שמואל רכש מאות חבילות של חטיפים עבור פעילות 'אבות ובנים' שהוא מנהל בבית הכנסת השכונתי, אלא שבמקרה כאשר הוא פתח את אחת החבילות התברר לו שהיא ריקה לחלוטין. הוא התקשר לחברת החטיפים שפיצתה אותו בחמש חבילות חדשות. אלא שהתברר לו לאחר יומיים שהיה פגם משמעותי באחד הקרטונים וכל אריזות החטיפים שהיו בקרטון הן ריקות. כעת שמואל התלבט האם הוא יכול לתת לכל אחד מהילדים חבילה ריקה כדי שהם יתלוננו ויקבלו כפיצוי חמש חבילות במתנה, או שמכיוון שהחטיפים הם שלו הוא כבר קיבל את הפיצוי שכנראה נועד עבור כל המוצרים הפגומים שנמצאים ברשותו. מה דעתכם? האם מותר לשמואל לתת את החטיפים הפגומים כדי שאנשים אחרים יוכלו לקבל עליהם פיצוי מהחברה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ג' בדין 'מקח טעות'. סימן רכ"ח סעיף ו' בדין: 'רמאות במקח'.
תשובה לשאלה "הציצית שנקרעה" (שאלה מס' 697)
תקציר השאלה השבועית: עזרי יצא לטיול של כמה ימים בדרום ושכח בבית את הטלית והתפילין. הוא ניגש לאבי והשאיל ממנו לכמה ימים את הטלית והתפילין, אלא שבמהלך אותם ימים נתפסו כמה מהציציות של הטלית בקצוות של הספסלים ונקרעו הציציות והטלית נפסלה. אבי תבע מעזרי טלית חדשה במקום זאת הפסולה, אבל עזרי טוען: "אני השתמשתי בטלית בצורה רגילה לחלוטין, אני לא אשם שבדיוק כמה פתילות נתפסו בספסל של בית הכנסת ונקרעו ולכן אני לא חייב לשלם מכיוון שזה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' ואני פטור מתשלום!" מה דעתכם? האם עזרי צריך לשלם לאבי על הציצית או שהוא פטור?
תשובה בקצרה: עזרי פטור מתשלום על הציצית.
תשובה בהרחבה: ראינו מקרה בהלכה לגבי אדם שהשאיל בהמה כדי לרכב עליה מעיר לעיר ובאמצע הדרך הגיעו אליו שודדים וגזלו ממנו את הבהמה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיף ג') ולגבי המקרה הזה נחלקו מרן בעל ה'שולחן ערוך' והרמ"א, כאשר השו"ע פוסק שהמשאיל פטור מתשלום על הבהמה ואילו דעת הרמ"א שהוא חייב בתשלום.
חשוב להבין את שורש הדברים ומדוע נחלקו השו"ע והרמ"א, כדי להבין את המחלוקת מבחינה הלכתית. מכיוון שמצד אחד, 'שואל' חייב במקרה של 'אונס' ופטור במקרה של 'מתה מחמת מלאכה' וכאן למעשה טמון שורש הספק ההלכתי, מכיוון שמצד אחד המשאיל היה בעיצומה של המלאכה שזאת הנסיעה על גבי הבהמה מעיר לעיר, אבל מצד שני לא הדרך עצמה גרמה למקרה ה'אונס' אלא גורם חיצוני אחר. ולכן זאת למעשה המחלוקת מה יהיה הדין, באופן שה'אונס' לא נגרם בגלל השימוש בחפץ המושאל, אלא בזמן השימוש בחפץ והדבר תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א. ולכן אנו פוסקים במקרים כאלו ש'המוציא מחברו עליו הראיה' והמשאיל פטור מתשלום על הבהמה.
במקרה שלנו
יש סיבה נוספת לפטור את עזרי מתשלום על הטלית, והיא ההלכה שנפסקה לגבי חפץ של מצוה ששם פסק ה'קצות החושן' (סימן ע"ב, סעיף קטן ד') שלא חל דין חיוב באונסים לגבי חפץ של מצוה, מכיוון שכל דין החיוב במקרה אונס לשואל, זה בגלל שכל ההנאה שלו והוא הנהנה היחיד. אבל במצוות, ההלכה היא ש'מצוות לאו ליהנות ניתנו' ואין הנאה במצוות ולכן אי אפשר לחייב אותו בדין 'אונס' כמו כל 'שואל' רגיל. ולמרות שיש פוסקים שחולקים על הטעם הזה, מכל מקום יכול עזרי לומר לבעל הטלית ש'המוציא מחברו עליו הראיה' ובינתיים הוא יהיה פטור מתשלום על הטלית.
