בְּכִכַּר הָעִיר הֶעֱמִיד מְשָׁרְתוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל הַכְּפָר בִּימָה קְטַנָּה וְנֶעֱמַד עָלֶיהָ. "הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!" פָּתַח וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל. כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה הִתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹ בְּמַעְגָּל רָחָב וְהֶאֱזִינוּ לִדְבָרָיו. "עַל פִּי הוֹרָאַת הַמּוֹשֵׁל יָרוּם הוֹדוֹ, לִקְרַאת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ שֶׁיָּחוּל בְּעוֹד חדֶֹשׁ מֵהַיּוֹם, עַל כָּל אֶחָד מֵהַתּוֹשָׁבִים לְהָבִיא מַתָּנָה נָאָה לְאַרְמוֹנוֹ!"
לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר הָיְתָה תּוֹצֶרֶת שֶׁאוֹתָהּ הֵם יִצְּרוּ, מִי בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע, מִי בְּבַעֲלֵי חַיִּים כְּמוֹ סוּסִים וּפָרוֹת, מִי בְּיִצּוּר שֶׁל רָהִיטִים וְכֵלִים שׁוֹנִים, וּמִי בְּמִסְחָר בִּבְגָדִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם הִתְחִיל לְתַכְנֵן אֵיזוֹ מַתָּנָה יַגִּישׁ לַמּוֹשֵׁל הָאָהוּב לִקְרַאת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ.
בְּבַיִת קָטָן בַּכְּפָר גָּר לוֹ פִּיטֶר, שֶׁהָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן וַחֲסַר כּלֹ. לֹא הָיְתָה לוֹ תּוֹצֶרֶת לְהָבִיא לַמּוֹשֵׁל. אֶת לַחְמוֹ הָיָה מַשִּׂיג בְּעָמָל רַב, אַחֲרֵי עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת כִּמְנַקֶּה בְּבָתֵּיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים. וְכֵיוָן שֶׁאִשָּׁה וַחֲמִשָּׁה יְלָדִים הָיוּ לוֹ, נִגְמַר הַכֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחַ מִיָּד כַּאֲשֶׁר קִבֵּל אוֹתוֹ. וְכָךְ לֹא נוֹתַר לוֹ מְאוּמָה לְהָבִיא לַמּוֹשֵׁל. אֲפִלּוּ הַפְּקִידִים הַמְמֻנִּים עַל הַתַּקָּנָה הַחֲדָשָׁה, פָּטְרוּ אוֹתוֹ מִלָּתֵת מַתָּנָה, אַחֲרֵי שֶׁהֵבִינוּ כִּי אֵין לוֹ בְּבֵיתוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָּבָר.
אֲבָל פִּיטֶר אָהַב אֶת הַמּוֹשֵׁל. כֻּלָּם אָהֲבוּ אוֹתוֹ. הוּא גַּם רָצָה לְהָבִיא לוֹ מַתָּנָה, וְכַאֲשֶׁר הֵבִין שֶׁאֵין לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת – הַדָּבָר צִעֵר אוֹתוֹ מְאדֹ. רַבּוֹת הוּא חָשַׁב כֵּיצַד יוּכַל לְשַמֵֹּחַ אֶת הַמּוֹשֵׁל הָאָהוּב וּלְהַגִּישׁ לוֹ אֶת מַתְּנָתוֹ. בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת חָשַׁב מָה יָבִיא לַמּוֹשֵׁל, וּדְמָעוֹת שֶׁל צַעַר עוֹלוֹת בְּעֵינָיו כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה שֶׁפָּשׁוּט אֵין לוֹ מָה לָתֵת לוֹ.
עֶרֶב-עֶרֶב הָיָה יוֹצֵא לַמִּרְפֶּסֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּבֵיתוֹ, מַבִּיט בְּאַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל הַגָּבוֹהַּ שֶׁנִּצַּב בְּאֶמְצַע הַכְּפָר וּבוֹכֶה בְּעֶצֶב. אִשְׁתּוֹ שֶׁרָאֲתָה אֶת מַצָּבוֹ נִסְּתָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ: "הַמּוֹשֵׁל וִתֵּר לְךָ עַל הַמַּתָּנָה, אָז לָמָּה לְךָ לִבְכּוֹת?" אֲבָל פִּיטֶר לֹא הִפְסִיק לִבְכּוֹת. לְהֶפֶךְ. מַעְיַן דִּמְעוֹתָיו נָבַע עוֹד וָעוֹד. "דַּוְקָא לָכֵן אֲנִי בּוֹכֶה…" הִסְבִּיר. "דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהָבִיא לוֹ מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁלִּי, וְאֵין לִי אֶת הַיְכלֶֹת". אִשְׁתּוֹ, קַתָּרִין, הִבִּיטָה בּוֹ וְהִשְׁתַּתְּפָה בּצְעֲַרוֹ.
וְאָז עָלָה רַעְיוֹן בְּמחָֹהּ. הִיא לֹא שִׁתְּפָה בּוֹ אֶת פִּיטֶר אֶלָּא הֵחֵלָּה לִפְעלֹ בּשְֶׁקֶט. כּעֲַברֹ כּמַָּה שָׁבוּעוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצתֶ, בּשְָׁעָה שֶׁיּצָאָ פּיִטֶר אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וְתִכְנֵן לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת כְּהֶרְגֵּלוֹ, הוּא מָצָא שָׁם אֶת קַתָּרִין עוֹמֶדֶת לְבוּשָׁה וּמְחֻיֶּכֶת. "בּוֹא", אָמְרָה לוֹ. "תִּתְלַבֵּשׁ יָפֶה וְנֵלֵךְ". פִּיטֶר לֹא הֵבִין: "לָמָּה לְהִתְלַבֵּשׁ? וּלְאָן בְּדִיּוּק אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים? אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁזּוֹ הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה שֶׁלִּי שֶׁבָּהּ אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן". קַתָּרִין הִמְשִׁיכָה לְחַיֵּךְ: "כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת, וְאַף עַל פִּי כֵן הִזְמַנְתִּי אוֹתְךָ לָצֵאת. אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְמוֹשֵׁל הַכְּפָר יָרוּם הוֹדוֹ". כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁפִּיטֶר שׁוֹאֵל יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת, אָמְרָה בְּקוֹל נֶחֱרָץ: "אַל תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת! תִּתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁמַּתְאִים לִפְגִישָׁה עִם הַמּוֹשֵׁל וּבוֹא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְאֻחָר".
