שְׁמִי אֲבִירָם, וַאֲנִי גָּר בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ.
רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ. חֲבוּרַת אַהֲבָ"ה, שֶׁזֶּה רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹתֵינוּ – אֲבִירָם, הִלֵּל, בְּנָיָהוּ, הוֹד. הַחֲבוּרָה הוּקְמָה סְתָם יוֹם אֶחָד כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ כֻּלָּנוּ וְהֶחְלַטְנוּ לְהָקִים חֲבוּרַת יְלָדִים מִשֶּׁלָּנוּ, כְּמוֹ בַּסְּפָרִים. כְּשֶׁגִּילִנוּ אֵיזֶה שֵׁם יוֹצְרוֹת רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹתֵינוּ, לֹא יָכֹלְנוּ שֶׁלֹּא לְחַיֵּךְ וּלְהִתְלַהֵב.
וְאָכֵן, נֶאֱמָנִים לִשְׁמוֹתֵינוּ, חִפַּשְׂנוּ אֵיךְ לְהַרְבּוֹת בְּאַהֲבַת חִנָּם וְלַעֲזֹר לָאַחֵר, בִּפְרָט שֶׁיּוֹם הֻלַּדְתִּי חָל בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב.
אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה הֵחֵל מַשֶּׁהוּ מוּזָר לְהִתְרַחֵשׁ: הִלֵּל הֵחֵל לְהֵעָלֵם מֵהַמִּפְגָּשׁ הַשְּׁבוּעִי שֶׁלָּנוּ, תַּחַת עֵץ הָאַלּוֹן שֶׁלְּיַד הַבַּיִת שֶׁלִּי. בַּהַתְחָלָה עוֹד הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּמִקְרֶה חַד־פַּעֲמִי, "אוּלַי הִלֵּל שָׁכַח שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁו פְּגִישָׁה?" הִצִּיעַ הוֹד. "אֲנִי אָרוּץ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ לִקְרֹא לוֹ", הוּא הִתְנַדֵּב וּפָתַח בְּרִיצָה מְהִירָה לְכִוּוּן בֵּיתוֹ שֶׁל הִלֵּל. אֲנִי וּבְנָיָהוּ נִשְׁאַרְנוּ לְחַכּוֹת לוֹ. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת הוֹד שָׁב לְלֹא הִלֵּל, כְּשֶׁהוּא מְיֻזָּע וּמִתְנַשֵּׁף.
"הִלֵּל לֹא בַּבַּיִת. אַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה שָׁם וְאָמַר שֶׁהוּא יַחֲזֹר מְאֻחָר לַבַּיִת", הוּא מָסַר לָנוּ.
"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" צָהַלְתִּי לְפֶתַע, "בּוֹאוּ נִהְיֶה כְּמוֹ בַּסִּפּוּרִים! נַעֲקֹב אַחֲרֵי הִלֵּל כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר מִבֵּית הַסֵּפֶר וּנְגַלֶּה לְאָן הוּא נֶעֱלָם כָּל אַחַר צָהֳרַיִם", הִצַּעְתִּי אֶת תָּכְנִיתִי הַבַּלָּשִׁית. "וָאוּ, אֲבִירָם, זֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן", אָמַר בְּנָיָהוּ בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁהִדְבִּיקָה גַּם אֶת הוֹד.
קָבַעְנוּ לְיוֹם הַמָּחָר לְהִתְחַבֵּא לְיַד בִּיתַן הַשּׁוֹמֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר וּמִשָּׁם לַעֲקֹב אַחַר הִלֵּל.
לְמָחֳרָת אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים קָרָא לָנוּ הוֹד לָבוֹא אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׂיחִים. "יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ לְהַרְאוֹת לָכֶם", הוּא אָמַר בְּמִסְתּוֹרִיּוּת. הָלַכְנוּ אַחֲרָיו סַקְרָנִים בִּמְיֻחָד. הִגַּעְנוּ לַשִּׂיחִים, הוֹד שָׁלַף מִשָּׁם שַׂקִּית מְאֻבֶּקֶת וּמְכֻסָּה בְּחוֹל, "טָאדָם", הוּא הִכְרִיז, "מַכְשִׁירֵי קֶשֶׁר!" אָמַרְתִּי בְּהִתְלַהֲבוּת. "אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה הִסְכִּימָה לָתֵת לָנוּ אֶת זֶה לְהַיּוֹם, בִּתְנַאי שֶׁנִּשְׁמֹר עֲלֵיהֶם", הוֹד הִזְהִיר אוֹתָנוּ, וַאֲנַחְנוּ הִתְחַיַּבְנוּ לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם כְּעַל בָּבַת עֵינֵינוּ.
"הִנֵּה הִלֵּל", בְּנָיָהוּ לָחַשׁ לְפֶתַע. מִהַרְנוּ לְהִסְתַּתֵּר. רָאִינוּ אוֹתוֹ צוֹעֵד בְּנִנּוֹחוּת וְיוֹצֵא מִשַּׁעַר בֵּית הַסֵּפֶר, "לִפְעֻלָּה!" הִכְרַזְתִּי, וְיָצָאנוּ לִמְשִׂימַת הַמַּעֲקָב.
