משולם ניגש כמו בכל שבוע לדוכן מפעל הפיס והגיש לברוך המוכר את טופס הלוטו שבידו, הוא כבר ציפה לטופס שישוב אליו עם הפתקית המבשרת שגם השבוע אין זכייה בכרטיס, אבל הפעם זה היה שונה. ברוך התעכב יותר מהרגיל כשלפתע נמלטה מפיו צעקה: "מ-ש-ו-ל-ם, אני לא מאמין, אתה מיליונר!" משולם חשב לרגע שברוך צוחק עליו, אבל הוא לא היה צריך יותר מכמה שניות כדי להבין שהפעם זה רציני: "משולם, זכית בשבעה מיליון שקל!" היה נדמה שברוך מתרגש יותר ממנו ומשולם ניסה לסדר את מחשבותיו והתאפק שלא לצעוק בהתרגשות, הוא לא האמין שהגיע הקץ לעבודתו הקשה, הוא ניסה לצבוט את עצמו כדי להבין שאכן בוודאות זה באמת קורה לו, לאחר ארבע עשרה שנה שבהן הוא ממלא טופס לוטו פעמיים בשבוע, הוא זכה במקום הראשון. ברוך שהושיט לו הפעם את הטופס כשלצדו פתקית שהפעם לשם שינוי היה רשום עליה שחור על גבי אדום שהטופס זכה במקום הראשון – הבהיר לו שאכן זה קרה במציאות.
עוברים ושבים ברחוב ששמעו את צעקתו של ברוך, הבינו מיד את המתרחש ובעיירה הדרומית הקטנה שבה כולם מכירים את כולם, מהר מאוד התפרסמה השמועה שמשולם האינסטלטור זכה בפרס הראשון בלוטו. זה היה ביום חמישי אחר הצהריים וברוך הסביר לו שכרגע משרדי 'מפעל הפיס' סגורים ורק ביום ראשון הוא יוכל לקבל את הפרס לידיו. "מה כבר יכול לקרות…" חשב לעצמו משולם: "אם במשך שנים הסתדרתי גם בלי המיליונים בבנק, לא יקרה כלום אם אמתין עוד כמה ימים!" הוא מיהר לביתו כדי לבשר לאשתו וילדיו את הבשורה המפתיעה: חסל סדר הצטמצמות והתחשבנות על כל הוצאה ומעתה הם יכולים לבזבז כסף כאוות נפשם. שאגות השמחה הפרו את השקט בשכונה השלווה ומהר מאוד ידעו כל משפחתו ומכריו של משולם כי הוא הפך למיליונר והתוצאות לא אחרו מלהגיע: הראשון היה נחמיה אחיו הבכור של משולם שהתקשר כדי להזכיר למשולם עד כמה עזר לו כשהיו זוג צעיר ועכשיו כשהתהפך הגלגל ומשולם יכול לאפשר לעצמו לעזור הוא ישמח מאוד לקבל זאת, "בזכות ולא בחסד!" טרח להוסיף בסוף דבריו. משולם הבטיח לעשות ככל שביכולתו והניח את הטלפון מידו. שניות ספורות חלפו והטלפון צלצל שוב, על הקו הייתה עדינה אחותה הצעירה של יפה אשתו, שבירכה את יפה על הבשורה הטובה שהגיעה לאוזניה ובאותה נשימה הוסיפה: "אל תתני למשולם לדאוג רק למשפחה שלו, תזכרי שגם לך יש אחים ואחיות". יפה הבטיחה לזכור את כולם וניתקה את השיחה, אבל רק דקה אחת שרד השקט, ושוב צלצל הטלפון: "משולם מזל-טוב!" נשמע הקול מעבר לקו, משולם ניסה להיזכר מיהו הדובר החביב, אבל הלה לא המתין לזיכרונו של משולם שיתעורר ודאג להזכיר לו במי מדובר: "מדבר עזריאל שיושב לידך בבית הכנסת, אתה יודע שיש לנו ארגון חסד שמחלק אוכל ותרופות לאנשים שאין להם, מן הראוי שתדאג לעניי עירך ולא לאנשים אחרים, מה גם…" הוסיף מר עזריאל: "שאנשים פה בשכונה מצפים שאדם שזכה בסכום גדול כל כך ידאג גם לאחרים ולא יחשוב רק על עצמו!" משולם הנהן בראשו הוא כבר רצה ללכת לישון, אבל הטלפון המשיך לצלצל.
