אֲנִי אֶלְעָד מִיְּרוּשָׁלַיִם. אֲנִי הַבֵּן שֶׁל 'הַבַּסְטָה שֶׁל חֲדַד'. לֹא הַבֵּן שֶׁל הַבַּסְטָה, כַּמּוּבָן, אֶלָּא שֶׁל יַעֲקֹב חֲדַד, הַבְּעָלִים שֶׁלָּהּ.
וּבְכֵן, הַבַּסְטָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה, הָיְתָה הַבַּסְטָה הַמֻּכֶּרֶת בְּיוֹתֵר לִמְכִירַת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. אַבָּא שֶׁלִּי מַשִּׂיג אוֹתָם מֵהַסַּפָּקִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, דּוֹאֵג לִבְחֹן דְּגִימוֹת שֶׁל אַרְגָּזִים לְוַדֵּא כִּי הַסְּחוֹרָה שֶׁבְּיָדוֹ אָלֶף אָלֶף לִיגָה. (כָּכָה הוּא מְכַנֶּה אוֹתָהּ…)
בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁחָשַׁב לְהָקִים בַּסְטָה רַק לְתַפּוּחַ אֲדָמָה אֲנָשִׁים הֵרִימוּ גַּבָּהּ. "רַק מוּצָר אֶחָד? לָמָּה, יַעֲקֹב? שִׂים עוֹד יְרָקוֹת, פֵּרוֹת, זֶה לֹא עוֹבֵד כָּכָה…"
"אַל תִּדְאֲגוּ!" אָמַר אַבָּא וְהִצִּית אֶת הַסִּיגַרְיָה הַנִּצְחִית שֶׁלּוֹ. "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתַּפּוּחַ אֲדָמָה הוּא מוּצָר בְּסִיסִי וַאֲנִי גַּם יוֹדֵעַ שֶׁאֵיכוּת בְּתַפּוּחֵי אֲדָמָה קָשֶׁה לִמְצֹא!"
הוּא לֹא רַק אָמַר, הוּא גַּם עָשָׂה. בַּתְּחִלָּה, אָמְנָם, לָקַח לַאֲנָשִׁים זְמַן לְהַפְנִים וְלִקְלֹט אֶת הַבַּסְטָה שֶׁלָּנוּ, אֲבָל עִם הַזְּמַן, הִתְרַבּוּ הַקּוֹנִים וְהַמְּזֻמָּנִים, וְהַהַחְלָטָה שֶׁל אַבָּא הִתְבָּרְרָה כְּשָׁוָה אֶת מִשְׁקָלָהּ בִּשְׁטָרוֹת.
הַבַּסְטָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה הַיְּחִידָה בְּכָל הָאֵזוֹר שֶׁהִתְמַקְּדָה בִּמְכִירַת מוּצָר אֶחָד בִּלְבַד. כָּל הַבַּסְטוֹת הַסְּמוּכוֹת מָכְרוּ גַּם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, גַּם בָּטָטוֹת, גַּם קִשּׁוּאִים, גַּם גֶּזֶר וְכֻלֵּי. הֵבַנְתֶּם אֶת הָעִקָּרוֹן.
הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁנִּסּוּ לוֹמַר לְאַבָּא: "יֹפִי, הִצְלַחְתָּ עִם תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה, תַּמְשִׁיךְ! תּוֹסִיף עוֹד מַשֶּׁהוּ!"
אֲבָל אַבָּא לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הַזֶּה. "זוֹ הַבִּלְעָדִיּוּת שֶׁל הַדּוּכָן שֶׁלָּנוּ!" אָמַר. "דַּוְקָא תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. מִכָּל הַסּוּגִים, מִכָּל הַגְּדָלִים וְהַכֹּל בָּאֵיכוּת שֶׁל אָלֶף אָלֶף לִיגָה…" הוּא יָדַע כִּי אִם יִתְמַקֵּד בְּעוֹד תְּחוּם רֹב הַסִּכּוּיִים כִּי חֵלֶק מֵהַהַשְׁקָעָה הָרַבָּה שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ בְּתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה יִפְחַת קְצָת, וְאֶת זֶה – הוּא לֹא רָצָה שֶׁיִּקְרֶה.
