אסֶֹף הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁל קְלוֹד הָיָה מְשֻׁנֶּה לְמַדַּי. הָיוּ אֵלֶּה סְחָבוֹת הַמְיעָֹדוֹת לִשְׁטִיפַת רְצָפוֹת, שֶׁנִּרְאוּ בְּלוּיוֹת וִישָׁנוֹת, מְשֻׁמָּשׁוֹת וְחַסְרוֹת כָּל פֵּשֶׁר. אִישׁ לֹא יָדַע עַל הָאסֶֹף הַזֶּה, מִלְּבַד בְּנוֹ יְחִידוֹ. וְלֹא, קְלוֹד לֹא הָיָה עָנִי שֶׁנִּזְקַק לִסְמַרְטוּטִים לְצרֶֹךְ כָּזֶה אוֹ אַחֵר. מַמָּשׁ לֹא. הוּא הָיָה בְּעָלֶיהָ שֶׁל חֶבְרַת כּחַֹ אָדָם גְּדוֹלָה, וְהֶעֱסִיק תַּחְתָּיו מֵאוֹת עוֹבְדִים בִּדְרָגוֹת שׁוֹנוֹת. לָכֵן לֹא הֵבִין אוֹסְקַר, הַבֵּן, מָה הַמְיֻחָד בַּסְּמַרְטוּטִים הָאֵלֶּה.
יוֹם אֶחָד הוּא הֶחְלִיט לִזְרקֹ אֶת הָאַרְגָּז הַיָּשָׁן וְהַדּוֹחֶה לְפַח הָאַשְׁפָּה הַקָּרוֹב. 'זֶה מַפְרִיעַ לִי כָּאן בַּמִּשְרָֹד', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. אוֹסְקַר הָיָה הַמַּזְכִּיר הָאִישִׁי שֶׁל אָבִיו וְנִהֵל עִמּוֹ אֶת הַחֶבְרָה. הַחֲדָרִים שֶׁלָּהֶם הָיוּ צְמוּדִים זֶה לָזֶה, וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים נִכְנַס אוֹסְקַר מִדֵּי פַּעַם לְמִשְרָֹדוֹ שֶׁל אָבִיו. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּתְקְלוּ עֵינָיו בְּאַרְגַּז הַסְּמַרְטוּטִים, עָלָה מַבָּט שֶׁל סְלִידָה עַל פָּנָיו. וְהַיּוֹם הוּא הֶחְלִיט לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ.
הַסְּמַרְטוּטִים עָשוֹּ אֶת דַּרְכָּם אֶל מְכוֹלַת הָאַשְׁפָּה הָעֲנָקִית, וּמִשָּׁם הֵם נִלְקְחוּ עַל יְדֵי עוֹבְדֵי הַזֶּבֶל הַמְסוּרִים אֶל מְקוֹמָם הַמַּתְאִים לָהֶם… בַּבּקֶֹר, כְּשֶׁהִגִּיעַ קְלוֹד לַמִּשְרָֹד, שָםֹ לֵב מִיָּד לְחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל אַרְגַּז הַסְּמַרְטוּטִים וּפָצַח בִּזְעָקוֹת: "אֵיפהֹ הָאַרְגָּז שֶׁלִּי? מִישֶׁהוּ רָאָה אֶת הָאַרְגָּז שֶׁעָמַד כָּאן?" וְהִתְחִיל לְחַפֵּשֹ בְּקַדַּחְתָּנוּת אַחַר הַסְּמַרְטוּטִים אֲהוּבֵי נַפְשׁוֹ.
אוֹסְקַר, שֶׁהִגִּיעַ כַּעֲברֹ זְמַן קָצָר, רָאָה אֶת אָבִיו מְחַפֵּש אֶת הָאַרְגָּז וְהִפְטִיר בַּאֲגָבִיּוּת: "אָה, הָאַרְגָּז? זָרַקְתִּי אוֹתוֹ אֶתְמוֹל לְפַח הָאַשְׁפָּה…
הוּא מַמָּשׁ מְיֻתָּר כָּאן בַּמִּשְרָֹד. הַסְּמַרְטוּטִים הָאֵלֶּה אֵינָם מוֹסִיפִים לְךָ כָּבוֹד וְלֹא כְּלוּם, אֶלָּא לְהֶפֶךְ". כְּשֶׁשָּׁמַע קְלוֹד אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה, הוּצְפוּ עֵינָיו בְּדִמְעוֹת צַעַר. "לָמָּה עָשִׂיתָ אֶת זֶה? לָמָּה לֹא שָׁאַלְתָּ אוֹתִי קדֶֹם?" גָּעַר בִּבְנוֹ בְּעֶצֶב.
