שמואל ואביחי היו מותשים מחום השמש הקופחת והחליטו לרכוש ארטיקים מהטנדר של הגלידות. המוכר ביקש על כל ארטיק שלושה שקלים ולשמואל היו רק שני שקלים ולאביחי היו ארבעה. אבל שמואל ביקש מהמוכר: "יש לנו רק חמישה שקלים, אתה יכול למכור לנו שתיים בחמישה שקלים?" המוכר הסכים, אבל ברגע שאביחי הוציא את הכסף מהכיס להוסיף על השקלים של שמואל, נפל לו השקל הרביעי מול עיניו של המוכר. "הלו, אמרתם שאין לכם עוד שקל – תביא לי את השקל הנוסף!" דרש המוכר. אבל שמואל טען: "אבל הסכמת למכור לנו בחמישה שקלים!" והמוכר השיב: "ויתרתי, כי חשבתי שאין לכם. עכשיו אני רואה שיש לכם, אז תוסיפו לי עוד שקל בבקשה!" מה דעתכם, האם המוכר צודק? והאם שמואל ואביחי נהגו ביושר?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ח סעיף ו' בדין: 'גניבת דעת אסורה'. סימן ר"ז סעיף ו' בדין: 'אם הוי מקח טעות ואומדנא דמוכח'.
תשובה לשאלה "צימר צפוף" (שאלה מס' 661)
תקציר השאלה השבועית: לרגל חול המועד סוכות, שלומי יצא עם בני משפחתו לצימר. כשבירר את העלויות עם בעלת הצימר, היא ביקשה לדעת עם כמה אנשים הוא מגיע. כשאמר לה שהוא מגיע עם אשתו ושני ילדים היא נתנה להם מחיר של חמש מאות שקלים ללילה, אלא שברגע האחרון החליטו גם בני הדודים להצטרף לצימר. ומכיוון שלא היו להם מיטות, הם פרשו שקי שינה על רצפת הצימר והלכו לישון. כשבא שלומי לשלם בסיום החופשה, דרשה ממנו בעלת הצימר לשלם שבע מאות שקלים לילה בטענה שהם היו שישה אנשים במקום ארבעה כפי שסוכם מראש. "אבל הם ישנו בכלל על הרצפה!" טען שלומי. אבל בעלת הצימר לא התקפלה ודרשה את מלוא הסכום. מה דעתכם? האם שלומי חייב לשלם את הסכום במלואו?
תשובה בקצרה: לכתחילה היה אסור להם לעשות זאת, אבל אחרי שכבר הביאו את בני הדודים, אם התשלום בצימר מחויב לפי מספר האורחים הם חייבים בתשלום. ואם הסכום הוא על הצימר ללא קשר למספר האורחים, הם פטורים מתשלום.
תשובה בהרחבה: ברור שבמקרה שבו הצימר הושכר מראש רק לארבעה אנשים, אסור 'להעביר' (להכניס אורחים ללא ידיעתו) של בעל הבית, כמבואר בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימנים ש"ז, ש"ח בכמה מקומות), אבל שלומי אינו נחשב ל'גזלן' אלא רק עשה שלא כהוגן בכך שהכניס את בני הדודים ללא הודעה מראש לבעלת הצימר.
האם הוא חייב להוסיף על התשלום שנקבע מראש?
מצאנו בהלכה (סימן שס"ג סעיף י') ששוכר שהשכיר לאחרים ללא רשות מבעל הבית, השכר שייך לבעל הבית. אבל במקרה שלנו, שלומי הכניס אנשים נוספים ללא שגבה מהם תשלום ובזה מצאנו סתירה בדברי ה'נתיבות המשפט', כיוון שבלאו הכי בעלת הצימר לא יכלה להשכיר להם את הצימר לאחר שהוא כבר הושכר לשלומי ('נתיבות המשפט' סימן שס"ג סעיף קטן ט' וסימן קנ"ד סעיף קטן ז' בחידושים.) ולהלכה האריכו בזה הפוסקים ולמסקנה נפסק שמכיוון ש'המוציא מחברו עליו הראיה' שלומי אינו חייב בתשלום לבעל הבית.
במקרה שלנו
במקרה שהצימר מושכר לפי ראש ולא לפי משפחה, נמצא שעל כל אחד נוסף יכולה בעלת הצימר לדרוש תשלום. ובמקרה כזה נחשב כאילו אמרה המשכירה מראש שעל כל אדם היא גובה תשלום בנפרד ולכן שלומי צריך לשלם על בני הדודים שהגיעו לצימר ולא מועילה טענתם שהם ישנו על הרצפה.
