לקראת חג השבועות הזמין צביקה עוגת גבינה אוורירית מקונדיטוריה מוכרת באזור מגוריו. כאשר הגיע השליח והביא את העוגה, פתח צביקה את האריזה במהלך החג וטעם ממנה. העוגה הייתה טעימה במיוחד, אך להפתעתו שם לב כי אינה חלבית כלל. לאחר החג התקשר בעל הקונדיטוריה וביקש לחייבו עבור עוגת נפוליון שהגיעה אליו בטעות, בטענה שמחירה גבוה משמעותית מעוגת הגבינה שהזמין. צביקה טען כי הוא מוכן לשלם רק את מחיר עוגת הגבינה שהזמין מלכתחילה. כששאל בעל הקונדיטוריה מדוע לא החזיר את העוגה מיד לאחר החג, השיב צביקה כי כבר טעם ממנה, ואין אפשרות להחזיר עוגה לאחר פתיחת האריזה וטעימה, במיוחד לאור העובדה שמדובר בטעות שמקורה בקונדיטוריה. עבור איזו עוגה צריך צביקה לשלם לדעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ג' היה לו מום והשתמש ודין 'נהנה'.
לכבוד החג אנחנו מצרפים את התשובה יחד עם השאלה:
המושג ההלכתי: דין 'נהנה'
תשובה בקצרה: צביקה ישלם רק את הסכום שהיה מוכן לשלם עבור עוגת נפוליון כזו, ואינו חייב בתשלום המחיר המלא שלה.
תשובה בהרחבה: ההלכה קובעת כי אדם שקנה חפץ וגילה בו מום, רשאי לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה. עם זאת, אם המשיך להשתמש במוצר לאחר שגילה את המום, הדבר מעיד על מחילתו והוא איבד את זכותו לבטל את העסקה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב). אולם, ה'פתחי תשובה' מבהיר כי במקרים בהם לא הייתה לקונה ברירה, כגון אדם שקנה רכב וגילה בו פגם באמצע הנסיעה ואין באפשרותו אלא להמשיך בדרכו, אין בהמשך השימוש משום הוכחה למחילה על המום והוא עדיין רשאי לבטל את העסקה.
במקרה שלפנינו, צביקה כבר טעם מהעוגה במהלך החג, ואין טעם בהחזרתה לקונדיטוריה לאחר שנפתחה ונטעמה. אין לראות באי-החזרת העוגה הוכחה לכך שמחל על העובדה שלא סופקה לו העוגה שהזמין. לפיכך, אינו מחויב בתשלום המחיר המלא של עוגת הנפוליון, אלא עליו להעריך את שווי ההנאה שלו ממנה – כמה היה מוכן לשלם עבור עוגת נפוליון במקום עוגת הגבינה שביקש – ולשלם סכום זה בלבד, ולא את המחיר המקובל בשוק.
