סודו של היהלום

סיפור צעיר

בְּחַדְרוֹ הַנָּאֶה יָשַׁב לוֹ סוֹחֵר הַתַּכְשִׁיטִים הָאַגָּדִי, סֶר וִילְיַאם דִּיַּאמוֹנְד. סְבִיבוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כֵּלִים נָאִים, אַבְנֵי חֵן נוֹצְצוֹת, שַׁרְשְׁרָאוֹת זָהָב מַרְהִיבוֹת, כְּלֵי כֶּסֶף מְגֻלָּפִים בְּיַד אָמָּן, וְהַמָּקוֹם נִרְאָה כְּמוֹ אַרְמוֹן קָטָן. אָכֵן, הָיָה זֶה אַרְמוֹנוֹ שֶׁל וִילְיַאם, וְכָךְ הוּא נָהַג לְהִתְיַחֵס אֵלָיו. כִּמְעַט כָּל אֶזְרָחֵי בְּרִיטַנְיָה הִכִּירוּ אוֹתוֹ וְאֶת הָעֵסֶק שֶׁלּוֹ. הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁל וִילְיַאם דִּיַּאמוֹנְד הִתְפַּרְסְמוּ בְּרַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה כְּמֻשְׁלָמִים בְּכָל קְנֵה מִדָּה, יְפֵיפִיִּים, מְדֻיָּקִים, וְכַמּוּבָן – יְקָרִים…

לָכֵן הָיָה כָּעֵת סֶר וִילְיַאם מֻטְרָד. "מָה אֲנִי עוֹשֶֹה בָּאֶבֶן הַזֹּאת?" שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ וְהִתְבּוֹנֵן בַּיַּהֲלוֹם הַנּוֹצֵץ שֶׁבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. הָיְתָה זוֹ אֶבֶן חֵן נֶחְמָדָה לְמַרְאֶה, אוּלָם רַק וִילְיַאם עַצְמוֹ יָדַע אֶת סוֹדָהּ – הָעֵרֶךְ שֶׁלָּהּ כְּלָל אֵינוֹ גָּבוֹהַּ. הִיא נִשְׁבְּרָה בְּטָעוּת וְהוּא, בְּרֹב כִּשְׁרוֹנוֹ וְנִסְיוֹנוֹ, הִדְבִּיק אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים בְּצוּרָה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת לְעַיִן רְגִילָה וַאֲפִלּוּ לֹא לְמִקְצוֹעִית.

"אֵינֶנִּי יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת הָאֶבֶן הַזֹּאת לַלָּקוֹחוֹת שֶׁלִּי", יָדַע הַסּוֹחֵר הַדָּגוּל. "עִסְקָה מֵהַסּוּג הַזֶּה תּוֹרִיד אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁלִּי בְּעֵינֵי הַקּוֹנִים כֻּלָּם. אָסוּר לִי לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמִי. מִצַּד שֵׁנִי, מֻכְרָח אֲנִי לִמְכֹּר אוֹתָהּ לְמִישֶׁהוּ, אֲבָל אֵיךְ? עָלַי לַחֲשֹׁב עַל תָּכְנִית". הוּא יָשַׁב מִסְפַּר דַּקּוֹת מוּל הַדֶּלְפֵּק שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁלְּפֶתַע צָץ בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן.

הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ וְנִגַּשׁ לַאֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁנִּצַּב בַּחֶדֶר הַפְּנִימִי. שָׁם מָצָא לְעַצְמוֹ בִּגְדֵי אִכָּר פְּשׁוּטִים, כּוֹבַע קַשׁ מְשֻׁנֶּה מְעַט, וּמַגָּפַיִם מְהוּהִים בַּעֲלֵי עוֹר מִתְקַלֵּף. לְאַחַר שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בַּתַּחְפֹּשֶׂת שֶׁאִרְגֵּן, הוֹסִיף לְעַצְמוֹ שָֹפָם מִפַּרְוָה שֶׁל מְעִיל יָשָׁן, וְהִבִּיט בַּמַּרְאָה. "אֲפִלּוּ אֲנִי אֵינִי מְזַהֶה אֶת עַצְמִי…" חִיֵּךְ.

נָטַל סֶר וִילְיַאם אֶת הַיַּהֲלוֹם הַפָּגוּם, סָגַר אֶת חֲנוּתוֹ וְיָצָא לְהִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים. הוּא תָּר בְּעֵינָיו אַחַר דּוּכַן לְמִמְכַּר תַּכְשִׁיטִים, עַד שֶׁמָּצָא סוֹחֵר כַּפְרִי שֶׁנִּרְאָה כְּמַתְאִים בְּדִיּוּק לְמַה שֶּׁהוּא מְחַפֵּשֹ. "שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי", פָּנָה אֵלָיו וִילְיַאם וְשָׁלַף אֶת הָאֶבֶן מִכִּיסוֹ. "הַאִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת מִמֶּנִּי אֶת הַיַּהֲלוֹם הַמְשֻׁבָּח הַזֶּה?"

