כמו בכל יום, תור ארוך עמד מחוץ למסעדת הפסטות של רוברטו ופבריציו ברובע המערבי של נאפולי. רוברטו נחשב למכין הפסטות הטוב ביותר באיטליה ופבריציו היה מאשפי הרטבים המפורסמים ביותר. תוך כדי התקדמות התור, הגיע למקום אדם מרשים וגבוה שלבש חליפה יוקרתית ולווה בשני עוזרים שפינו עבורו את הדרך. מבטי העומדים ננעצו באיש המכובד שענה לשם אלברטו רוונאלי שהתפרסם כמבקר המסעדות מספר אחת בארץ המגף.
כשנכנס אל המסעדה, מיהרו המלצרים להזעיק מהמטבח את שני השפים המפורסמים שיצאו במהירות הבזק לקדם את פני האורח החשוב. "באתי להודיע לכם כי אני עורך תחרות שפים עבור המגזין שלי ומזמין אתכם להשתתף בה. אם תאשרו את השתתפותכם, אגיע במפתיע במהלך השבועות הקרובים לביקור שבו אתבונן בכל אחד מכם ואתן לו ציון!". רוברטו ופבריציו, שהיו שותפים כבר למעלה מעשור, החליפו מבטים והבינו זה את זה מיד. "אבל נקבל ציון זוגי, כן?! כי אנחנו צמד!".
"לא, לא!", ענה רוונאלי בחיוך, "התחרות היא אישית לחלוטין". השניים הביטו חליפות אחד בשני והיססו לרגע. "אל תסכימו", הציע להם מינור, אחד מעוזרי השף הצעירים. "חבל שתתחרו האחד בשני, הרי אתם שותפים!".
"אנחנו לא נתחרה", אמר פבריציו וקרץ לעברו של הצעיר, "כי כבר כולם יודעים שאני יותר טוב ממנו". עננת כעס עלתה על פניו של רוברטו. "ככה?! בוא ונראה! אנחנו נכנסים לתחרות!".
היומיים הבאים היו מהקשים שידעה המסעדה. המנות אמנם המשיכו לצאת בזמן והרמה שלהן לא נפגעה, אבל במעמקי המטבח המאובזר, הוויכוחים לא פסקו לרגע. נראה היה כאילו רוברטו ופבריציו שכחו את חברותם הוותיקה והיו עסוקים בעקיצות הדדיות אשר הגיעו לשיאן כשפבריציו אמר: "יודע מה?! אם אתה כל-כך מזלזל ברטבים שלי, אני אפסיק להכין אותם. אני אלך למסעדה אחרת ונראה כמה אנשים ימשיכו לקנות את הפסטות שלך כשאין עליהן רוטב מושלם". רוברטו לא נשאר חייב ומיהר להגיד: "לך למסעדה אחרת, אשמח למצוא מישהו שיודע להכין רטבים שראויים דיים לפסטה החלומית שאני מכין!".
"אולי… אולי כבר תפסיקו לריב?!", אמר מינור עוזר השף הצעיר אך השתתק מיד כשננעצו בו מבטיהם הכעוסים של שני אשפי המזון, בעוד שפבריציו לקח את חפציו ויצא בזעם מהמסעדה. בערב יום המחרת מצא רוברטו מכתב שהונח על סף דלת ביתו. המכתב היה מרשים ומהודר ונכתב בו כך: "רוברטו היקר, הנך מוזמן להשתתף בתחרות 'השף המוכשר' מטעם עיריית נאפולי. עליך להתייצב ביום רביעי בשעה 18:00 ברחוב חניטרו 14". רוברטו הופתע מההזמנה, כמעט כמו שהופתע לגלות שאין שום מסעדה בכתובת המיועדת. אבל יצר התחרותיות שלו התגבר על החשדות והוא התייצב בזמן. הוא ראה מספר שפים אחרים, לבושים בבגדי עבודה וחלקם מחזיקים סכין או מצקת ייחודית איתה אהבו כנראה לעבוד. הוא לא הכיר אישית איש מהם אך הדבר לא הפריע לו כל – כך. כשהוכנסו לבית הוא הובל על ידי בחור צעיר בבגדי שף אל מטבח קטן ונאמר לו כי התחרות נעשית בזוגות אשר נבחרים באקראי ועוד מעט יוכנס גם שותפו. לא עברה דקה ואל המקום הוכנס פבריציו, בכבודו ובעצמו. "יש לכם שעה וחצי להכין פסטה עם רוטב ואז יגיע השופט, במהלך הזמן הזה אסור לכם ליצור קשר עם העולם החיצון. בהצלחה!". הבחור יצא והדלת ננעלה. "רגע!", צעק פבריציו, "אני רוצה להחליף את הזוג שלי!", אך לא נשמעה שום תגובה מעברה האחר של הדלת והשניים הבינו שנגזר עליהם להיות יחד בשעה וחצי הקרובות.
לאחר כרבע שעה של ויכוח, עקיצות, הערות ותלונות הסכימו השניים שאין טעם לריב כאשר הם בעיצומה של תחרות והחלו לשתף פעולה כבימים ימימה. ככל שהתקדמה העבודה, עלו השיחות בין השניים על דרך המלך והם נזכרו כמה כיף להם לשתף פעולה זה עם זה. עשר דקות לפני תום הזמן סיימו את הכנת הרוטב והפסטה. "אנחנו צוות טוב, אתה יודע?", אמר פבריציו, "כן, זה נכון!", הודה רוברטו והשניים התחבקו וחיכו לפתיחת הדלת.
להפתעתם, כאשר נפתחה הדלת עמדו שם יתר ה'שפים' ללא בגדי עבודה ובראשם עמד מינור, עוזר השף הצעיר. "סליחה שעבדנו עליכם!" התנצל מינור: "אך לא יכולתי לראות את הריב ביניכם ולהישאר אדיש, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו…"
"ומה יהיה על התחרות האמיתית?", שאל רוברטו את פבריציו, "נפרוש?". אבל מינור הקדים אותו ואמר:
"אין צורך! כבר פניתי בעניין אל העורך הראשי של התחרות וסיפרתי לו למה גרמה התחרות שלו. הוא הסכים לפתוח את התחרות לצמדים ומן הסתם עוד מעט תתפרסם על כך ההודעה הרשמית…"
"יש לי רק עוד שאלה אחת", אמר פבריציו למינור, "איך ידעת שניפול בפח ונגיע לתחרות הזאת שהמצאת?". אבל מינור חייך: "פשוט מאד, הבנתי שאם המילה 'תחרות' חזקה מספיק כדי לאתגר חברות ארוכת שנים כמו שיש ביניכם, היא גם חזקה מספיק גם כדי לקרב ביניכם ולהזכיר לכם את מה שיש לכם להפסיד…"
בפרשת השבוע משה רבנו יוצא אל עמו ורואה מריבה בין שני אנשים מבני ישראל. משה רבינו לא נותר לעמוד כצופה מן הצד, אלא מלמד אותנו שעלינו לפעול ולנסות לעצור מריבה גם אם אנחנו לא קשורים אליה ישירות, כי כולנו ערבים זה לזה.
