ברוך היה ידוע כאדם שאינו מתפשר בכל מה שקשור לרכישת נעליים נוחות ואיכותיות, הוא תמיד חיפש את הנעליים הטובות והנוחות ביותר בלי לעשות חשבון של כסף. באחד הימים לאחר שרכש זוג נעליים בסכום של שש מאות שקלים וקיבל אחריות על הנעליים לארבעה חודשים, הוא הופתע לגלות שכבר אחרי שלושה חודשים יש כבר קרע קטן בזווית הנעל. ברוך חשש שהחנות לא תרצה להחליף לו את הנעליים מכיוון שהקרע קטן ולכן הרחיב אותו קצת והלך להחזיר אותן לחנות. בעל החנות כמובן התווכח אתו ולא רצה להחליף את הנעל, אבל לבסוף הם נתנו לו נעליים חדשות. לאחר מכן, נודע במקרה לבעל החנות שברוך הרחיב את הקרע שהיה בנעל ולכן הוא דרש ממנו לשלם על זוג הנעליים החדשות שקיבל. אבל ברוך טען: "זה גם ככה היה קרוע, רק הרחבתי כדי לחסוך בוויכוחים מיותרים! אז גם ככה היה מגיע לי נעליים חדשות!" מה דעתכם, האם ברוך צריך לשלם על הנעליים החדשות שקיבל? והאם היה מותר לו להרחיב את הקרע בנעל?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ח סעיף ו' בדין: 'אסור לרמות בני אדם'. סימן רל"ב סעיף י"ט בדין: 'מום מבטל את המקח לפי המנהג'.
תשובה לשאלה "כרטיס פג תוקף" (שאלה מס' 690)
תקציר השאלה השבועית: "מתי תחזיר לי את הכסף שאתה חייב?" שאל רובי את שימי שעשה בדיקה קצרה בחשבון וראה שאין לו מזומנים. ומצא בארנק כרטיס ויזה נטען בסכום שהיה חייב לרובי. "אתה מסכים שאני אתן לך כרטיס ויזה נטען במקום כסף מזומן?" רובי לא התנגד ושימי נתן לו את הכרטיס. "שים לב! אתה חייב להשתמש בו בחצי שנה הקרובה, אחרת הכרטיס פג תוקף!" הבהיר לו שימי ורובי הנהן בראשו בהסכמה. אלא שכשרובי נזכר בכרטיס הוא גילה לתדהמתו שפג לו התוקף, הוא פנה בחזרה לשימי ותבע ממנו את הכסף. אבל שימי טען: "אתה הסכמת לקבל את הכרטיס למרות שידעת מראש שיש לו תוקף מוגבל!" מה דעתכם? האם שימי צריך לשלם שוב לרובי?
תשובה בקצרה: רובי אינו חייב להחזיר לשימי את כספו, מכיוון שהוא גרם לו נזק בכך שלא השתמש בוויזה שבכרטיס הנטען.
תשובה בהרחבה: בעולם המסחר מקובל לעבוד עם צ'קים סחירים, שאותם ניתן גם להעביר הלאה ולהשתמש בהם ככסף מזומן. כלומר, ברגע שנתן הלווה למלווה שטר סחיר שבאמצעותו הוא יכול לקבל את כספו או שווה כסף באותו סכום נקוב כנגד, דעת הפוסקים (רבי עקיבא איגר, חלק ג' סימן כ"א) שאם אותו שטר שניתן לסחור בו נקרע או נאבד למלווה, חייב הלווה לכתוב עבורו שטר חדש מכיוון שהחוב עדיין לא נפרע בפועל. ולכן הוא הדין גם לגבי המקרה שלנו, שכל עוד ששימי לא השתמש בה ופרע באמצעותה את כספו בחזרה אליו, רובי עדיין יהיה חייב בתשלום החוב כיוון שהוא עדיין נפרע על ידו.
אבל במקרה שהכסף שהיה בוויזה אבד ולא ניתן להשתמש בה יותר ולמעשה בגלל זה נגרם הפסד לרובי, במקרה כזה רובי אינו חייב לשלם את החוב וכך פסק הרמ"א להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קכ"ו סעיף ט') ששם מדובר על אדם שאמר לחברו לגבות את החוב שהוא חייב לו מפלוני והחבר לא גבה מאותו פלוני את החוב, ובינתיים אותו פלוני נעשה עני ולא ניתן לגבות ממנו את החוב, הוא פטור מלשלם לחברו כיוון שהוא גרם לעצמו את הנזק בכך שלא מיהר ללכת ולגבות ממנו את החוב ולהשיב לעצמו את הכסף.