הַסּוֹחֵר הַכַּפְרִי הִתְלַהֵב מֵהַמְּצִיאָה. "יַהֲלוֹם גָּדוֹל כָּל כָּךְ!" קָרָא וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ. "בְּוַדַּאי שֶׁאֶרְצֶה לִקְנוֹתוֹ. כַּמָּה תִּרְצֶה עָלָיו?" שָׁאַל. סֶר וִילְיַאם עָשָֹה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁמִּתְקַשֶּׁה לְהִפָּרֵד מֵהַיַּהֲלוֹם. "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִירוֹת", אָמַר לְבַסּוֹף. הָאִישׁ שֶׁבְּדוּכַן הַתַּכְשִׁיטִים, שֶׁצִּפָּה לִשְׁמֹעַ מְחִיר גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, שָֹשֹ עַל הַמְּצִיאָה. הוּא הוֹצִיא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִירוֹת מִקֻּפָּתוֹ וּמָסַר אוֹתָן לִידֵי סֶר וִילְיַאם. הֵם לָחֲצוּ יָדַיִם וְשָֹמְחוּ בָּעִסְקָה הַטּוֹבָה שֶׁעָשֹוּ.

"חִי-חִי-חִי…" גִּחֵךְ מוֹכֵר הַתַּכְשִׁיטִים כַּאֲשֶׁר הִסְתַּלֵּק וִילְיַאם מִדּוּכָנוֹ. "הָאִישׁ הַזֶּה לֹא יָדַע כַּמָּה שָׁוֶה הַיַּהֲלוֹם שֶׁלּוֹ… עַכְשָׁו אֶמְכֹּר אוֹתוֹ בִּמְחִיר כָּפוּל וְאֶעֱשֶֹה אֶת עִסְקַת חַיַּי!" צָהַל. הוּא מִהֵר לִסְגֹר אֶת דּוּכָנוֹ וְהָלַךְ לִפְגֹּשׁ אֶת הַצּוֹרֵף שֶׁבִּקְצֵה הַשּׁוּק. "הַאִם רָאִיתָ בְּחַיֶּיךָ יַהֲלוֹם גָּדוֹל שֶׁכָּזֶה?" שָׁאַל אוֹתוֹ. "אֶמְכֹּר לְךָ אוֹתוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת לִירוֹת בִּלְבַד!" הִצִּיעַ.

הַצּוֹרֵף נָטַל זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת וּבָחַן אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹהֶרֶת מִכָּל כִּוּוּן. הוּא לֹא הִבְחִין בַּהַדְבָּקָה שֶׁל שְׁנֵי הַחֲלָקִים. "בְּסֵדֶר", אָמַר, "אֶקְנֶה אֶת הַיַּהֲלוֹם הַזֶּה". שׁוּב הֶחֱלִיפָה אֶבֶן הַחֵן יָדַיִם, וְגַם הַכֶּסֶף עָבַר מִיָּד לְיָד. "חִי-חִי-חִי…" גִּחֵךְ הַצּוֹרֵף כְּשֶׁעָזַב הַסּוֹחֵר אֶת חֲנוּתוֹ. "הָאִישׁ הַזֶּה לֹא יָדַע כַּמָּה שָׁוֶה הַיַּהֲלוֹם שֶׁלּוֹ… עַכְשָׁו אֶמְכֹּר אוֹתוֹ לַמַּלְכָּה בִּמְחִיר כָּפוּל וְאֶעֱשֶֹה אֶת עִסְקַת חַיַּי!"

נִגַּשׁ הַצּוֹרֵף אֶל אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה וְנִכְנַס אֶל פִילִיפּ, שׁוֹמֵר הָאוֹצָרוֹת, שֶׁאוֹתוֹ פָּגַשׁ מִפַּעַם לְפַעַם. "מָה בְּיָדְךָ הַיּוֹם?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַלָּה. הֵשִׁיב הַצּוֹרֵף: "יַהֲלוֹם עֲנָק! מַדְהִים וְנוֹצֵץ! וְהַמְּחִיר? זוֹל בִּמְיֻחָד – אֶלֶף לִירוֹת בִּלְבַד!" וּבָאָמְרוֹ זֹאת, הִגְבִּיהַּ הַצּוֹרֵף אֶת הַיַּהֲלוֹם מוּל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְגָרַם לוֹ לִשְׁלֹחַ זַהֲרוּרִים שֶׁל אוֹר בַּחֶדֶר כֻּלּוֹ.

