"אריה, בוא רגע בבקשה לחלון!" ביקשה נאוה מבעלה שישב על הספה והיה שקוע בספר שהחזיק בידו. אריה התרומם ממקומו, וניגש לחלון כשהוא מנסה להבין במה מדובר. "תראה את הבחור הזה שיושב שם על הגדר מתחת לבית, הוא יושב ובוכה כבר למעלה משעה. אולי הוא צריך עזרה במשהו?"
אריה הניד בראשו והסכים עם הקביעה של אשתו, הוא התארגן בזריזות וירד לעבר הכניסה לבית. כשהתקרב הבחין שהבחור מכונס בעצמו ובדמעותיו, הוא אפילו לא הבחין שהוא מתקרב עד שאריה נעצר במרחק שתי פסיעות ממנו. "סליחה?" ניסה בעדינות להסב את תשומת ליבו. הבחור קפץ ממקומו בבהלה ומלמל: "סליחה, אני כבר הולך".
"לא, לא, אתה יכול להמשיך ולשבת" התנצל אריה. "רציתי בסך הכול לנסות לעזור לך!" הבחור עיווה את שפתיו לכדי חיוך מאולץ "אני לא יודע אם אתה יכול לעזור לי. אבל תודה רבה לך, בכל אופן…" הוא משך את השרוך הסוגר את תיק הכותנה השחור, ונעמד על מקומו.
"חכה רגע!" הפציר בו אריה שמצבו של הבחור נגע לליבו. "לפחות אביא לך משהו לשתות, אתה בטח מיובש לגמרי…"
השמש קפחה על הראש, והבחור היה צמא מאד ולכן החליט לקבל את הצעתו בניד ראש קצר. אריה נעלם שוב בגרם המדרגות העולה לבית, וחזר כעבור כמה רגעים עם בקבוק קטן של מים מינרליים ועוגה אישית באריזה סגורה. "קח, שיהיה לך…"
הבחור הודה לו והתחיל ללכת, אבל קולו של אריה עצר בעדו. "אולי בכל זאת תשתף אותי בבעיה? ייתכן ויהיה לי רעיון כיצד לסייע לך" הבחור חשב לרגע קצר ולאחריו החליט לשתף את אריה במתרחש בחייו. "התארסתי" הוא אמר ומחה דמעה סוררת בזווית העין. "אני בא ממשפחה שאינה בעלת אמצעים, אתה בטח יודע שמקובל לתת תכשיטי זהב לכלה. ולצערי הרב אין לי כלום, אין לי מאיפה להביא לה אפילו עגיל קטן אחד במתנה. מחר האירוסין והיא בטח לא מבינה למה לא קראתי לה כדי לבחור את התכשיטים". אריה האזין בריכוז, הרהר כמה רגעים ואחר אמר: "המתן לי כאן כמה דקות" ומבלי להוסיף דבר עלה לביתו.
"מה את אומרת?" שאל את אשתו לאחר שסיפר לה את הדברים, "הוא כל כך מסכן. אנחנו מוכרחים לעזור לו עם הקניה של התכשיטים, הרי כל הסט יעלה לנו בסביבות שבעת אלףפים שקלים. אפשר גם להעניק להם רק צמיד או שרשרת…"
אשתו של אריה הרהרה, הציצה מהחלון ואחר הסתובבה אל בעלה. "בסדר." אמרה בגבורה. "נעשה את זה בשמחה וכך נזכה לשמח חתן וכלה!" אריה ירד בצעד עליז אל הבחור שהמתין לו בעיניים מושפלות. "בוא" אמר בחיוך גדול. "יותר נכון תלך להתארגן יפה ותזמין את ארוסתך לחנות התכשיטים 'גולדן', מכיר?"
הבחור הביט בו מבולבל. "מה זאת אומרת?" אריה טפח על שכמו, "זאת אומרת שמצאנו נדיב שתרם לך סט תכשיטים. אמרת שמחר האירוסין? כדאי לך להזדרז ולהזמין את ארוסתך לבחור תכשיטים…"
הבחור בהה בו בתדהמה ולאחר רגע נפל על כתפיו בבכי נרגש. "הצלת את חיי! לא ידעתי היכן אקבור את עצמי מרוב בושה. אני רץ להזמין אותה לחנות לבחור סט מתאים" אריה חייך לשמע ההתרגשות ואמר: "כשתגיע לקופה תאמר שאתה שליח של אריה כהן. מקובל? סיכמתי איתם כבר את העניין" הבחור לחץ את ידו בהתרגשות ורץ להתקשר לארוסתו.
