"אני לא מאמין!" מלמל הנרי ושפשף את עיניו בתדהמה, "סופסוף מצאנו…" לאט-לאט המלמול הפך לדיבור והדיבור הפך לצעקה אליה הצטרף גם ג'ימי: "מצאנו! מצאנו!" מרחוק נשמעו הדי פיצוצים אך נראה היה כי שני הארכיאולוגים הנמרצים כלל לא שמים לב לכך, הם היו מרוכזים לחלוטין בחתיכת האבן הענקית שהייתה מונחת לרגליהם ובימים האחרונים הסירו ממנה את החול והאבק שהצטברו עליה במשך אלפי שנים. "צדקנו כל הזמן", אמר ג'ימי בגאווה, "אני כבר מדמיין את הידיעה הזאת בעיתונים – שני חוקרים אמריקנים צעירים גברו על גדולי החוקרים באוניברסיטאות והוכיחו שאלכסנדר הגדול הגיע במסע כיבושיו גם להודו הדרומית!". הנרי חייך והתקשה לבטא במילים את התרגשותו.
פיצוץ נוסף נשמע מרחוק, אך הפעם הם כבר לא היו אדישים. "שמע", אמר הנרי, "זה הולך ומתקרב אלינו, אתה חושב שזה בטוח להישאר פה?". הם לא הופתעו מהפיצוצים שכן ידעו טוב מאוד מה קורה סביבם, אלא שהם לא חשבו שהקרבות יתקרבו אליהם עד כדי כך. "מדובר במלחמה בין הודו לבין המורדים ואין למורדים שום בסיס או מקום יישוב בקרבת המערה הזאת, אז למה שהם יגיעו לכאן בכלל? הרי ידענו מראש שזה אזור מסוכן ולקחנו את זה בחשבון. החלטנו שהסכנה לא כזאת גדולה וההישג המדעי שנוכל להגיע אליו אם נחקור את המערה שמצא הרועה ההוא יכול לשנות את חיינו, אז מה השתנה עכשיו פתאום? אתה שומע קצת רעשים אז אתה נבהל? נסיים לתעד את הקבר הזה, נעתיק את הכתב ואת הסמל המוקדוני המדהים הזה שמוכיח שצדקנו, נחכה שיפסיקו להפציץ וניסע הביתה לקבל את פרס האקדמיה!". למרות הנאום המשכנע הנרי היה עדיין לחוץ. אבל שניהם ידעו שלוותר עכשיו זה להפסיד את הכול. הם לא השלו את עצמם, היה ברור להם כי שני נושאי החמורים אותם שכרו אינם תמימים וברגע שיעזבו את המערה הם ימהרו לבזוז אותה ולמכור את תכולתה לכל המרבה במחיר ללא שום הבנה או אכפתיות בענייני ארכיאולוגיה והיסטוריה.
פתאום היה פיצוץ חזק במיוחד וכמה ענני אבק נפלו מתקרת המערה. ג'ימי והנרי השתעלו מעט ומיהרו להאיר כלפי מעלה עם פנסיהם לראות אם תקרת המערה עדיין יציבה. מכיוון פתח המערה נשמעו צעקות באנגלית עילגת עם מבטא הודי כבד: "אנחנו בורחים מכאן, זה מסוכן מדי. אתם רוצים לבוא עכשיו וניקח אתכם או שנלך כבר ופשוט נשאיר לכם חמור אחד?". הנרי העיף מבט אל עבר ג'ימי אך הבין מיד ממבטו החד משמעי שלא תהיה שום התלבטות. הם יישארו כאן בכל מחיר.
"טוב, בוא נסיים מהר וזהו", אמר ג'ימי והתחיל לצלם את הקבר מכל עבר, מה שהיה קצת קשה כי רובו כוסה באבק חדש שנפל כל כמה שניות מהתקרה המתפוררת. "אנחנו לא נספיק", אמר הנרי, "אני מאוד רוצה להנציח את ההישג שלנו אבל לא אם המחיר יהיה להיקבר כאן יחד עם המצביא המוקדוני שאלכסנדר הגדול איבד כאן לפני 2,300 שנה!" בעודו מדבר, נשמע פיצוץ רציני שהבהיר להם שפצצה נחתה על ההר אשר במרכזו הם נמצאים כעת. הכול סביבם רעד וכמה אבנים מפחידות וגדולות נפלו מלמעלה ונחתו סביבם.
"טוב!" צעק הנרי, "אנחנו יוצאים עכשיו ושום חלום על כבוד עולמי לא ישכנע אותי אחרת!". אך ג'ימי נשאר איתן בדעתו. "לא השקעתי חמש שנות מחקר וחצי שנה של חפירה כדי לוותר על החלום הגדול שלנו – למצוא בהודו הדרומית קבר מוקדוני ולהוכיח לכולם את התיאוריה שלנו על מסע הכיבושים שלו. כל הכבוד המקצועי שלנו תלוי בממצאים שבקבר הזה!"
"עוד רגע אנחנו בעצמנו נהפוך לממצאים ארכי
אולוגיים בתוך הקבר הזה…" ענה הנרי בכעס מהול בפחד, "אנחנו יוצאים מפה עכשיו ולא מעניין אותי אם תשנא אותי בגלל זה כל החיים!". במילים אלו תפס הנרי בכוח את ידו של ג'ימי שהיה חלש ממנו והחל למשוך אותו במהירות אל עבר פתח המערה חרף התנגדותו וצעקותיו. כשיצאו החוצה והסתנוורו מאור השמש הבוהק הבחינו בשיירה של ג'יפים ועליהם לוחמים חמושים בלבוש אזרחי שנסעה ממש מתחת להר בו נמצאת המערה אותה חקרו. נראה היה כי היא מנסה לברוח משני המטוסים החגים למעלה. הפעם הנרי וג'ימי ראו במו עיניהם את הפצצות המושלכות מטה ע
ל ידי המטוסים. אחת הפצצות נפלה ממש מעליהם על ראש ההר, האדמה רעדה ומפולת של אבנים נשמעה מאחוריהם. המערה נחסמה ולפי הרעש הם הבינו שכפי הנראה לא רק התקרה של פתח המערה קרסה אלא ייתכן והמערה כולה.
ג'ימי נעץ את מבטו בהנרי ולחש: "אני שונא אותך! אתה הכרחת אותי לצאת למרות שרציתי להישאר שם עם הכבוד העולמי שלנו". הנרי ניסה לעכל את דבריו של ג'ימי ושמר על שתיקה. ג'ימי המשיך: "ואתה ידעת שאני אשנא אותך ובכל זאת הצלת את חיי. ולכן אני כל-כך אוהב אותך! אתה חבר אמיתי! עכשיו בוא נמצא דרך לברוח משדה הקרב הזה ולחזור הביתה…"
בפרשתנו נאמר שאסור להקריב שאור – כלומר, חמץ. חז"ל מסבירים שהשאור גורם לבצק לתפוח והוא משול לכבוד אשר גורם לאדם להרגיש 'נפוח' ומלא כבוד, בעוד שהקורבן שאנו מקריבים אמור לחנך אותנו להימנע ממרדף אחר הכבוד. פעמים רבות בחיינו אנו מסונוורים מהכבוד ולא שמים לב למחיר שאותו אנו מוכנים לשלם: פגיעה בחבר, רמאות, הכנסת עצמנו לסכנה ועוד. לפעמים כדאי לשמוע לעצתו של חבר אמת, אולי הוא מצליח לראות דברים שאנו מתקשים להבחין בהם בגלל שהכבוד מסנוור אותנו ומסמא לנו את העיניים.