אחיו הצעיר עזריה היה מעבר לקו: "אני מאוד שמח בשבילך משולם", פתח את השיחה ומיד המשיך: "אל תתפתה לדברים של נחמיה, הרי שנינו יודעים שלא חסר לו כסף באמת, והכסף שאתה מתכנן להעביר לו הולך לבזבוזים, בניגוד אלי שצריך את הכסף הזה ממש למחיה, אני סומך עליך משולם שתעשה את הבחירה הנכונה", סיים את השיחה אך לא לפני שקיבל אף הוא הבטחה כי משולם לא ישכח אותו. הם חשבו שהערב הסתיים אבל דקה וחצי אחר כך התברר להם שטעו, זבולון אחיה הצעיר של יפה ששמע הבשורה הגיע גם לאוזניו, דאג לעדכן אותה שלאחרונה קיבל צו עיקול מבית המשפט בעקבות חוב למס הכנסה, הוא הוסיף כי אחות אמיתית לא תיתן שאחיה בשר מבשרה יקלע למצב שכזה.
הם התיישבו אחד מול השני, היה ברור לשניהם שאותה מחשבה עוברת בראשם: הם אומנם הפכו לעשירים בן לילה, אבל איך שזה נראה כרגע – הם בדרך לסכסוך משפחתי רחב היקף שאפילו עשר זכיות בלוטו לא יצליחו לפתור. בהחלטה של רגע הם ניתקו את מכשיר הטלפון בתקווה שעד מחר יגבשו החלטה כיצד להתמודד עם העושר שנפל בחלקם. הבוקר עלה על העיירה הדרומית, משולם התעורר נטל את ידיו והדליק את הטלפון שמיד החל לצלצל. "מי זה יכול להיות על הבוקר?" חשב לעצמו משולם והרים את הטלפון: "שלום!" נשמע הקול מעבר לקו: "אני מדברת עם מר משולם?"
"כן, מדבר!" השיב משולם: "מדברים ממשרדי מפעל הפיס, לפי המידע שבידינו אתה זכית בפרס הראשון, אך לצערנו הרב חלה טעות מצערת במערכת הממוחשבת, המחשב הנפיק זכיות למספר לקוחות למרות שאלו אינם המספרים שעלו בגורל…" משולם היה המום, האם כל החלומות שטווה מאז אתמול התנפצו ברגע אחד?! אבל הדוברת המשיכה: "אומנם על פי חוק אנו מבוטחים במקרים כגון אלו, אבל בכל זאת, אנחנו כמפעל הפיס מעוניינים לפצות את הלקוחות ומעניקים להם סכום של 30,000 שקלים"… משולם היה מסוחרר לרגע מהתהפוכות שעברו עליו ביממה האחרונה אך מהר מאוד התעשת והודה לדוברת שמעבר לקו, הוא התיישב מול אשתו וסיפר לה בפעם השנייה באותה יממה את ההודעה הדרמטית. אבל הפעם היה תורה להפתיע אותו: "יכול להיות שאם באמת היינו זוכים בסכום העתק היינו עשירים יותר – אבל ללא ספק מסוכסכים עם כל מי שסביבנו, אז הנה יש לנו סכום נחמד שאולי לא יהפוך אותנו לעשירים, אבל בוודאי יעזור לנו להישאר מאושרים…"
"יצו ה' איתך את הברכה באסמיך", נאמר בברכות המופיעות בפרשתנו, לא בהכרח כמות התבואה היא זאת שמעניקה אושר לאדם. מכיוון שלפעמים גם מעט תבואה, לא מספקת עושר אבל במעט הזה לפעמים טמון הרבה מאד אושר…