פִּיטֶר לָבַשׁ אֶת הַבְּגָדִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ מַרְשִׁימִים בִּמְיֻחָד, וְיָצָא בְּעִקְּבוֹת אִשְׁתּוֹ אֶל אַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל. הוּא הִבְחִין שֶׁקַּתָּרִין מַחֲזִיקָה בְּיָדֶיהָ חֲבִילָה עֲטוּפָה יָפֶה, וְנִסָּה לִשְׁאלֹ אוֹתָהּ עַל כָּךְ. "כְּשֶׁנַּגִּיעַ לַמּוֹשֵׁל – תֵּדַע הַכּלֹ", עָנְתָה לוֹ. כַּעֲברֹ צְעִידָה קְצָרָה הֵם הִגִּיעוּ לְאַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל. הַשּׁוֹמֵר בַּכְּנִיסָה, שֶׁהִכִּיר אֶת בְּנֵי הַזּוּג, שָׁאַל אוֹתָם לְשֵׁם מָה בָּאוּ, וְקַתָּרִין הֵשִׁיבָה: "בָּאנוּ לְהָבִיא אֶת הַמַּתָּנָה לַמּוֹשֵׁל". הַשּׁוֹמֵר שָׁמַע כָּךְ וּמִיָּד פָּתַח בִּפְנֵיהֶם אֶת הַשְּׁעָרִים. "עַל אֵיזוֹ מַתָּנָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?" תָּמַהּ פִּיטֶר כְּשֶׁפָּסְעוּ בַּמִּסְדְּרוֹן וְהִתְקָרְבוּ לַחֲדַר הַמּוֹשֵׁל. קַתָּרִין הִנִּיחָה יָדָהּ עַל פִּיהָ וְסִמְּנָה לוֹ לִשְׁתּקֹ. "עוֹד מְעַט תֵּדַע", לָחֲשָׁה.
מוֹשֵׁל הַכְּפָר קִדֵּם אוֹתָם בִּמְאוֹר פָּנִים. "בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּצֵל קוֹרָתִי! אֲנִי שׁוֹמֵעַ שֶׁבָּאתֶם כְּדֵי לְהַעֲנִיק לִי אֶת הַמַּתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתִּי. יָפֶה מְאדֹ מִצִּדְּכֶם! הָבָה נִרְאֶה בַּמֶּה מְדֻבָּר". קַתָּרִין הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַחֲבִילָה הָעֲטוּפָה וְהַמּוֹשֵׁל הֵחֵל מֵסִיר אֶת הָעֲטִיפוֹת. לְבַסּוֹף נִגְלָה לְעֵינָיו קַנְקַן זְכוּכִית פָּשׁוּט וּבוֹ מְעַט מַיִם… "מָה זֶה אָמוּר לְהַבִּיעַ?" שָׁאַל הַמּוֹשֵׁל וְשֶׁמֶץ שֶׁל כַּעַס הִתְגַּנֵּב לְקוֹלוֹ. "עִם כָּל הַכָּבוֹד, עָדִיף לֹא לְהָבִיא כְּלוּם מֵאֲשֶׁר מַתָּנָה פְּשׁוּטָה כָּזאֹת".
קַתָּרִין הִזְדַּקְּפָה וְאָמְרָה: "אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל! הַמַּיִם שֶׁבַּקַּנְקָן אֵינָם מַיִם פְּשׁוּטִים כְּלָל וּכְלָל. אֵלּוּ הֵם הַדְּמָעוֹת שֶׁל פִּיטֶר בַּעֲלִי, שֶׁיּוֹשֵׁב כְּבָר שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים מִדֵּי עֶרֶב וּבוֹכֶה עַל כָּךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּישׁ לְךָ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ. אָסַפְתִּי אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ יוֹם אַחַר יוֹם, וַהֲרֵי הֵם מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ!"
הַמּוֹשֵׁל שָׁמַע וְהִתְרַגֵּשׁ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ. הוּא הִנִּיחַ אֶת הַקַּנְקַן עַל מַדָּף מְיֻחָד שֶׁנּוֹעַד לַמַּתָּנוֹת. "זוֹ הַמַּתָּנָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבַּלְתִּי!" קָרָא, וְדִמְעָה קְטַנָּה נָשְׁרָה מֵעֵינוֹ וְנָחֲתָה אַל תּוֹךְ קַנְקַן הַדְּמָעוֹת…
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים וְרוֹצִים לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ, הוּא רוֹאֶה זאֹת כְּמַתָּנָה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם. וְאִם אֲנַחְנוּ אֲפִלּוּ בּוֹכִים שֶׁאֵינֶנּוּ מַצְלִיחִים לַעֲשׂוֹת הַכּלֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, לִלְמדֹ תּוֹרָה כָּרָאוּי אוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כְּתִקּוּנָן – הוּא אוֹסֵף אֶת הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה וְשׁוֹמֵר אוֹתָן אֶצְלוֹ בְּאַהֲבָה.
