נסיעת הבוקר ברכבת ישראל מקריית גת אל תחנת חוף הכרמל בחיפה, הייתה אי של שפיות עבור משה, שניהל חברה מצליחה בשוק ההון. הוא תמיד העדיף לנסוע ברכבת, למרות שהחזיק ברשותו רכב שרד ונהג צמוד. למקורביו הוא הסביר תמיד שהוא אוהב לנסוע ברכבת מדי פעם מכיוון שזה מעורר בו זיכרונות וגעגועים לאביו שהיה יוצא איתו לטיולים ברחבי ישראל בעזרת הרכבת.
משה פתח את הלפטופ שלו על מנת להתעדכן בתנודות האחרונות בשוק ההון, אבל צלצול הפלאפון שלו הסיח את דעתו. על הקו היה מוריס, הסוכן האישי שלו: "בוקר טוב, משה!" פתח מוריס. "על פי מחקר השוק שערכתי היום, כדאי לך מאד להשקיע כמה שיותר במניה של חברת 'גיימסטוק', כבר עכשיו היא רשמה עלייה מרשימה והערך שלה צפוי להכפיל את עצמו". משה עיין בנתונים והשיב למוריס: "בסדר, אני מקציב להשקעה הזו חצי מיליון דולר. אבל חכה, אל תשקיע אותם עדיין, אני רוצה לבצע בדיקה מעמיקה יותר!"
משה פנה להתקשר לחבר שמבין מאוד בבורסה ולהתייעץ עמו, אך קודם לכן הוא שלף מתיקו סנדוויץ' גדול וריחני שהכינה לו רעייתו טרם יצא מהבית. משה כבר עמד לנגוס בכריך, כשעל המושב מולו התיישב צעיר פרוע בעל זקן מדובלל ונעץ בו עיניים מתחננות. "אתה צריך משהו?" שאל את הצעיר בנימת קצרת רוח. "כן" פלט הצעיר: "אני צריך אוכל".
משה לא כל כך אהב קבצנים, אבל משהו במראה הצעיר האבוד שישב מולו עורר בו תחושת רחמים. הוא שלף את ארנקו המהודר והוציא ממנו שטר מגוהץ של מאתיים שקלים. "הנה לך", הוא הושיט לצעיר את השטר בחגיגיות, "תקנה בזה משהו טעים". הצעיר לא הושיט יד לקחת את השטר, הוא המשיך לשבת ולנעוץ מבטים עורגים בסנדוויץ'. "מה הסיפור עכשיו?" התרגז משה.
"אני פשוט רעב, לא אכלתי כבר יומיים והריח הזה שנודף מהסנדוויץ' שלך מזכיר לי את הבית שגדלתי בו", ענה הצעיר: "אתה מבין? לא תמיד הייתי ככה, זרוק, מרושל ורעב ללחם. אני בא ממשפחה טובה ואמידה, אבי גם הוא כמוך איש עסקים מצליח. והוא ייעד לי תפקיד בחברה שהקים, אבל לי יש נפש של אומן ולא רציתי לשבת כל היום מול מחשב, וכך הייתי רב עם אבא שלי ומתווכח איתו ללא הרף כל הזמן בנוגע לעתידי. עד שבגיל 18 נמאס לי ועזבתי את הבית. אבא שלי נשבע באותו יום שבמידה ואצא מהבית לא אראה יותר שקל אחד מכיוונו, אפילו לא בירושה. וכך יצאתי בודד אל העולם וניסיתי את מזלי בעבודות מזדמנות. ואתה יכול לראות בעצמך איך זה הולך…" משה הביט בצעיר ששפך בפניו את ליבו והבין שהסנדוויץ' הוא רק תירוץ בשבילו להרגיש שיש עוד מישהו בעולם שאכפת לו ממנו. הוא בצע את הסנדוויץ' לשתי חתיכות שוות והעניק אחת מהן לצעיר: "מאחל לך רק טוב והצלחה בחיים!" אמר לו משה. הצעיר הנרגש הודה לו מקרב הלב ועזב את הספסל.
משה אכל בתיאבון את חצי הסנדוויץ' שלו בעוד הוא בודק את כדאיות ההשקעה שהמליץ לו מוריס. לאחר שהגיע למסקנה שהוא מעוניין להשקיע שם את כספו, הוא התקשר למוריס על מנת להורות לו לבצע את ההשקעה, אך לפתע הרגיש שבחילה עזה אוחזת אותו: "חכה רגע, מוריס…" הוא מלמל בקושי, תפס שקית והקיא את נשמתו. "בוס, בוס… הכול בסדר?" שאל מוריס המודאג, אך משה לא היה מסוגל אפילו לענות לו. בזווית עינו הוא ראה גם את הצעיר מתפתל על מקומו ואוחז את בטנו.
הדבר הבא שמשה זכר הוא צפצוף המכשירים הרפואיים סביבו. "מה זה? איפה אני?" הוא שאל בבהלה. "הכול בסדר, אנחנו בבית חולים", ענה לו קול מוכר. הוא הביט הצידה וראה את הצעיר מהרכבת שוכב על המיטה לידו, בפיג'מה של בית חולים. "מה קרה?" שאל אותו משה. "מסתבר שהסנדוויץ' שחלקנו היה מזוהם בחיידק נדיר וקטלני שהיה עלול לגרום למוות חלילה", ענה לו הצעיר, "דוקטור לוי מנהל המחלקה אמר לי שהדבר היחיד שהציל אותנו מפגיעה חמורה הוא ההחלטה שלך לחלוק איתי את הסנדוויץ'. כי אם היינו אוכלים כמות גדולה יותר מהסנדוויץ' – לא בטוח שהיינו יוצאים בחיים".
בעוד הצעיר מדבר, נכנס לחדר מוריס הסוכן כשבידיו זר פרחים ענק: "בוס, הסנדוויץ' שלך הציל אותנו!" צעק בהתלהבות. "כשהתקשרת אליי על מנת לתת לי את ההוראה להשקיע ב'גיימסטוק' לא הספקת לומר זאת בבירור. ואני לא רציתי לקחת סיכון על חצי מיליון דולר אז הקפאתי את ההשקעה. בעשרים וארבע השעות שהיית מחוסר הכרה, התברר שערך המניה עלה בעזרת רמאות והרצת מניות, מה שגרם לה לצנוח בבת אחת הרבה מתחת לערכה המקורי. כך שחסכנו הפסדי עתק בזכות ההרעלה שקיבלת…" ואילו משה השיב בחיוך: "ההפסד נמנע בזכות החסד שעשיתי עם הצעיר הזה, זה מה שהציל אותי ואת הכסף שלי…"
בגמרא מסופר על אבא חלקיה ואשתו, שחכמי ישראל באו לבקש מהם שיתפללו אל ה' על הגשם: "עלו שניהם לעליית הגג והתפללו. הוא בפינה אחת ואשתו בפינה השנייה וביקשו רחמים. קדם ועלה ענן גשמים מהצד שאשתו התפללה… שאלו אותו: מפני מה קדם ועלה הענן מצד אשתך? ענה להם: מפני שאשתי מצויה בבית ונותנת פת לעני וקרובה הנאתו, ואני נותן כסף לעני ואין הנאתו קרובה". כלומר, צדקה זה לא דווקא לתרום כסף, לעיתים החסד הוא באוכל חם או אוזן קשבת, וכמובן שלפי גודל המצוה כך גודל השכר.
