"תראה אבא, יש שם ילד בתוך המים שעושה כל מיני תנועות עם הידיים!" קרא מיכאל לאביו. דוד – אביו של מיכאל, שהיה שחיין מנוסה, לא חשב פעמיים וזינק בשחייה מהירה לתוך המים. הוא משך את הילד שהחל לבלוע מים ולצלול בין הגלים, הילד אחז בו בכל כוחו ותוך כדי התנועות העיף את המשקפיים של דוד לתוך המים. דוד הצליח להציל את הילד, אבל המשקפיים נשברו. לאחר שהילד התאושש ונרגע על החוף, פנה דוד לאביו של הילד וביקש ממנו שישלם לו על המשקפיים השבורים, אבל האב טוען: "כל הכבוד שהצלת את הבן שלי, אבל הוא השתולל כי הוא בלע מים ולא עשה את זה בכוונה. לכן אני לא צריך לשלם על המשקפיים!" מה דעתכם? האם האב צריך לשלם לדוד על המשקפיים? ומה יהיה הדין, במקרה שתוך כדי פעולות החילוץ נפלו לדוד המשקפיים, האם גם במקרה כזה האב יצטרך לשלם לו על המשקפיים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ג' בדין: 'הציל את חברו והפסיד את שלו'. סימן תכ"ד סעיף ח' בדין: 'קטן שהזיק'.
תשובה לשאלה "מעשה ברב קו" (שאלה מס' 650)
תקציר השאלה השבועית: שלוש דקות בלבד לפני שעלה לאוטובוס, נזכר שי ששכח את כרטיס ה'רב קו' שלו בבית. הוא פנה לחברו יוסי שעבר ברחוב לידו וביקש ממנו את כרטיס ה'רב קו' שלו עד למחרת והבטיח לו שישלם את עלות הנסיעה. יוסי נתן לו את הכרטיס בשמחה, אלא שלאחר ששי ירד מהאוטובוס הוא נעצר לרגע וחשב: "רגע אחד! אני לא זוכר האם תיקפתי את ה'רב קו' כדי לשלם על הנסיעה!" כשפנה ליוסי שיבדוק את יתרת הכרטיס, הוא נענה במשיכת כתף מכיוון שליוסי לא היה מושג מה הייתה היתרה בכרטיס ה'רב קו' שברשותו. כעת הסתפק שי, האם עליו לשלם מספק על הנסיעה באוטובוס? והאם עליו לשלם ליוסי את עלות הנסיעה? מה דעתכם?
תשובה בקצרה: שי לא צריך לשלם ליוסי על ה'רב קו', אבל כדי לצאת ידי חובה בדיני 'שמיים' עליו לשלם לחברת האוטובוסים.
תשובה בהרחבה: מצאנו בהלכה שני דינים שעל פיהם נוכל לקבוע את ההלכה במקרה שלנו. א') אדם שאמר לחברו 'הלוויתי לך כסף' והלה משיב 'איני יודע', הלווה פטור ב'דיני אדם' אבל אם הוא רוצה לצאת ידי חובה ב'דיני שמיים' עליו לפרוע לו את ההלוואה אף על פי שאינו בטוח שהוא אכן לווה ממנו כסף. אבל במקרה שגם המלווה אינו בטוח שאכן הלווה את הכסף, הלווה יהיה פטור גם ב'דיני שמיים'. אם כן, נוכל להקביל זאת למקרה שלנו ולומר ששי פטור מתשלום ליוסי על הנסיעה ב'רב קו' מכיוון ששניהם לא בטוחים שהוא אכן השתמש בו.
ב') אדם שאמר לחברו 'הלוויתי לך כסף ולא החזרת לי אותו' והלה משיב 'נכון שהלווית, אבל אני לא זוכר האם פרעתי את ההלוואה', במקרה כזה הלווה חייב לפרוע את החוב, כיוון שוודאי קיים כאן חיוב מצד הממון שלווה והפטור מתשלום הוא רק בגדר ספק. וזה לא דומה למקרה הראשון שבו הלווה עצמו מסתפק האם בכלל לווה מהמלווה את הכסף המדובר.
מה הדין במקרה שהספק משותף לשני הצדדים?
אמנם במקרה שהמלווה טוען שאינו זוכר האם הלווה פרע לו את הכסף וגם הלווה אינו זוכר האם שילם את חובו למלווה. ישנה מחלוקת הפוסקים האם חייב לצאת גם ב'דיני שמיים' (סעיף י"ח בדברי הש"ך והט"ז) או שבגלל שגם המלווה לא זוכר האם הכסף נפרע הלווה יהיה פטור גם ב'דיני שמיים'. אמנם מבואר בדברי הטור (סעיף י"ז) שאם המלווה לא היה יכול לדעת האם הכסף נפרע, כמו למשל במקרה שלנו שחברת האוטובוסים אינה מודעת לכל נסיעה שמתבצעת האם היא שולמה או לא, ב'דיני שמיים' יתחייב שי לפרוע את סכום הנסיעה לחברת האוטובוסים ובפרט לאור העובדה שבוודאי נסע באוטובוס והתחייב לשלם על הנסיעה.
במקרה שלנו
שי יצטרך לשלם לחברת האוטובוסים על הנסיעה מכיוון שהוא חייב ב'דיני שמיים' אבל הוא פטור מתשלום ליוסי על השימוש ב'רב קו'.
