מתנות קטנות בחושך

כְּשֶׁהוּא הִתְעוֹרֵר לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג מָה קוֹרֶה סְבִיבוֹ. הַכּלֹ הָיָה חָשׁוּךְ, וְשֶׁקֶט מַחֲרִיד שָׂרַר בֶּחָלָל. הוּא לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע, לֹא הֵבִין וְלֹא זָכַר. כְּלוּם. אֵיךְ הִגִּיעַ לְכָאן? מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא שֶׁהִתְנַכֵּל לוֹ? מָה קָרָה לוֹ? לֹא הָיוּ לוֹ תְּשׁוּבוֹת, וְרַק שְׁאֵלוֹת הִתְוַסְּפוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע בְּמחֹוֹ.
דּוֹנִי הֶחְלִיט לָקוּם וּלְנַסּוֹת לְגַשֵּׁשׁ סְבִיבוֹ. רַק אָז שָםֹ לֵב שֶׁיָּדָיו אֲזוּקוֹת מֵאֲחוֹרָיו, וְרַק רַגְלָיו מְשֻׁחְרָרוֹת. הוּא יִצֵּב אֶת עַצְמוֹ בְּמַאֲמָץ לֹא קָטָן, לְאַחַר שֶׁסְּחַרְחרֶֹת תָּקְפָה אוֹתוֹ בִּגְלַל הַחֲשֵׁכָה. כָּעֵת עָמַד בְּעמֶֹק הָאֲפֵלָה וְהִתְחִיל לְהִתְקַדֵּם בְּאִטִּיּוּת, כְּשֶׁראֹשׁוֹ מְשַׁמֵּשׁ לוֹ כְּיַד מְגַשֶּׁשֶׁת.
בַּתְּחִלָּה נִפְגְּשׁוּ רַגְלָיו בְּחֵפֶץ מֻצָּק שֶׁעָמַד לְפָנָיו, וְדוֹנִי נִסָּה לְהָבִין בַּמֶּה מְדֻבָּר. הוּא זָז לְיָמִין וְלִשְׂמאֹל, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו. לְאַחַר חֲצִי דַּקָּה שֶׁל גִּשּׁוּשִׁים הִסִּיק כִּי מוּלוֹ נִצָּב שֻׁלְחָן. 'אִם יֵשׁ כָּאן שֻׁלְחָן, מִן הַסְּתָם יֵשׁ כָּאן גַּם כִּסֵּא', חָלְפָה בּוֹ מַחֲשָׁבָה הֶגְיוֹנִית. הוּא מִהֵר לְהַקִּיף אֶת הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁנִּתְקַל בְּחֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ שֶׁהִשְׁמִיעַ חֲרִיקָה. מִשּׁוּשׁ קָצָר בְּיָדָיו הַקְּשׁוּרוֹת מֵאֲחוֹרָיו גִּלָּה לוֹ שֶׁאָכֵן צָדַק וּלְפָנָיו מֻנָּח כִּסֵּא.
הוּא הִתְיַשֵּׁב בִּזְהִירוּת, בּוֹדֵק אִם הַכִּסֵּא יַצִּיב, וְאִם לֹא מֻנָּח עָלָיו דְּבַר מָה מְסֻכָּן. כְּשֶׁהִשְׁלִים אֶת הַמְשִׂימָה, נָשַׁף אַנְחַת מַאֲמָץ. הַחשֶֹׁךְ הֵעִיק עָלָיו, וְרַק עַכְשָׁו הִרְגִּישׁ כַּמָּה הוּא רָעֵב. דּוֹנִי כּוֹפֵף אֶת ראֹשׁוֹ לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִיל לְרַחְרֵחַ. מִימִינוֹ עָלָה רֵיחַ שֶׁל דְּבַר מַאֲפֶה, וּכְשֶׁקֵּרֵב עוֹד אֶת אַפּוֹ הֵבִין שֶׁזֶּהוּ כִּכַּר לֶחֶם.
'אֵיךְ מַתְחִילִים לֶאֱכלֹ?' שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ, כְּשֶׁנִּסָּה לְהַתְחִיל וְלִנְגּסֹ בַּלֶּחֶם. הָיָה זֶה כִּכַּר לֶחֶם שָׁלֵם וּקְצָת קָשֶׁה, וּכְשֶׁנִּסָּה לִנְגּסֹ בּוֹ, בָּרַח מִמֶּנּוּ הַלֶּחֶם… דּוֹנִי הָיָה מְתֻסְכָּל. בִּטְנוֹ כְּבָר מַמָּשׁ קִרְקְרָה. וְאָז הֶחְלִיט לִבְדּקֹ אִם הָאָדָם שֶׁזָּרַק אוֹתוֹ לְכָאן הִשְׁאִיר לוֹ לְפָחוֹת סַכִּין לִרְפוּאָה. הוּא גִּשֵּׁשׁ בְּראֹשׁוֹ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לְאַכְזָבָתוֹ לֹא הָיָה עָלָיו דָּבָר מִלְּבַד כִּכַּר הַלֶּחֶם.