כמה שעות לאחר מכן התקשר אליו הבחור, כשקולו נשמע מאושר, ואומר בשמחה: "תודה לך אריה. היא בחרה את התכשיטים ומחר יהיו האירוסים שלנו כפי שתכננו, בעזרת הבורא יתברך. אתה מוזמן כמובן…"
אריה סיים את השיחה ושם פעמיו אל חנות התכשיטים 'גולדן' כשבידו האשראי והוא תוהה לעצמו כמה עלתה הקנייה ולכמה תשלומים יפרוש את המצווה הנדירה שזכה בה פתאום.
אבל הבחור שעמד מאחורי הדלפק הגבוה לא העביר את האשראי במכשיר. במקום זאת הוא נחפז לקרוא לבעל החנות שהיה בחדר הפנימי. בעל החנות, שהיה אדם מעונב ומרשים כיאה למעמדו יצא החוצה והושיט את ידו ללחיצה. "אריה כהן, נכון?"
אריה הנהן בשפתיים חיוורות. במוחו החלו לרוץ תרחישי בלהות. מי יודע איזה נוכל ניצל את תמימותו וטוב ליבו ובאילו סכומים רוקן את מדפי החנות. אבל האיש, להפתעתו הרבה, אומר "מזל טוב", ומאי שם מוציא שתי כוסיות זכוכית דקות המכילות ליקר משובח.
אריה מבולבל ותמה, מחזיק בכוס הליקר ומביט בה בתמיהה. "נדמה לי שהתבלבלת, אדוני!" בעל החנות מרחיב את חיוכו ואומר. "לא התבלבלתי ומגיע לך בהחלט להצטרף לשמחה. אתה הוא הלקוח העשרת אלפים בחנות שלנו!" הכריז בחגיגיות.
"כנראה לא ראית את הפרסומות האחרונות שלנו, מר כהן היקר" אמר בעל החנות וצחצח את גרונו, "הלקוח העשרת אלפים שלנו זכה שקנייתו תהיה על חשבון החנות. למעשה אתה לא צריך לשלם על הקניה שלך!"
"במחשבה שניה, אני דווקא כן ראיתי את הפרסומת שלכם. ולא היה שום אזכור למבצע כזה, אולי תספר לי מה עומד מאחורי הפנייה שלך?" אמר אריה בחוסר נוחות. בעל החנות חייך והשיב: "נכון. אתה צודק, באמת לא היה כזה מבצע – אבל הבחור שהיה כאן סיפר לי על טוב הלב שלך וחשבתי לעצמי, למה שאתה תספוג הוצאה כזאת? זאת הסיבה שהמצאנו את ה'מבצע' המדובר". "מה הוא לקח כנגד סכום הקניה?" שאל אריה וקיבל לידיו את הפירוט הבא: שרשרת, צמיד, עגילים וטבעת יהלום. סך הכול סכום שהיה נראה הרבה יותר גבוה מהסכום לתשלום.
"בוא נסכם את הדברים כך, אתה תיתן לי לשלם את מחיר העלות שלך על התכשיטים סך הכול לא נראה לי שכל מה שהבחור לקח, באמת שווה את הסכום המדובר…" אמר אריה, ובעל החנות הסכים. לאחר וויכוח קצר, יצא אריה מהחנות בעיניים נוצצות. אמנם הוא שילם כמה אלפי שקלים על הקנייה, אבל הוא זכה במצווה הזאת ואותה כבר אף אחד לא יוכל לקחת…
עשית מצווה? לך איתה עד הסוף ואל תתחרט או תהסס על כך שעשית אותה. חכמינו מלמדים אותנו שמי שמהסס או מתחרט עלול להפסיד את המצווה וגם את התוצאה הטובה שבאה בעקבותיה. הסיפור הזה שקרה באמת, ממחיש לנו עד כמה חשוב ללכת עם המצוות עד הסוף ולזכות בהן.
