובים שיש לנו, ואפילו כשאנו אוכלים מאכל טעים, אנו יכולים להכיר משהו מטובו של ה' (בעניין הדברים השליליים שקיימים בעולם, נעסוק בע"ה בשבוע הבא). גם התורה מלמדת אותנו דברים רבים על המידות האלוקיות. הצדיקים זוכים להכיר את ה' גם באופנים שהם מעבר לתפיסה האנושית הרגילה; על ידי רוח הקודש ונבואה ניתן להכיר את מידותיו של ה' שלא דרך המסך של העולם הגשמי.
בכל העניינים הללו אפשר להתבונן ולהתעמק הרבה, וכאן כתבנו רק "על קצה המזלג". בשבוע שעבר כתבנו שעל מהותו של ה' מצד עצמה אי אפשר לומר מאומה אלא רק לשתוק. אולם על האופנים המוגבלים שדרכם ה' מתגלה בעולם, אפשר לחשוב ולדבר ללא הרף, כפי שאמרו חכמים: "אם יהיו כל הרקיעים גווילים, וכל היערות קולמוסים, וכל הימים דיו, וכל בני האדם סופרים – אי אפשר לכתוב את כל שבחיו של הקב"ה".
