כשהפלאפון צלצל מוקדם בבוקר על השידה שליד מיטתו, סמל הנרי ג'נסון לא הופתע. הוא הביט במסך, ענה לשיחה ואמר בקול בעל יציבות מעורערת כראוי למי שמתעורר לאחר שינה קצרה: "בוקר טוב המפקד, תן לי לנחש: עוד פריצה לבית בעיר?"
"בהחלט כן!", ענה הקול מצדו השני של הקו: "ובדיוק באותם מאפיינים של 'הפורץ האמיץ' פעולה שקטה, ללא טביעות אצבע, בית של עשירים, נראה שנערכה הכנה מודיעינית שכן לפי מצלמות האבטחה הוא שהה במקום זמן קצר מאד מכיוון שידע בדיוק היכן חפצי הערך אותם הוא מחפש והיכן יש מצלמות אבטחה שיש צורך 'לטפל' בהן לפני שנכנסים לטווח הצפייה שלהן".
"איך זה ששום מצלמה לא תפסה אותו עד עכשיו?" שאל סמל ג'נסון בתסכול: "אין לי מושג. ויותר מזה, כמו במקרים הקודמים – יש להם כלב שמירה. כלב אימתני ומפחיד שאמור להיות מושלם להתמודדות עם מצבים כאלה. נראה שהוא ישן שנת ישרים ולא פצה פה כל הלילה. ולא, לא היה בגופו של הכלב זכר לאף סם מרדים או משהו כזה…"
"גם בשבעת המקרים הקודמים היו כלבי שמירה", אמר סמל הנרי: "אז יש לנו פורץ אמיץ מאד, חכם ומקצועי שאוהב להתגרות במזל וללכת לבתים הכי שמורים והכי עשירים!" – הוסיף מפקד התחנה: "בהצלחה עם המקרה הזה שמצטרף לרבים אחרים. אני שולח לך את הכתובת, צוות הזיהוי הפלילי הראשוני כבר מחכה לך בזירה".
כבר חודש ימים שהנרי מנסה לפענח את מקרי הפריצה האחרונים שהתרחשו באזורים שונים של העיר. הדמיון בין שיטות הפעולה והמיומנות של הפורץ בכל הסיפורים מבהירים כי מדובר באותו העבריין. בנוסף, כך הסיק הנרי, נראה כי העבריין איננו חושש להמשיך במעשיו ואיננו יודע שובע בכל הנוגע לכמות השלל שכבר אסף. אם פרץ לשמונה בתים – סביר להניח שיפרוץ לעוד. אבל כיצד יוכל להניח מה הם הבתים הפוטנציאליים כדי להציב לידם מארבים? הרי יש עוד כמה אלפי אנשים עשירים בעיר שעלולים לסבול מגורל דומה!
'הפורץ האמיץ', כפי שכינוהו בתחנת המשטרה המקומית, הדיר שינה מעיניו של הנרי כמו גם מעיניהם של שוטרים רבים נוספים שהיו תחת פיקודו במסגרת המבצע הגדול של המשטרה ללכידתו של הגנב המקצועי. בעיקר היה מוזר בעיניהם עניין הכלבים. נראה כאילו שהפורץ נע כרוח רפאים מבלי שכלבי השמירה הריחו או שמעו אותו. אחרת כיצד ניתן להסביר שמונה מקרים שונים בהם היו כלבי שמירה בבית שנפרץ ובכולם הכלבים לא הוציאו הגה?
לאחר כמה ימים עמוסים של ראיונות ושיחות, של סיורים חוזרים ונשנים בזירות הפשע השונות וניסיונות כושלים לחפש מכנה משותף לכל הבתים שנפרצו או לבעליהם, החליט הנרי כי עליו לקחת יומיים של חופש ולהקדיש קצת זמן לעצמו, לנפשו וכמובן גם למשפחתו. מפקד התחנה הבין כי העבודה על התיק המסובך ממילא תיקח עוד לא מעט זמן והחליט לתת את אישורו לחופשה.