"הוּא חוֹצֶה אֶת הַסִּמְטָה", שָׁמַעְתִּי בַּקֶּשֶׁר אֶת הוֹד, "הוּא כָּרֶגַע נִכְנָס לְתוֹךְ אַחַד הַבִּנְיָנִים", עִדְכֵּן גַּם בְּנָיָהוּ, "תַּעֲלוּ מַהֵר בַּמַּדְרֵגוֹת, כָּךְ שֶׁנַּסְפִּיק לִרְאוֹת הֵיכָן נֶעֱצֶרֶת הַמַּעֲלִית", הוֹרֵיתִי, וּמִהַרְנוּ בְּרִיצָה לַבִּנְיָן.
"הוּא עוֹלֶה לְקוֹמָה שָׁלוֹשׁ", הוֹד פָּלַט לַקֶּשֶׁר, וּמִהַרְנוּ לַעֲלוֹת בִּמְהִירוּת בַּמַּדְרֵגוֹת. הִסְפַּקְנוּ לְחַכּוֹת לְיַד הַמַּעֲלִית. "עַכְשָׁו נַפְתִּיעַ אֶת הִלֵּל", אָמַרְתִּי, "הוּא לֹא יָבִין מֵהֵיכָן צַצְנוּ", חִיַּכְתִּי.
הִלֵּל בֶּאֱמֶת הֻפְתַּע מְאֹד לִרְאוֹת אוֹתָנוּ. "מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן?" הוּא הִתְפַּלֵּא. "הִלֵּל, סַפֵּר לָנוּ כָּאן וְעַכְשָׁו מַהוּ הַמָּקוֹם הַמִּסְתּוֹרִי שֶׁאֵלָיו אַתָּה מַגִּיעַ כָּל אַחַר צָהֳרַיִם בִּמְקוֹם לַמִּפְגָּשִׁים הַסּוֹדִיִּים שֶׁלָּנוּ", אָמַרְתִּי לוֹ בִּמְהִירוּת.
"מִסְתּוֹרִי?" הִלֵּל כִּמְעַט צָחַק, "אַתֶּם מֻזְמָנִים לִרְאוֹת בְּעַצְמְכֶם". כָּעֵת אֲנַחְנוּ הֻפְתַּעְנוּ.
הִלֵּל שָׁלַף מַפְתֵּחַ מִתִּיקוֹ וּפָתַח אֶת דֶּלֶת אַחַת הַדִּירוֹת. "סַבָּא, הִגַּעְתִּי", הוּא קָרָא בְּקוֹל רָם, "גַּם חֲבֵרִים שֶׁלִּי הִגִּיעוּ", הוּא צִיֵּן. קְצָת הִסְמַקְנוּ. הִתְבַּיַּשְׁנוּ שֶׁכָּךְ חָשַׁדְנוּ בְּהִלֵּל לַשָּׁוְא.
"הוֹ, חֲבֵרִים שֶׁל הִלֵּל", סַבָּא שֶׁל הִלֵּל דִּבֵּר בְּקוֹל צָרוּד קִמְעָה, "אֵין לָכֶם מֻשָּׂג כַּמָּה הִלֵּל עוֹזֵר לִי לָאַחֲרוֹנָה! אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים שֶׁמַּצָּבִי אֵינוֹ כָּל כָּךְ טוֹב, זוֹ מִצְוָה מַמָּשׁ גְּדוֹלָה", הוּא סִפֵּר לָנוּ, "וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁבָּאתֶם לַעֲזֹר לוֹ, אֲנִי מַמָּשׁ מוֹדֶה לָכֶם", הוּא אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
קָרָאנוּ לְהִלֵּל לַצַּד. "הִלֵּל, בְּשֵׁם כָּל הַחֲבוּרָה אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים שֶׁחָשַׁדְנוּ בְּךָ סְתָם כָּךְ, זֶה לֹא הָיָה בְּסֵדֶר מִצִּדֵּנוּ", הִתְנַצַּלְתִּי, "זֶה בְּסֵדֶר, הֲרֵי גַּם לֹא הָיָה יָפֶה מִצִּדִּי שֶׁלֹּא לְעַדְכֵּן אֶתְכֶם לְהֵיכָן אֲנִי הוֹלֵךְ", הוּא הִרְגִּיעַ אוֹתָנוּ.
"חֲבֵרִים!" הִכְרַזְתִּי בְּקוֹל רָם, "נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מְשִׂימָה אֲמִתִּית לְבַצֵּעַ", הִבַּטְתִּי לְכִוּוּנוֹ שֶׁל סַבָּא שֶׁל הִלֵּל, וְכֻלָּם חִיְּכוּ יַחַד אִתִּי.
וּמֵאָז הִשְׁתַּדַּלְנוּ לַעֲזֹר לְעוֹד אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים שֶׁפָּגַשְׁנוּ. בִּזְכוּתֵנוּ הֵם הָיוּ פָּחוֹת בּוֹדְדִים וְיוֹתֵר שְׂמֵחִים, וְאֶת הַמֶּסֶר הִפְנַמְנוּ כֻּלָּנוּ הֵיטֵב.