הוּא הֶחְלִיט לָקוּם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּשִׁטּוּטִים, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ סַכִּין אוֹ כְּלִי חַד כָּלְשֶׁהוּ לַחְתּךְֹ עִמּוֹ אֶת הַלֶּחֶם. הוּא לֹא חָשַׁב עַל הַקּשִֹׁי שֶׁבְּחִתּוּךְ הַלֶּחֶם כְּשֶׁיָּדָיו אֲזוּקוֹת מֵאָחוֹר. 'קדֶֹם כּלֹ אַשִּׂיג סַכִּין', הֶחְלִיט. 'אַחַר כָּךְ נִרְאֶה אֵיךְ מִתְקַדְּמִים'. הַגִּשּׁוּשׁ הַנּוֹסָף לִמֵּד אוֹתוֹ שֶׁהוּא נִמְצָא בְּחָלָל לֹא גָּדוֹל, שֶׁכִּמְעַט שֶׁאֵין בּוֹ חֲפָצִים.
בְּפִנַּת הַכּוּךְ הֶחָשׁוּךְ חָשׁ דּוֹנִי בְּגוּשׁ אֶבֶן בִּלְתִּי מְזהֶֹה. הוּא נִסָּה לְהָבִין מָה יֵשׁ עַל הָאֶבֶן הַזּאֹת, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ הִצְלִיחַ. רַק כְּשֶׁנִּתְקְלוּ יָדָיו הַמְגַשְּׁשׁוֹת בְּחֵפֶץ דַּק וְאָרךְֹ, הִתְעוֹרְרָה בּוֹ תִּקְוָה. 'מָצָאתִי סַכִּין!' שָמַֹח. אֲבָל מִשּׁוּשׁ נוֹסָף גִּלָּה לוֹ שֶׁאֵין זֶה סַכִּין אֶלָּא סַרְגֵּל. 'מִי הֵבִיא סַרְגֵּל לַמְּעָרָה הַחֲשׁוּכָה הַזּאֹת? וְלָמָּה?' לֹא הֵבִין דּוֹנִי.
בְּשָׁלָב זֶה כְּבָר הָיָה מַמָּשׁ נוֹאָשׁ. מִלְּבַד הָרָעָב הַנּוֹרָא, הַחשֶֹׁךְ הִתְחִיל גַּם לְהַפְחִיד אוֹתוֹ. לְאַט לְאַט לָמַד אֶת הַמְּעָרָה וְאֶת מַה שֶּׁהִיא מְכִילָה. וְאָז, לְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה סִבּוּבִים, וּלְאַחַר שֶׁמִּשֵּׁשׁ כָּל חֵפֶץ וְכָל רָהִיט בֶּחָלָל הָאָפֵל – הֵבִין שֶׁזּוֹ בִּכְלָל לֹא מְעָרָה. 'עוֹשֶהֹ רשֶֹׁם שֶׁמְּדֻבָּר בְּחֶדֶר רָגִיל. רֶגַע! אוּלַי זֶה מִטְבָּח? וְאִם כֵּן, אֲמוּרִים לִהְיוֹת כָּאן אֲרוֹנוֹת וּמְגֵרוֹת, וּבְתוֹכָם בְּוַדַּאי אֶמְצָא סַכּיִן!'
וּבַמַּסְקָנָה הַזּאֹת חָזַר דּוֹנִי בְּמֶרֶץ לְחַפֵּשֹ אַחַר פִּתְרוֹן לִבְעָיַת הָרָעָב. בְּתוֹךְ כְּדֵי חִפּוּשׂ עָלָה בְּראֹשׁוֹ רַעְיוֹן אַחֵר: 'אִם אֲנִי נִמְצָא בְּבַיִת, בֶּטַח יֵשׁ כָּאן מֶתֶג שֶׁל אוֹר'. וּמִיָּד הוּא הִתְחִיל לְחַפֵּשֹ בְּעֶזְרַת אַפּוֹ אַחַר מֶתֶג הַדְלָקַת הָאוֹר. אַךְ לַשָּׁוְא. שְׁתֵּי הַתִּקְווֹת שֶׁלּוֹ נִכְזְבוּ. הַחֶדֶר לֹא הָיָה מִטְבָּח, וּמֶתֶג הַחַשְׁמַל לֹא נִמְצָא בְּשׁוּם מָקוֹם.
