הַשָּׁעָה הָיְתָה מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר. עָמַדְתִּי בֶּחָצֵר, בּוֹהֶה בַּכְּלוּב שֶׁלִּי בְּהֶלֶם. סְבִיבִי נִשְׁמְעוּ צִיּוּצִים, הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה לִזְרֹחַ בְּעֹז, אֲבָל שׁוּב דָּבָר לֹא עִנְיֵן אוֹתִי. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַכְּלוּב. שִׁפְשַׁפְתִּי עֵינַיִם, אוּלַי זֶה חֲלוֹם? הַכְּלוּב הַכָּתֹם שֶׁקָּנִינוּ שִׁלְשׁוֹם רֵיק. פָּשׁוּט רֵיק! אֵיפֹה הַתֻּכִּים שֶׁלִּי?
אֲנִי מְטַלְטֵל אֶת הַכְּלוּב, פֵּרוּרֵי זֵרְעוֹנִים וְטִפּוֹת מַיִם עָפִים עָלַי, וְזֶה הָאֹכֶל שֶׁהִנַּחְתִּי עֲבוּרָם אֶתְמוֹל. אֲבָל אֵיפֹה יוֹנִי וְיוֹנִית, הַתֻּכִּים הַחֲדָשִׁים וְהַמְּתוּקִים שֶׁלִּי? דָּוִידִי נִכְנַס לֶחָצֵר: "קוֹבִּי, לָמָּה קַמְתָּ כָּל כָּךְ מֻקְדָּם? הִתְגַּעְגַּעְתָּ לַתֻּכִּים?" הוּא אָמַר בְּקוֹל שֶׁל שֵׁנָה. בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה זָלְגוּ לִי שְׁתֵּי דְּמָעוֹת.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם מַמָּשׁ. חֲצִי שָׁנָה חָלַמְתִּי לְגַדֵּל בַּבַּיִת זוּג תֻּכִּים. גָּמַרְתִּי בְּהַצְלָחָה אֶת הַמִּבְצָע שֶׁאַבָּא וְאִמָּא עָרְכוּ לִי, וְהֵם קָנוּ לִי אוֹתָם בְּמַתָּנָה. עָבַדְתִּי קָשֶׁה כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹתָם.
יוֹנִי וְיוֹנִית, קָרָאתִי לָהֶם. יוֹנִי יָרֹק עִם נְגִיעוֹת נוֹצוֹת כְּחֻלּוֹת, וְיוֹנִית יְרֻקָּה לְגַמְרֵי. דָּוִידִי הִתְקָרֵב לִכְלוּב הַתֻּכִּים וְנֶעֱצַר לְיָדִי: "אֵיפֹה הֵם? הוֹצֵאתָ אוֹתָם?" הִנְהַנְתִּי לוֹ לִשְׁלִילָה, מְנַגֵּב בִּמְהִירוּת אֶת הַדְּמָעוֹת. הִתְבַּיַּשְׁתִּי. "קַמְתִּי מֻקְדָּם כְּדֵי לִרְאוֹת מָה שְׁלוֹמָם", יָצָא לִי קוֹל מוּזָר, "וְהֵם פָּשׁוּט לֹא בַּכְּלוּב". הוּא הִתְקָרֵב לַכְּלוּב, הִסְתַּכֵּל וְאָמַר בְּשֶׁקֶט: "הַדֶּלֶת".
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַדֶּלֶת שֶׁל הַכְּלוּב, הִיא הָיְתָה פְּתוּחָה. אֲנִי פָּתַחְתִּי אוֹתָהּ אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה. הִכְנַסְתִּי בִּזְהִירוּת צְלוֹחִית זֵרְעוֹנִים וּצְלוֹחִית מַיִם. שָׁכַחְתִּי לִסְגֹּר אוֹתָהּ. כָּל הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל הַחֲבֵרִים שֶׁיָּבוֹאוּ מָחָר לִרְאוֹת אֶת הַתֻּכִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁלִּי. כְּבָר הִזְמַנְתִּי אֶת כָּל הַכִּתָּה! סִפַּרְתִּי לְכֻלָּם עַל הַתֻּכִּים. הַצֶּבַע שֶׁלָּהֶם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּהֶם, סִפַּרְתִּי לָהֶם בְּגַאֲוָה שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד אוֹתָם לֶאֱכֹל מֵהַיָּד שֶׁלִּי, מִי לֹא שָׁמַע עַל הַתֻּכִּים שֶׁלִּי?
דִּמְיַנְתִּי אֵיךְ הֵם מִתְלַהֲבִים, מַחְמִיאִים, וַאֲפִלּוּ… קְצָת מְקַנְּאִים בִּי. אֲבָל בַּזְּמַן שֶׁחָלַמְתִּי, הַתֻּכִּים יָצְאוּ מֵהַכְּלוּב, עָפוּ גָּבוֹהַּ וְנֶעֶלְמוּ. כָּעַסְתִּי עַל הַטִּפְּשׁוּת שֶׁל עַצְמִי. הָיִיתִי מְאֻכְזָב שֶׁהֵם בָּרְחוּ וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי מֵהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי. הִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד. נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה, הִתְאַרְגַּנְתִּי וְיָצָאתִי לַלִּמּוּדִים.
