פניהם של צמד הנערים היו כבושות בקרקע והם רעדו כעלה נידף ברוח, האזיקים על ידיהם הבהירו להם היטב את חומרת המצב שבו הם נמצאים ואם רק יכלו להחזיר את הגלגל לאחור, הם היו משלמים כל הון שבעולם כדי לשוב לאותם רגעים שבהם תקפה אותם רוח השטות, זו שגרמה להם לעמוד כעת מול חבר השופטים הקשוחים, בעוד שאין להם שום מושג מהי חומרת העונש שיטיל עליהם בית המשפט.
הכול החל שבוע קודם כאשר ולדי ובוריס שוטטו להם בחוסר מעש בשעת ערב מאוחרת בין רחובות העיירה האוקראינית שבה התגוררו, השילוב בין השעמום הכבד לתסכול המצטבר מהמצב הקשה בבית, בעוד שבסוף היום המתינו לשניהם אב שיכור ואם קשת יום שלא ממש עניין אותה מה קורה עם בנה, גרם להם לא פעם להסתבך בקטטות רחוב עם נערים מרקע דומה או במעשי פשע קטנים. אבל הפעם היה זה שונה, נער שצעד לתומו ברחוב השקט משך את תשומת ליבם של השניים, הם מעולם לא אהבו במיוחד את אותם נערים מטופחים הלבושים בקפידה שהיו נראים כי לא חסר להם דבר, אלא שהפעם הם החליטו להתעלל בנער המסכן על לא עוול בכפו. בתחילה הם הורו לו לעצור וכשהלה סירב ו'למרבה החוצפה' עוד האיץ את צעדיו, הייתה מבחינתם סיבה מוצדקת לעבור לשימוש בידיים והם החלו להתגרות בו ועברו מהר מאוד למהלומות של ממש. מכיסו של הנער החבול, נפלו חפצים שונים בהם ארנקו של הנער, שמיד עבר לבעלותו של בוריס. רק לאחר דקות ארוכות הצליח הנער להימלט מידיהם, כשהוא חבול, פצוע וזב דם. אבל אם חשבו השניים שבזה הסתיים הסיפור, לאחר כמה שעות התברר להם שהוא רק התחיל: הנער המוכה היה בנו של מושל המחוז, שכבר באותו ערב כשראה את בנו החבול והמדמם מגיע הביתה, הורה לעצור את השניים. לאחר שבועיים של שהייה בתא המעצר הגיע המשפט שבו יינתן גזר הדין.
השניים ישבו כעת קפואים על מקומותיהם והמתינו בדומיה לגזר דינם, עורך הדין של התביעה הקריא אחת לאחת את העבירות המיוחסות להם, החל בגניבה, אלימות ללא סיבה וסיכון ממשי של חיי אדם, עורך הדין סיים את דבריו והרשות ניתנה לעורך דינם של זוג הנערים, שפירט באריכות את הרקע ממנו הגיעו ולדי ובוריס ואת הנסיבות המתרחשות בבית, שהביאו אותם לפעול באלימות. היה נדמה שצוות השופטים לא ממש מתרגש מהטענות והם יצאו להפסקה קצרה לפני שיכריעו בנידון, ההפסקה הסתיימה וכל יושבי אולם בית המשפט המתינו בדריכות לפסק הדין.
השופט הבכיר מבין השלושה החל לפרט את חומרת מעשיהם של השניים ואז עבר לגזר הדין: "על הנאשם ולדי הוחלט להטיל עונש מאסר של חצי שנה, בעוד על השותף השני לפשע הנורא בוריס מטיל בית המשפט עונש מאסר בפועל של שנה וחצי!" חלפו מספר שניות של שקט ואז החלה המהומה, אולם בית המשפט רעש וגעש, כיצד יתכן ששני שותפים שווים לפשע, מקבלים עונש כל כך שונה? לבוריס שישב קפוא על מקומו התחשק לקום ולחבוט בחבר השופטים, אך הוא ידע שהדבר רק יחמיר את מצבו הרבה יותר, עורך דינם של השניים נעמד וניסה לערער על גזר הדין אבל השופט הבכיר הקדים אותו וניסה להשתיק את המהומה: "אני מבקש לכבד את בית המשפט!" דפק בפטישו שוב ושוב, "אני רואה שפסק הדין מעורר סערה אצל הנאשמים ובני משפחתם, אך אם הייתם ממתינים מעט לנימוקים שהובילו להחלטה אולי התגובה הייתה שונה!" הוא עצר את דבריו לרגע והביט בקהל. "במשך החקירה הארוכה שעברו זוג הנערים התברר שבמהלך הכאתו של הנער המסכן נפלו מכיסו חפצים שונים, אחד מהם היה טס כסף אותו נושאים בני משפחת האצולה, הנאשם ולדי לא שם לב לפרט זה, אך לעומתו הנאשם השני בוריס ראה את הטס והבין היטב מה הוא מסמל ולמרות זאת המשיך במעשיו. אדם כזה שאינו נרתע גם כשמתברר לו כי מדובר בבן למשפחתו של הצאר, מוכיח לנו שמדובר באדם חסר מרות לחלוטין ולכן הוא צריך לקבל עונש הרבה יותר חמור. ואכן זה מה שעשה בית המשפט, בתקווה שאכן העונש יגרום לו שלא לשוב למעשים מעין אלו…" סיים השופט את דבריו ודפק בפטיש שבידו לסיום הדיון.
השנים הרבות שחלפו מאז הוכיחו שאכן חבר השופטים צדק, ולדי אט אט החל לזנוח את עסקי הפשע והפך לאזרח הגון ושומר חוק, כאשר לעומתו בוריס המשיך במעשיו המפוקפקים ולאחר מספר שנים מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח, אך הפעם היה זה לעשרים וחמש שנים ארוכות….
לאחר שמשה רבינו מופיע אצל פרעה ומתרה בו שישלח את העם, הוא פונה אל הקב"ה וטוען "ומאז באתי לדבר בשמך, הרע לעם הזה…" ואז מתחילות לנחות המכות אחת אחרי השנייה על ראשו של פרעה ועמו, כי אם גם לאחר המסר הברור שהבהיר שמשה מגיע בשמו ובשליחותו של בורא העולם ממשיך פרעה במעשיו הנלוזים, ממילא העונש המגיע הוא הרבה יותר חמור…
