הנער הצעיר אלבי התייתם בגיל שש וחי עם אמו קשת היום. הוא עשה כל שביכולתו כדי לסייע בפרנסת המשפחה, והצליח איכשהו להרוויח סכום כסף לצורך קניית מזון בסיסי ותשלום דמי השכירות. בריוני השכונה הציקו לו לא מעט ולעגו לו בשל בלויי הסחבות שלבש. "לכלוכון", הם כינו אותו בלעג, בעוד הוא מצטנף בפינתו.
באחד הימים נשמעו דפיקות קצובות על דלת הצריף. אלבי היה בטוח שבעל הדירה מגיע כדי לפנות אותם בגלל פיגור בתשלומים. הוא ניגש בזהירות אל הדלת ופתח אותה כדי חרך צר. לעיניו נגלה אדם בעל פנים נעימות שזקנו יורד ומשתפל על כרסו. עיניו הביעו טוב לב ונחישות. "שלום איש צעיר", הוא אמר לאלבי, "שמי מאגנוס, הייתי חבר קרוב של אביך המנוח".
אלבי הכניס את הקשיש אל הבית והציע לו תה דלוח מקומקום פח. בעודו לוגם את התה בקולות צקצוק עמוקים, סיפר הזקן שאביו של אלבי שירת לצידו בצבא הקיסרות כתף אל כתף, ואף הציל את חייו. "כאשר התאוששתי הבטחתי לו שאהיה אסיר תודה כל ימי חיי. אבא שלך ביקש שאדאג לך אם הוא עצמו לא יהיה בין החיים. לאחר מכן נפרדו דרכינו, אך שמרנו על קשר מכתבים. מסיבות שונות רק עכשיו התאפשר לי להגיע ואני מוכן למלא את הבטחתי", סיים האיש את נאומו ואת התה בלגימה רעשנית אחרונה.
אלבי הביט בו ואמר בקול מהסס: "אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון, אבל לא אוכל לעזוב את אמי, היא זקוקה לי". מאגנוס חייך. הוא הוציא מאמתחתו תיק ופתח אותו. בפנים נחו מסודרים ערימות שטרות מגוהצים. "יש פה מספיק כסף בשביל שאמך תוכל לשכור בית במקום נחמד יותר ולא יחסר לה דבר. אני רוצה לדאוג להשכלתך ולהתפתחותך. לא מומלץ לילד כמוך להסתובב ברחובות בין ריקים ופוחזים, אתה עלול להפוך לפושע בעצמך".
אלבי התייעץ עם אמו, וזו אישרה את סיפורו של מאגנוס והסכימה שאלבי יצטרף אליו. היא ארזה לו שק ישן עם מעט בגדים ואוכל ונפרדה ממנו לשלום.
אלבי ומאגנוס עלו על כרכרה ויצאו לדרכם. הם חלפו בשעטה על פני שערי העיר ופנו לעבר ההרים. סקרנותו של אלבי לא ידעה שובע והוא הביט בשקיקה בעצים הירוקים שטסו בחלונו. לאחר כשעה של רכיבה הם הגיעו לבית עץ גדול מוקף חווה רחבת ידיים. "לך לישון!" אמר מאגנוס לאלבי: "מחר מתחילים הלימודים…"
אלבי התעורר עם אור השחר ופנה לצאת מן החדר לסקור את סביבתו. ברגע שהניח רגל מחוץ לחדר נשמע קול שריקה, ובום! על ראשו נפל אורלוגין כבד שהתפרק לחלקיקי עץ וקפיצי מתכת. "שיעור מספר אחת", צץ מאגנוס בפתאומיות מאנשהו, "תמיד להיות ער לסביבתך. מעליך אורלוגין ומתחתיך חוט דיג שגרם לו ליפול". במשך החודשים הבאים אלבי ההמום חטף מכות מכל מיני מקומות לא צפויים. כמעט בכל פינה בבית הייתה מלכודת מתוחכמת וכואבת. עד מהרה כוסה גופו בחבורות כואבות ובסימנים סגולים פועמים.
"למה אתה עושה לי את זה?" הוא שאל את מאגנוס. "יבוא יום ותבין!" מאגנוס היה מחייך ומסרק את זקנו בתנועה מדודה. אלבי לא רצה לעזוב כי בין התחמקות ממלכודת למלכודת הוא למד, החכים והתחזק.
מאגנוס היה איש צבא מבריק, הוא לימד אותו טקטיקות לחימה ואומנויות קרב ובעיקר החדיר בו אומץ לב וביטחון עצמי.
יום אחד התאמן אלבי בשטח הפתוח מול בובת עץ. ואז הגיע למקום שליח. "חבורת שודדים ברברים חדרה אל העיר!" זעק השליח, "תברחו מכאן!" אלבי, במקום לברוח, עטה על גופו חליפת מגן, עלה על סוסו והדהיר אותו לכיוון העיר. בשערי העיר ראה כמה מהברברים מאבטחים את הכניסה לעיר. הוא התקדם בזחילה, הפתיע אותם מאחור וכפת אותם אל השער. חושיו, שהיו דרוכים מהמלכודות האינטנסיביות בביתו של מאגנוס, ניעורו לפעולה, והוא התקדם בתוך העיר.
ראשו התחמק אוטומטית מאבנים תועות, רגליו דילגו מאליהן מעל מוקשים בדרך וידיו חסמו כל חפץ שהושלך לעברו. עד סוף היום הצליח אלבי לנקות את העיר מהפושעים הברברים כמעט בלי עזרה. תושבי העיר יצאו ממחבואיהם וחזרו ממנוסתם. הם הניפו את אלבי על כפיהם והודו לו על הצלתם מידי השודדים הברברים.
במשתה הגדול שערכו לכבודו הציעו לו התושבים את ראשות העיר, אך אלבי סירב.
"אני רוצה לנדוד ולהסתובב בערים ולספר את סיפורי. אני רוצה לחפש ילדים שאיש אינו נותן בהם אמון, ולעורר בהם השראה. להוכיח להם שהם יכולים להתגבר על תלאות החיים!" אמר אלבי. הנוכחים הזילו דמעה והניפו שוב את כוסותיהם לכבודו.
באחד החלונות עמד איש בעל זקן ארוך ומלמל לעצמו: "עכשיו הבנת את זה ילד, עכשיו אתה יכול להבין!"
בפרשתנו המלאך משנה את שמו של יעקב לישראל. יש כאן ברכה מופלאה ליעקב אבינו, שעל אף כל המאבקים וכל הקשיים הוא יצליח לשרוד במלחמות ולנצח.
נלמד מיעקב אבינו, שהיה דבוק במטרותיו הרוחניות והמשיך לעברן בנחישות, ונזכה גם לברכה אלוקית ולסייעתא דשמיא בכל מעשי ידינו.
