פרופסור אפרוס, האנתרופולוג מספר אחת בעולם לחקר שבטי הילידים, נחת בצהרי יום ראשון אפרורי בשדה התעופה בבוטסואנה. הוא ציפה בקוצר רוח לנסיעה הזו ושמח שהיא סוף כל סוף יוצאת אל הפועל. פרופסור אפרוס לא הגיע לבוטסואנה בשביל חופשה או ביקור משפחתי. הוא הגיע כדי לבחון תגלית מדעית מרעישה ומכוננת, שסקרנה רבות את העולם המדעי. הכול החל לפני כמה חודשים, כאשר החלו להגיע דיווחים על שבט ילידים מסתורי, המתגורר עמוק בג'ונגלים הצפופים של בוטסואנה ועדיין אינו מוכר לעולם המערבי. הדיווחים התקבלו בתערובת של זלזול ותמיהה, הרי איך יכול להיות שעם המכשור והטכנולוגיה של היום, שבט ילידים שכזה עדיין לא התגלה.
אבל ככל שחלף הזמן, שטף הדיווחים רק התעצם עם כל יום שעבר. בני השבט תוארו כגבוהים וכהים במיוחד, אפילו לעומת תושבי המקום הבוטוסואנים, וסופר עליהם שהם לובשים בגדים ססגוניים במיוחד. פרופסור אפרוס שהיה אחד האנתרופולוגים הנחשבים בעולם, החליט להטריח את עצמו ולנסוע לאפריקה, על מנת להיווכח בעצמו האם קיים שבט מסתורי שעדיין לא מוכר למדע. כשנחת בשדה התעופה, תפס מונית וביקש מהנהג לנסוע הכי קרוב למקום שעל פי הטענות, נצפו בו חברי השבט בפעם האחרונה.
כשהגיע ליעדו, הצטייד פרופסור אפרוס בשלל כלים ואוכל, המיועדים לשהייה ממושכת בשטח ויצא לתוך היער. אחרי חצי שעה הליכה בסבך הצמחייה הצפופה, הוא נתקל בבקתה קטנה. הוא נקש על הדלת ואדם בעל שיער ראש כתום, פרוע ומדובלל, פתח לו את הדלת בתנועה רחבה. "אתה פה בוודאי בשביל השבט האבוד?" ספק שאל, ספק קבע האיש בעליצות. "בדיוק, איך ידעת?" השתומם הפרופסור. "אה, כמעט כל מי שמגיע לאזור הנידח הזה, מגיע מהסיבה הזאת!" השיב האיש והניף את ידו בביטול.
"שמי ג'וני ואני הנקודה האחרונה של הציוויליזציה, לפני שנכנסים לטבע הפראי והלא צפוי", אמר האיש. "רגע אחד!" קטע הפרופסור את שטף הדיבור של הזר. "אם אתה נמצא פה כל הזמן, אז אתה בוודאי יודע האם השמועה על השבט הזה היא נכונה". האיש חייך חיוך רחב והעביר יד בשערו הקופצני. הוא ניגש לארונית חומה בפינת החדר ושלף ממנה תמונה מקומטת. הוא תחב אותה מול עיניו של הפרופסור ששלף את משקפי הקריאה שלו, הניח אותם על קצה חוטמו ועיין בתמונה.
היא הציגה את האיש שמולו, עומד צמוד לאיש גבוה וכהה מאוד, שהיה עטוי בצעיפים ססגוניים בדיוק כפי שתואר בשמועות. הפרופסור הסיר וקיפל את משקפיו: "אז זה נכון? הם אמיתיים?" סיכם בשאלה. "בדיוק כפי שראית אדוני, הם מעניינים ומוזרים". ג'וני כיוון את הפרופסור למיקומו של השבט הנסתר וחזר לנמנם על הספה המתפרקת. פרופסור אפרוס המשיך להתקדם לתוך הג'ונגל, עד שסוף סוף הוא נתקל באחד מהם.
הוא היה גבוה וכהה ובאופן מפתיע, גם ידידותי מאוד. הוא נופף לעבר הפרופסור המבוהל והמוקסם, שעמד קפוא על מקומו. "זה לא ייתכן", מלמל לעצמו הפרופסור. "מדובר ברמאות!". אבל האיש הוביל אותו לעבר כפר שלם, שהיה חצוב בתוך צוק. מתוך הכניסה לצוק יצאה מערכת סבוכה של מנהרות, שבתוכה שיחקו ילדים בעלי חזות דומה וצחקו במלוא גרונם. הילידים תקשרו בינם לבין עצמם, בשפה חורקנית מוזרה ומלאה בעיצורים מסובכים ולא הבינו מילה מן האנגלית המהוקצעת בפיו של הפרופסור.
הם יצאו החוצה לעבר עמק פתוח, שם נגלה לעיני הפרופסור עמק קטן, פורה ומלבלב. שם רעו בנחת כבשים משובחות וכמה גברים ערמו לגובה אגסים גדולים. "זה לא ייתכן", מלמל לעצמו שוב הפרופסור. בעוד הוא מביט בהם ומניד בראשו, התקדרו השמיים בעבים וברק הבזיק מעל ראשם. אנשי השבט נבהלו מאד וצעקו אחד לשני בשפתם הגרונית. הם רצו במהירות הבזק למנהרות החצובות בצוק וכיסו את ראשם בצעיפיהם המוזרים. עד שהיה נדמה שהם מפחדים מהגשם שהחל לטפטף אל הארץ.
הפרופסור נכנס אחריהם פנימה בעודו אחוז שרעפים ושקע בהרהורים, בעוד הילידים ישבו בתוך המנהרות וחיכו לשוך הגשם הסוער שירד בחוץ. פרופסור אפרוס פנה אל הבחור שהוביל אותו לעבר מושבת הילידים וסימן לו בתנועות ידיים נמרצות שהוא צמא וישמח למים להרטיב את גרונו. הבחור הנהן באיטיות וחזר עם כד חרס גדול, מלא במים צלולים. הפרופסור הודה לו בניע ראש ו… שפך על פניו את כל תכולת הקנקן. מיד לאחר מכן, הוא תפס את הצעיף הססגוני ושפשף את פניו של הבחור ההמום בכוח.
"כמו שחשבתי מלכתחילה!" המהם הפרופסור בשביעות רצון. שכבת הצבע העבה שכיסתה את פניו של "היליד" התמוססה ותחתיה נחשף עור פנים סטנדרטי לאזור המקומי. "אז מדובר כאן בניסיון הונאה טיפשי במיוחד כדי למשוך תיירים אל המדינה, אני כבר אדאג שבוטסואנה תקבל נזיפה חמורה על הונאה בקנה מידה בינלאומי. הרי מיד באותו רגע שנופפת לי לשלום הבנתי שזאת תרמית! שבטי הילידים מעולם לא היו ידידותיים. והאדמה הבוצית כאן באזור אינה מתאימה כלל לגידול אגסים. חותמת סופית לכך, קיבלתי מהפחד המוזר שלכם מהגשם, מה שאישר באופן סופי את חשדותיי. היו שלום!" סיים פרופסור אפרוס את נאומו חוצב הלהבות בפני השחקנים, שפניהם התכרכמו על חשיפת השקר שעליו עמלו כה רבות, ועשה את דרכו בחזרה החוצה מה"ג'ונגל"…
משפט מפורסם של הנשיא לינקולן אומר: "אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן". אנחנו יכולים לרמות אחרים ואת עצמנו, אבל בטווח הארוך תמיד האמת תצוף והשקר יתגלה לעיני כולם.