בֹּקֶר אֶחָד, פִּתְאוֹם, נִפְתְּחָה בַּסְטָה חֲדָשָׁה לְצַד הַבַּסְטָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי. הוּא הִתְעַנְיֵן מִי עָתִיד לִהְיוֹת שָׁכֵן שֶׁלּוֹ וּמַהִי תְּכוּלַת דּוּכָנוֹ, וְהֻפְתַּע מְאוֹד. הַבַּסְטָה הַחֲדָשָׁה הַנִּפְתַּחַת צְמוּדָה לַבַּסְטָה שֶׁלּוֹ מִתְעַתֶּדֶת לִמְכֹּר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר: תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. אֲבָל רַק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. בְּדִיּוּק כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלִּי.
הַחֲבֵרִים שֶׁל אַבָּא בְּבַסְטוֹת הַשְּׁכֵנוֹת הִתְקוֹמְמוּ. "מָה זֶה נִקְרָא, יַעֲקֹב? תַּרְאֶה לוֹ! שֶׁיָּעוּף מִכָּאן! אַתָּה הָיִיתָ הָרִאשׁוֹן עִם הָרַעֲיוֹן הַזֶּה!" אַבָּא שֶׁלִּי הֵיטִיב אֶת הַסִּיגַרְיָה הַכְּבוּיָה בְּזָוִית פִּיו וְשָׁתַק.
כְּשֶׁהִגִּיעַ בַּעַל הַבַּסְטָה הַמִּתְחָרָה הֵם קִבְּלוּ אוֹתוֹ בִּקְרִירוּת וְעוֹיְנוֹת. בַּעַל הַדּוּכָן לֹא יָדַע עַד כַּמָּה אָבִי הָיָה אָהוּב עַל חֲבֵרָיו וְלֹא הֵבִין שֶׁהוּא מִסְתַּבֵּךְ עָמֹק…
אֲבָל מִי שֶׁהִפְתִּיעַ הָיָה דַּוְקָא אַבָּא שֶׁלִּי. "בָּרוּךְ הַבָּא!" קַבֵּל אוֹתוֹ. הוּא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה רַבָּה וְאַף הִצִּיעַ עֶזְרָה מִתּוֹךְ נִסְיוֹנוֹ הֶעָשִׁיר. הָאִישׁ, כַּמּוּבָן, שָׂמֵחַ מְאוֹד. וְכָכָה פָּצְחוּ הַשְּׁנַיִם בְּשִׂיחַת עֲסָקִים לְתוֹעֶלֶת בַּעַל הַבַּסְטָה הַמִּתְחָרָה. הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ כִּמְעַט יָצְאוּ מִדַּעְתָּם. נִסּוּ לְסַמֵּן לוֹ בְּכָל מִנֵּי דְּרָכִים שֶׁהוּא מְבַצֵּעַ מַעֲשֶׂה שְׁטוּת נוֹרָא. אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי, יְהוּדִי פָּשׁוּט וּבַעַל אֱמוּנָה תְּמִימָה אָמַר: "חֲבֵרִים, יָד לַפֶּה! קַבְּלוּ אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה, אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לָקַחַת מָה שֶׁמַּגִּיעַ לִי מִשָּׁמַיִם!"
הֵם עוֹד יוֹתֵר הִתְקוֹמְמוּ וְהִתְנַגְּדוּ, אַךְ מִשֶּׁרָאוּ אֶת הִתְעַקְּשׁוּתוֹ שֶׁל אַבָּא, שָׁתְקוּ וְהִמְתִּינוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד יִתְפַּתְּחוּ הַדְּבָרִים.
הַדְּבָרִים אָכֵן הִתְפַּתְּחוּ. לֹא אַלְאֶה אֶתְכֶם בַּפְּרָטִים, אֲבָל בְּעִקְבוֹת הַדּוּכָן הֶחָדָשׁ אָכֵן יָרְדוּ הַמְּכִירוֹת וְאַבָּא נֶאֱלַץ לְהוֹסִיף עוֹד מוּצָר לַדּוּכָן שֶׁלּוֹ. הוּא בָּחַר לְהוֹסִיף קִשּׁוּאִים. אַךְ לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, לֹא נִכָּר הָיָה הֶבְדֵּל גָּדוֹל גַּם לְאַחַר שֶׁהוֹסִיף אֶת הַקִּשּׁוּאִים. אַבָּא מַמָּשׁ הָיָה חֲסַר אוֹנִים וְלֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. יֵשׁ לְצַיֵּן כִּי בְּכָל הַתְּקוּפָה הַזּוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ מִלַּת גְּנַאי אַחַת עַל דִּידִי, הַמִּתְחָרֶה שֶׁגָּנַב לוֹ אֶת הַקּוֹנִים.
