מנשה חיפש עבודה במשך תקופה ארוכה, עד שבאחד הימים נתקל בשלט של 'דרושים עובדים' בחנות המכולת הסמוכה לביתו. הוא ניגש לבעל המכולת והבין ממנו שהוא מוכן לשלם עבור עבודה של ארבע שעות בבוקר סכום של עשרים וחמישה שקלים לשעה. מנשה, שהיה קצת תמים וגם היה לחוץ לכסף, הסכים מייד והתחיל לעבוד בחנות המכולת. אחרי כחצי שנה שבה עבד בחנות המכולת, הוא פגש את עזריאל, חבר שעבד אף הוא בחנות מכולת, והלה סיפר לו שהוא מקבל סכום של ארבעים שקלים לשעה. "שמע, הבוס שלך ממש מפרגן לך במשכורת!" אמר מנשה בהתפעלות, אבל עזריאל אמר: "מה פתאום? זה המחיר שמשלמים היום לעובד במכולת!" מנשה החליט לברר את העניין ולהפתעתו גילה שעזריאל צודק. הוא ניגש לבעל המכולת ותבע ממנו לשלם את ההפרשים למפרע עבור כל חצי השנה האחרונה שעבד בה, משום שזה המחיר המקובל לשלם לעובד כמוהו בשוק. אבל בעל המכולת טען: "אני אמרתי לך מה אני מוכן לשלם והסכמת, אז למה אתה תובע ממני לשלם את ההפרשים?" מי לדעתכם צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ז סעיף ל"א בדין: 'אונאה בפועלים'
תשובה לשאלה 'רחוב מלוכלך' (שאלה מס' 783)
תקציר השאלה השבועית: דוד עבר ברחוב בחליפה החדשה שרכש, ובדיוק אז מר כהן החליט לעשות ניקיון במרפסת שלו ושטף אותה בעזרת צינור מים גדול. המים זרמו מהמרזב הצמוד והתיזו בעוצמה על חליפתו החדשה של דוד. בעוד דוד מנסה לחשב את צעדיו, עבר במקום ילד, החליק על הבוץ ונקע את הרגל. דוד טיפס למעלה והבהיר למר כהן שהוא ואביו של הילד שנקע את הרגל הולכים לתבוע אותו על הנזקים. מר כהן גמגם בקשת סליחה ואמר: "אני לא חושב שאני חייב לכם משהו. גם ככה כל הרחוב מלא בבוץ ואין סיבה שלא אוסיף עוד קצת בוץ מהמרפסת שלי…" האם, לדעתכם, הטיעון שלו הגיוני? האם הוא יצטרך לשלם לדוד על הנזק שנעשה לחליפה או לילד על הטיפול בנקע שנגרם לו מהבוץ?
תשובה בקצרה: מר כהן חייב לשלם לאביו של הילד על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהנקע, וגם יצטרך לשלם על הניקוי היבש לחליפתו החדשה של דוד.
תשובה בהרחבה: ראינו במשנה בתחילת מסכת בבא קמא שכל אפשרויות הנזק מחולקות לארבעה אבות נזיקין, אחד מהם הוא 'בור' שתחתיו נכלל כל נזק שנגרם באמצעות מכשול שהונח ברשות הרבים. ולכן מקרה הנזק שלפנינו, מוגדר תחת הגדרת אב הנזק של 'בור' ברשות הרבים.
המקור להלכות בור הוא מפסוק מהתורה "וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם…" (שמות כ"א, ל"ג) חז"ל, שדקדקו בכל מילה בפסוק, למדו מהדוגמה שהביאה התורה "שור או חמור" שאלו נכתבו כדי ללמד אותנו שדווקא שור ולא אדם וחמור ולא כלים. (הסיבה לכך היא, כיוון שהאדם, בשונה מן הבהמה, הוא בר דעת, ועליו מוטלת חובה להתבונן היכן שהוא הולך. ולכן יש גם פטור על כלים כיוון שבדרך כלל כלים נמצאים בהשגחת האדם העונה להגדרת בן דעת). לכן במקרה שהמים עומדים במקומם ומישהו עבר וניזוק מהם, מר כהן יתחייב בהוצאות הנזקים אבל לא יחויב בתשלום על 'כלים'.
שינוי הגדרת הנזק
מצד שני, כיוון שהנזק של המים התחולל בכל הכיוונים, ההגדרה שלהם משתנה והנזק לא יוגדר כ'בור' שהוא נזק שעומד במקומו, אלא כ'אש', שהיא נזק שהולך ומתגלגל הלאה. ההלכה אומרת במקרה כזה: מי שהזיק בנזק שמוגדר כ'אש', יהיה חייב לשלם גם על 'כלים', ולכן מר כהן יהיה חייב לשלם על ניקוי החליפה של דוד.
מה הדין לגבי התשלום על הנזק של הנקע שנגרם לילד?
במקרה הזה הדבר פשוט יותר. מכיוון שהגדרת הנזק השתנתה מ'בור' ל'אש', שהוא נזק שהולך ומתגלגל הלאה, ברור שהילד נפל ונחבל כתוצאה מההחלקה על הבוץ ששפך מר כהן, ולכן הוא יהיה חייב לשאת בהוצאות הרפואיות של הטיפול בנקע שנגרם לילד.