הִתְרַשֵּׁם שׁוֹמֵר הָאוֹצָרוֹת מֵהַיַּהֲלוֹם וְנִכְנַס עִמּוֹ אֶל טְרַקְלִין הָאַרְמוֹן, שָׁם יָשְׁבָה הַמַּלְכָּה. "הוֹד מַלְכוּתָהּ! בִּרְצוֹנִי לִקְנוֹת בַּעֲבוּרֵךְ אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁבְּיָדִי, הוּא יַתְאִים בְּדִיּוּק לְשַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב שֶׁלָּךְ", אָמַר פִילִיפּ. "הָבִיאוּ אֶת הַמֻּמְחִים!" פָּקְדָה הַמַּלְכָּה, וּבְתוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים נִכְנְסוּ אֶל הַטְּרַקְלִין טוֹבֵי הַמְבִינִים בְּתַכְשִׁיטִים. הַלָּלוּ הִבִּיטוּ בְּאֶבֶן הַחֵן הַגְּדוֹלָה וְהַנָּאָה וְהִתְפַּעֲלוּ מִיָּפְיָהּ.

"אֶרְכֹּשׁ אוֹתָהּ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה וְסִמְּנָה לַצּוֹרֵף הַמַּלְכוּתִי לְשַׁבֵּץ אֶת הַיַּהֲלוֹם בַּשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁלָּהּ. כַּעֲבֹר מַחֲצִית הַשָּׁעָה כְּבָר נִצַּב הַיַּהֲלוֹם בִּמְקוֹמוֹ הָרָאוּי – עַל צַוָּארָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה. הִיא נֶהֶנְתָה לִרְאוֹת אֶת הַנִּצְנוּצִים שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל עֵבֶר, וְשָׂמְחָה בַּקְּנִיָּה שֶׁבִּצְּעָה.

אֶלָּא שֶׁאָז הוֹפִיעַ בָּאַרְמוֹן סֶר וִילְיַאם דִּיַּאמוֹנְד, לְבִקּוּר נִמּוּסִין. כְּשֶׁהוּא רָאָה אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁבְּשַׁרְשֶׁרֶת הַמַּלְכָּה, נַעֲנָה וְאָמַר: "הוֹד מַלְכוּתָהּ! צַר לִי לְבַשֵּׂר לָךְ שֶׁהָאֶבֶן שֶׁעַל צַוָּארֵךְ פְּגוּמָה…" הַמַּלְכָּה הַמֻּפְתַּעַת חָשָׁה עַצְמָהּ פְּגוּעָה. "כָּל הַמֻּמְחִים אָמְרוּ שֶׁזּוֹ אֶבֶן מֻשְׁלֶמֶת. וְכִי בָּאתָ לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדִי?" שָׁאֲלָה בְּעֶלְבּוֹן.

"חַס וְחָלִילָה!" הֵשִׁיב סֶר וִילְיַאם. "פָּשׁוּט מְאֹד, אֶת הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲנִי יָצַרְתִּי מֵהַדְבָּקָה שֶׁל שְׁנֵי שְׁבָרִים, וּמָכַרְתִּי אוֹתָהּ לְסוֹחֵר פָּשׁוּט. תְּנִי לִי אוֹתָהּ, גְּבִרְתִּי, וְאוֹכִיחַ לָךְ אֶת צִדְקַת דְּבָרַי". הַמַּלְכָּה נָתְנָה לְסֶר וִילְיַאם אֶת הַיַּהֲלוֹם, וְהוּא בִּקַּע אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם בְּלִי כָּל מַאֲמָץ…

 

אֵין מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הַיַּהֲלוֹם שֶׁבָּנוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ. אֵין גַּם מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת הַפְּגָמִים שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ. בִּשְׁתֵּי הַיְדִיעוֹת הָאֵלֶּה עָלֵינוּ לְפַתֵּחַ אֶת אִישִׁיּוּתֵנוּ וּלְהִתְקַדֵּם בְּחַיֵּינוּ מִתּוֹךְ הַכָּרָה בַּמַּעֲלוֹת שֶׁלָּנוּ וּבַמֶּה שֶׁעָלֵינוּ לְתַקֵּן.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

הנצחון האמיתי

סיפור צעיר

מתנת אמת

סיפור צעיר

גנב בחדר אחר

סיפור צעיר

רק נקודה

סיפור צעיר

נאמנות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'