"אִם הָיִיתָ מְסַפֵּר לִי לָמָּה הוּא חָשׁוּב לְךָ כָּל כָּךְ, אוּלַי הָיִיתִי נִמְנָע מִלִּזְרקֹ אוֹתוֹ", הֵשִׁיב אוֹסְקַר. הוּא לֹא שִׁעֵר שֶׁהָעִנְיָן יְצַעֵר אֶת אָבִיו עַד כְּדֵי בֶּכִי. אִלּוּ יָדַע – בְּוַדַּאי לֹא הָיָה זוֹרֵק אֶת הַסְּמַרְטוּטִים, לַמְרוֹת סְלִידָתוֹ מֵהֶם. "טוֹב, לְפָחוֹת עַכְשָׁו אֲסַפֵּר לְךָ אֶת סִפּוּרָם שֶׁל הַסְּמַרְטוּטִים".
אוֹסְקַר הִתְרַוַּח עַל כִּסֵּא הַמְנַהֲלִים וְהִקְשִׁיב. "זֶה הָיָה אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּנוּ", פָּתַח אָבִיו בְּסִפּוּר חַיָּיו. "גַּרְנוּ בְּבַיִת קָטָן וְיָשָׁן עַל גְּבוּל שֶׁל שְׁכוּנָה עֲשִׁירָה. לֹא לְהוֹרַי וְלֹא לְהוֹרֶיהָ שֶׁל אִמָּא שֶׁלְּךָ הָיָה כֶּסֶף מְיֻתָּר, וּמִלְּבַד סְכוּם קָטָן שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ בִּשְׁבִיל הַהַתְחָלָה, הִתְמוֹדַדְנוּ לְבַד מוּל כָּל הַהוֹצָאוֹת שֶׁפִּתְאםֹ נָפְלוּ עָלֵינוּ מִכָּל כִּוּוּן. הַדִּירָה שֶׁבָּהּ גַּרְנוּ הָיְתָה מְצִיאָה טוֹבָה וְזוֹלָה, וַאֲנַחְנוּ שָׂמַחְנוּ שֶׁלְּפָחוֹת קוֹרַת גַּג יֵשׁ לָנוּ".
כָּאן הִצְטַעֲפוּ עֵינָיו שֶׁל קְלוֹד בְּלַחְלוּחִית קַלָּה שֶׁל דְּמָעוֹת. "אֲבָל השַּׂמְִחהָ שׁלֶּנָוּ היָתְָה מֻקְדֶּמֶת מִדַּי… כּפְיִ שׁאֶמַָרְתִּי, הבַּיַתִ היָהָ מְמֻקָּם בִּקְצֵה שְׁכוּנָה שֶׁל עֲשִׁירִים שַׁחְצָנִים לְהַחֲרִיד, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּלֹ אֶת הַשְּׁכֵנִים הָעֲנִיִּים וְהַפְּשׁוּטִים שֶׁהִגִּיעוּ פִּתְאםֹ לָגוּר בַּבִּקְתָּה הַמֻּזְנַחַת שֶׁלְּיָדָם – שֶׁזֶּה אוֹמֵר אֲנַחְנוּ. מֵאָז הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ הָפְכוּ לִהְיוֹת סִיּוּט שֶׁל מַמָּשׁ. בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּצָאנוּ, אֲנִי אוֹ אִמָּא, וְ'הֵעַזְנוּ' לַעֲברֹ בָּרְחוֹב הַיֻּקְרָתִי, הָיוּ מַשְׁלִיכִים עָלֵינוּ סְמַרְטוּטִים יְשָׁנִים וּרְטֻבִּים שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה לָהֶם שִׁמּוּשׁ בְּבָתֵּי הָעֲשִׁירִים הַמְפֻנָּקִים".
כָּעֵת קְלוֹד כְּבָר מַמָּשׁ הִזִּיל דִּמְעָה. "תָּאֵר לְעַצְמְךָ, אוֹסְקַר, מָה זֶה לְקַבֵּל עַל הָראֹשׁ קְלִיעָה שֶׁל סְמַרְטוּט רָטבֹ וּמַצְחִין… יֵשׁ בָּזֶה גַּם בּוּשׁוֹת, גַּם לִכְלוּךְ, גַּם אִי נְעִימוּת וַאֲפִלּוּ כְּאֵב. הָיִינוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה פְּגוּעִים עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתֵנוּ, אֲבָל בְּרֵרָה אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה לָנוּ. לֹא יָכלְֹנוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לַעֲברֹ דִּירָה וּלהִתְרַחֵק מֵהַשְּׁכוּנָה הָאֲיֻמָּה הַזּאֹת".