למחרת אחר הצהריים, כאשר שיחק עם ילדו בן ה-7 משחק שנקרא 'מצא את המכנה המשותף', אמר בנו כתשובה לאחד הכרטיסים: 'בכל הציורים כאן יש כלב'. התשובה הייתה נכונה והנרי שיבח את בנו, נתן לו נשיקה על המצח ו… קם במהירות, התנצל על עזיבת המשחק ומיהר אל מכשיר הפלאפון שלו. "כן, סמל", ענה קול גבוה ומוכר. "חשבתי שאתה בחופשה".
"נכון אני בחופשה… אבל אני מבקש שתפנה לשירות הווטרינרי העירוני שיעבירו אליי בדחיפות את כל הפרטים שידועים לנו על הכלבים של הדירות שנפרצו. אני רוצה לדעת עליהם הכול – איך קוראים להם, מי מכר אותם, מי אילף אותם – הכול! הם המכנה המשותף שלנו ואני מקווה שהכלבים יפתרו לנו את התיק".
בערב ישב סמל הנרי עם דפים עמוסים במידע וצבע בעזרת מדגשים צבעוניים את הדברים שנראו לו חשובים. לפתע, אי שם בשעות הלילה המאוחרות, נפלטה מפיו הצעקה: "איך לא חשבנו על זה קודם?! זה חייב להיות האיש הזה!". הוא מיהר להתקשר אל מפקדו ששנא שמעירים אותו בלילה לענייני עבודה, אבל יותר מזה שנא תיקים שנשארים לא פתורים. המפקד שמע את דבריו, קפץ מהמיטה במהירות והקפיץ את כל ניידות הסיור שהיו זמינות באותו הזמן לעבר בית אחד מסוים.
למחרת בצהריים, בחדר החקירות, ישבו הנרי ומפקד התחנה מול שון קימלי – מאמן הכלבים הנודע – והזכירו לו כי כשחזר לביתו באישון ליל מצאו השוטרים במכוניתו שלל שנגנב באותו הלילה מבית עשיר באזור, כמו גם ציוד פריצה, כובע גרב וכפפות. "הסיפור שלך נגמר", אמר לו המפקד: "אתה הולך לשבת הרבה שנים בכלא על הפריצות שלך. אבל יש משהו אחד שעדיין לא הצלחנו להבין: איך הכלבים לא נבחו כשהגעת?".
מאמן הכלבים הסביר בחוסר אונים: "בדרך כלל אנשים עם כלבי שמירה מרגישים בטוחים ולא משקיעים בהרבה אמצעי הגנה נוספים. כבר שנים שאני מאמן כלבי שמירה. בתקופה האחרונה הכנסתי 'פרק' חדש בסדרת ההכשרות של הכלבים – אני עורך אימון בביתו של הכלב, כביכול כדי ללמד אותו לנבוח חזק במיוחד כאשר מתקרבים לאזורים עם חפצי הערך, וכך ידעתי בדיוק להיכן להגיע בפריצותיי. באותו ה'סיור' גם ראיתי היכן יש מצלמות אבטחה וכיצד ניתן להתקרב אליהן מבלי להיראות. בנוסף, וכאן אני עונה לשאלתך, אילפתי את כל הכלבים שעברו אצלי ללכת לישון כשהם מריחים ריח מסוים של תרסיס חזק במיוחד. את אותו התרסיס הייתי מרסס על גופי לפני הפריצה. הכלבים היו מריחים מרחוק את הריח המוכר – ומיד נשכבים לנוח בדיוק כפי שלימדתי אותם לעשות…"
המכנה המשותף בין כולנו, הינה המחויבות לעשות את רצונו של הבורא. כאשר אנחנו מתבוננים בנפלאות הבריאה, אנחנו רואים ששום 'אילוף' או ניסיון לשנות את הטבע כפי שיצר אותו הבורא, אינו ניתן להשגה. אם נתמיד במכנה המשותף של כולנו, נעשה את רצון האלוקים ונקיים את מצוותיו, נמלא את הייעוד שלשמו באנו לעולם.