יָשַׁבְתִּי בַּכִּתָּה שָׁקֵט מְאֹד, מִתְפַּלֵּל שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִגַּשׁ אֵלַי וְלֹא יְדַבֵּר אִתִּי, בִּמְיֻחָד לֹא עַל תֻּכִּים. "קוֹבִּי, אָז מָתַי אֲנַחְנוּ בָּאִים אֵלֶיךָ הַיּוֹם?" הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מַחֲוִיר וְאָמַרְתִּי: "נִרְאֶה כְּבָר בַּהֶמְשֵׁךְ". תּוֹךְ כְּדֵי קַמְתִּי בִּמְהִירוּת וְיָצָאתִי לִטֹּל יָדַיִם. לְיַד כִּיּוֹר הַנְּטִילָה שׂוֹחֲחוּ בְּהִתְלַהֲבוּת חֲבוּרַת יְלָדִים, בָּהֶם מֵאִיר וּשְׁלוֹמִי מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי. חִכִּיתִי בַּצַּד בַּשֶּׁקֶט, שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בִּי. אִם הֵם יִשְׁאֲלוּ אוֹתִי, לֹא אוּכַל לְהִתְחַמֵּק לְיַד כֻּלָּם, וְאִם אַגִּיד לָהֶם: "בַּסּוֹף אַל תָּבוֹאוּ אֵלַי הַיּוֹם", הֵם יַחְשְׁבוּ שֶׁעָבַדְתִּי עֲלֵיהֶם.
נָטַלְתִּי יָדַיִם וּפָנִיתִי לַכִּתָּה, הוֹצֵאתִי אֶת הַסֶּנְדְּוִיץ' וְנָגַסְתִּי בַּלֶּחֶם. לִקְרַאת סוֹף הַהַפְסָקָה דֶּלֶת הַכִּתָּה נִפְתְּחָה פִּתְאוֹם: "קוֹבִּי!" דָּוִידִי, אָחִי הַקָּטָן, צָעַק בְּקוֹל, "יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּמְצְאוּ אֶת הַתֻּכִּים שֶׁלְּךָ, כְּדַאי לִתְלוֹת מוֹדָעוֹת בָּאֵזוֹר!" שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר בַּכִּתָּה. שְׁמוּלִיק פָּזַל לְכִוּוּנִי. מִצְמַצְתִּי חָזָק, אֲבָל דָּוִידִי הִמְשִׁיךְ לִצְעֹק: "גַּם לְאוּרִי חָבֵר שֶׁלִּי בָּרְחוּ תֻּכִּים, הֵם תָּלוּ מוֹדָעוֹת, וְהִצְלִיחוּ לִמְצֹא אוֹתָם!"
שְׁמוּלִיק הִסְתַּכֵּל הָמוּם עַל דָּוִידִי אָחִי. שְׁאַר הַחֲבֵרִים אַף הֵם. מֵאִיר שָׁאַל: "מָה, קוֹבִּי, בָּרְחוּ לְךָ הַתֻּכִּים?" הִנְהַנְתִּי, מַסְמִיק. דְּמָמָה בַּכִּתָּה. הַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק חָזָק. אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא לִי.
"אוֹי, מִסְכֵּן", אָמַר פִּתְאוֹם מֹשֶׁה, עִם הַלֵּב הַטּוֹב. "אֵיךְ הֵם בָּרְחוּ לְךָ? אַתָּה בֶּטַח מְאֹד מְאֻכְזָב!" הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו בַּחֲשָׁשׁ, הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ הָיוּ מְלֵאוֹת הִשְׁתַּתְּפוּת. עָנִיתִי לוֹ: "כֵּן, בַּלַּיְלָה בָּרְחוּ הַתֻּכִּים מֵהַכְּלוּב, שָׁכַחְנוּ לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת". "אוֹי, חֲבָל", אָמְרוּ לִי כֻּלָּם בְּרַחֲמִים. אֲפִלּוּ שְׁמוּלִיק בָּא לְנַחֵם אוֹתִי, לֹא כָּעַס.
הָיִיתִי מֻפְתָּע. מַמָּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ אֶבֶן עֲנָקִית שֶׁיָּשְׁבָה לִי עַל הַלֵּב מִתְפּוֹרֶרֶת דַּק דַּק. הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ אֲנִי חוֹזֵר לִנְשֹׁם תַּקִּין. לָמָּה, בְּעֶצֶם, לֹא סִפַּרְתִּי מִלְּכַתְּחִלָּה אֶת הָאֱמֶת?
בְּחָזוֹר מֵהַתַּלְמוּד־תּוֹרָה שׁוּב הִסְתַּכַּלְתִּי לַשָּׁמַיִם, וְלֹא מָצָאתִי אֶת הַתֻּכִּים שֶׁלִּי. הֵם אֵינָם. אֲנִי עָצוּב, אֲבָל גַּם שָׂמֵחַ, כִּי לָמַדְתִּי דָּבָר חָשׁוּב, אֲפִלּוּ חָשׁוּב יוֹתֵר מִזּוּג תֻּכִּים: לָמַדְתִּי לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת גַּם כְּשֶׁהִיא לֹא נְעִימָה וַאֲפִלּוּ מְבִיכָה. מִכֵּיוָן שֶׁהָאֱמֶת מְבִיאָה אִתָּהּ נֶחָמָה.