פִּיו שֶׁל אוֹסְקַר נִפְעַר לִרְוָחָה. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא הַזֶּה, סִפּוּר חַיֵּיהֶם שָׁל אָבִיו וְאִמּוֹ. קְלוֹד הִמְשִׁיךְ: "וְאָז הִגִּיעַ הַשִּׁנּוּי. פִּתְאםֹ הֶחְלַטְתִּי שֶׁבִּמְקוֹם לְהִצְטַעֵר וּלְהִפָּגַע מֵהַמַּצָּב, אֶהֱפךְֹ אוֹתוֹ לְטוֹבָתִי. הֶחְלַטְתִּי פָּשׁוּט לֶ-אֱ-ס-ֹף אֶת הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁזָּרְקוּ עָלַי הַשְּׁכֵנִים הָעֲשִׁירִים וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַשֶּׁהוּ מוֹעִיל. הֱיוֹת שֶׁהֵם הָיוּ בְּמַצָּב טוֹב יַחֲסִית, כִּבַּסְתִּי אוֹתָם עַד שֶׁהֵם נִרְאוּ כַּחֲדָשִׁים. וְאָז נָפַל לִי הָרַעְיוֹן לִפְתּחַֹ חֶבְרַת נִקָּיוֹן. לֹא אַאֲרִיךְ בִּפְרָטִים, כִּי צָרִיךְ לַחֲזרֹ לָעֲבוֹדָה, רַק אמַֹר שֶׁמֵּאָז וָהָלְאָה הַהַצְלָחָה הֵאִירָה לִי פָּנִים. בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה הִגְדַּלְתִּי אֶת הַחֶבְרָה עַד שֶׁהִיא הָפְכָה לִהְיוֹת מַה שֶּׁהִיא הַיּוֹם, וְהַכּלֹ הִתְחִיל מִכַּמָּה סְמַרְטוּטִים יְשָׁנִים שֶׁזָּרְקוּ עָלַי… עַכְשָׁו תָּבִין לָמָּה הֵם הָיוּ חֲשׁוּבִים לִי כָּל כָּךְ".
כָּעֵת הָיָה תּוֹרוֹ שָׁל אוֹסְקַר לְהִצְטַעֵר עַל מַעֲשֵׂהוּ. "אֲנִי מַמָּשׁ מִתְנַצֵּל, אַבָּא. בֶּאֱמֶת לֹא יָדַעְתִּי מִכָּל זֶה. אוּלַי אֵלֵךְ עַכְשָׁו לַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו מְפַנִּים אֶת הָאַשְׁפָּה וַאֲחַפֵּשֹ אֶת אַרְגַּז הַסְּמַרְטוּטִים?" הִצִּיעַ. אֲבָל אָבִיו חִיֵּךְ: "אֵין צרֶֹךְ, אוֹסְקַר". אוֹסְקַר לֹא הֵבִין. "לָמָּה לֹא?" שָׁאַל. קְלוֹד הִסְבִּיר: "הָרֶגַע הֶרְאֵיתִי לְךָ אֵיךְ לֹא צָרִיךְ לְהִבָּהֵל מִדְּבָרִים בִּלְתִּי נְעִימִים שֶׁקּוֹרִים לָנוּ, אֶלָּא צָרִיךְ לַחֲשׁבֹ אֵיךְ לַהֲפךְֹ אוֹתָם לִדְבָרִים טוֹבִים. אָז אִם קָרָה לִי דָּבָר מְצַעֵר כְּמוֹ זְרִיקַת הַסְּמַרְטוּטִים לַפַּח – עָלַי לַחֲשׁבֹ אֵיךְ מֵהַנְּקֻדָּה הַזּאֹת אֲנִי מִתְרוֹמֵם וּמִתְחַזֵּק!"
אִם הָיִינוּ מְנַהֲלִים אֶת חַיֵּינוּ עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל קְלוֹד מֵהַסִּפּוּר – מִן הַסְּתָם לֹא הָיָה קוֹרֶה לָנוּ שׁוּם דָּבָר לֹא טוֹב, כִּי כָּל דָּבָר כָּזֶה הָיִינוּ מַצְלִיחִים לְמַנֵּף וְלַהֲפךְֹ לְסִפּוּר שֶׁל הַצְלָחָה וְהִתְקַדְּמוּת.