בַּשָּׁלָב הַזֶּה הֶחְלִיט דּוֹנִי לֶאֱכלֹ בְּדֶרֶךְ יְצִירָתִית אַחֶרֶת: הוּא נָטַל אֶת הַלֶּחֶם בְּעֶזְרַת יָדָיו – שֶׁהָיוּ כָּאָמוּר קְשׁוּרוֹת מֵאֲחוֹרָיו – וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה. לְאַחַר מִכֵּן הִנִּיחַ אֶת הַכִּסֵּא עַל גַּבֵּי הַלֶּחֶם וְהִתְיַשֵּׁב עַל הַכִּסֵּא. קוֹל מְעִיכָה נִשְׁמַע, וְהַלֶּחֶם כַּנִּרְאֶה נִכְנַע לַכּבֶֹד שֶׁהֻנַּח עָלָיו. כָּעֵת הוּא הָיָה מְחוֹרָר בְּאֶמְצָעוֹ, וְדוֹנִי הִתְחִיל לִתְלֹשׁ מִמֶּנּוּ פִּסּוֹת-פִּסּוֹת בְּמַאֲמָץ. אֶת חֲתִיכוֹת הַלֶּחֶם הִנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִתְכּוֹפֵף לְאָכְלָן כִּבְיָכוֹל הָיָה תַּרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה…
הוּא חָשַׁב עַל הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הוּא שָׁרוּי, וּקְצָת הִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל הָרָעָב גָּבַר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת. 'גַּם כָּכָה חָשׁוּךְ כָּאן, וְאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתִי…' הִרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ. וּבְדִיּוּק אָז נִדְלַק הָאוֹר – – – אֶל הַחֶדֶר הַסָּגוּר הִתְפָּרְצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים, וְדוֹנִי – לְאַחַר כַּמָּה מִצְמוּצִים אֶל מוּל הָאוֹר – רָאָה לְפָנָיו שׁוֹטְרִים בְּמַדִּים הַמְאִירִים אֶת הַחֶדֶר בְּפַנָּסֵיהֶם.
"מַר דּוֹנִי? אַתָּה בְּסֵדֶר?" שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם כְּאֶחָד. דּוֹנִי לֹא הִצְלִיחַ לַעֲנוֹת מֵרבֹ הֶלֶם. "מ….מָה? מָה קוֹרֶה כָּאן? מִי אַתֶּם? בְּעֶצֶם, מִי אֲנִי? לֹא… אֵיפהֹ אֲנִי? מִי קָשַׁר אוֹתִי? מָה זֶה הַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ הַזֶּה?"
הַשּׁוֹטְרִים בָּדְקוּ אֶת מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי וְרָאוּ שֶׁהוּא לֹא נִפְגַּע מְאדֹ. לָכֵן הוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ, הִתִּירוּ אֶת קִשׁוּרֵי יָדָיו וְסִפְּרוּ בִּקְצָרָה: "קִבַּלְנוּ דִּוּוּחַ מֵאַחַד הַשְּׁכֵנִים שֶׁלְּךָ, שֶׁרָאָה גַּנָּב בּוֹרֵחַ מִבֵּיתְךָ עִם שְׁלַל חֶפְצֵי עֵרֶךְ. מִהַרְנוּ לָבוֹא וּמָצָאנוּ אֶת הַבַּיִת חָשׁוּךְ, וְאוֹתְךָ כָּלוּא כָּאן בְּמִרְפֶּסֶת הַשֵּׁרוּת. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כָּאן".
דּוֹנִי הִתְחִיל אַט-אַט לְהִזָּכֵר. רַק עַכְשָׁו הִרְגִּישׁ בַּמַּכָּה בְּראֹשׁוֹ, שֶׁקִּבֵּל מֵהַגַּנָּב הָאָרוּר, שֶׁאַף קָשַׁר אוֹתוֹ וְנָעַל אוֹתוֹ מִבַּחוּץ בַּמִּרְפֶּסֶת הַסְּגוּרָה, דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁהִתְכּוֹנֵן לְהַתְחִיל אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ. "כַּנִּרְאֶה, מֵהַמַּכָּה שָׁכַחְתִּי מָה קָרָה אִתִּי…" הִתְנַצֵּל. "נוּ, הַגִּיל עוֹשֶהֹ אֶת שֶׁלּוֹ".
לְאַחַר שֶׁוִּדְּאוּ הַשּׁוֹטְרִים כִּי הוּא אֵינוֹ נִזְקָק לְטִפּוּל רְפוּאִי הִסְתַּלְּקוּ מֵהַבַּיִת, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ לְהַגִּישׁ תְּלוּנָה בַּמִּשְׁטָרָה. דּוֹנִי לֹא הָיָה פָּנוּי לְכָךְ, הוּא רַק הִרְהֵר בְּכַמָּה תּוֹבָנוֹת חֲשׁוּבוֹת שֶׁעָלוּ בּוֹ הָעֶרֶב הַזֶּה, עַל אוֹדוֹת מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁלַח לוֹ, כְּמוֹ יָדַיִם מְשֻׁחְרָרוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת…

חוּץ מִיָּדַיִם מְשֻׁחְרָרוֹת וְעֵינַיִם רוֹאוֹת, קִבַּלְנוּ עוֹד הֲמוֹן מַתָּנוֹת עֲנָקִיּוֹת שֶׁלֹּא תָּמִיד שָמִֹים לֵב אֲלֵיהֶן. רַק כְּשֶׁהֵן חֲסֵרוֹת לָנוּ – כְּמוֹ בַּסִּפּוּר – מְבִינִים כַּמָּה קָשֶׁה בִּלְעֲדֵיהֶן. כְּדַאי כֵּן לָשִיֹם לֵב, לְהוֹדוֹת וְלִשְמֹחַֹ בָּהֶן עוֹד לִפְנֵי שֶׁמְּאַבְּדִים אוֹתָן…