יוֹם אֶחָד הוּא חָזַר מֻקְדָּם מִן הָרָגִיל, הִסְתַּגֵּר עִם אִמָּא בְּחֶדֶר, וּכְשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, הִתְיַשֵּׁב בִּקְצֵה הַסָּלוֹן וְהִתְחִיל לִרְשֹׁם בְּדַף הֲמוֹן מִלִּים צְפוּפוֹת. עָקַבְתִּי אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, לֹא הֵעַזְתִּי לְהַפְרִיעַ. פִּתְאוֹם הוּא קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְרָץ לַמִּטְבָּח. בַּמִּטְבָּח הָיוּ, כַּמּוּבָן, סַלְסָלוֹת שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְקִשּׁוּאִים אָלֶף אָלֶף לִיגָה. הוּא נָטַל כַּמָּה מֵהֶם, קִלֵּף, חֲתָךְ לָעִגּוּלִים דְּקִיקִים, תִּבֵּל בְּכַמָּה תַּבְלִינִים וְטִגֵּן אוֹתָם יַחַד. הַתּוֹצָאָה הָיְתָה מַדְהִימָה. תּוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים נִגְמְרָה הַקְּעָרָה וְהוּא הֵכִין אַחַת חֲדָשָׁה. אִמָּא אָמְרָה: "נָכִין כַּמּוּת עֲנָקִית, נִרְאֶה לִי שֶׁזֶּה יַעֲבֹד…" בְּאַחַת הֵבַנְתִּי אֶת הָעִנְיָן: אַבָּא שֶׁלִּי הַטּוֹב לֹא רוֹצֶה לְהַזִּיק לַמִּתְחָרֶה שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן. וְהוּא רוֹצֶה לִמְשֹׁךְ אֵלָיו קוֹנִים בִּדְרָכִים כְּשֵׁרוֹת כְּדֵי לְעַנְיֵן אוֹתָם בַּסְּחוֹרָה שֶׁלּוֹ. הוּא הִמְצִיא מַתְכּוֹן חַדְשָׁנִי שֶׁל קְצִיצוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְקִשּׁוּאִים, כָּכָה אֲנָשִׁים יִטְעֲמוּ, יָחוּשׁוּ אֶת טִיב הַסְּחוֹרָה, וּמִכָּאן הַדֶּרֶךְ לְפִרְסוּם סְלוּלָה…
יוֹם אַחַר כָּךְ אַבָּא חָזַר מְאֻשָּׁר. "זֶה עָבַד! בּוֹאוּ נָכִין לְמָחָר עוֹד כַּמּוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר…"
יָשַׁבְנוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, קִלַּפְנוּ, קָצַצְנוּ, אַבָּא תִּבֵּל וְטִגֵּן וּמַהֵר מְאוֹד, בֶּאֱמֶת, הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ לְדוּכַן קוֹנִים חֲדָשִׁים שֶׁרָצוּ לִטְעֹם אֶת 'מַאֲכַל הַשָּׁנָה'. הַדּוּכָן שֶׁל אַבָּא הִתְפַּרְסֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה עַד כֹּה, וַאֲפִלּוּ עִתּוֹנָאִים בָּאוּ לְרַאֲיֵן אוֹתוֹ עַל הָרַעֲיוֹן הַמְּקוֹרִי וְהַמֻּצְלָח. וַאֲפִלּוּ חֲבֵרָיו נֶאֶלְצוּ לְהוֹדוֹת כִּי אָכֵן: "אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמוּכָן לַחֲבֵרוֹ…"
"מַהוּ סוֹד הַהַצְלָחָה שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל עִתּוֹנַאי אֶחָד וְכִחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ. אַבָּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ סַלְחָנִי, קָרַץ לַחֲבֵרָיו וְאָמַר: "הַדּוּכָן הַמִּתְחָרֶה!"
זֶה הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן. כִּי אִם הָיָה נִלְחָם בְּמִתְחָרֶה לֹא הָיָה מוֹסִיף אֶת הַקִּשּׁוּא וְלֹא מַבְרִיק אֶת הָרַעְיוֹן הַמְּיֻחָד הַזֶּה. לָהקב"ה יֵשׁ הַרְבֵּה דְּרָכִים לְהוֹרִיד לָנוּ שֶׁפַע, וְעָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָקַחַת מֵאִתָּנוּ אֲפִלּוּ לֹא פְּרוּטָה שְׁחוּקָה אַחַת.
