השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כששבתאי נכנס פנימה אפילו מבלי לדפוק בדלת, נאנח אנחה גדולה והתיישב בכבדות על הספה. מייד ברגע שנכנס פנימה הבינה שושנה אשתו שמשהו קרה. שבתאי היה אדם עדין מטבעו ובעל מזג נוח. לא התאימו לו האנחה הגדולה והייאוש שעל פניו.
"אי אפשר להאמין כמה בן אדם יכול להיות מרושע!" פתח שבתאי תוך כדי לגימה איטית מכוס מים צוננים שהגישה שושנה הדואגת. "אני כבר חודשיים מתבשל בתוך עצמי… לא רציתי לצער
אותך אבל כעת הגיעו מים עד נפש!"
כבר שלושים שנה ששבתאי מנהל את חנותו 'צבע טרי' ביושר ובהגינות. הכול ידעו שכדאי להיכנס לחנותו כדי לקנות או להתייעץ, ותמיד הוא יסביר בנחת על ההבדלים בין הצבעים, יעניק טיפים לצביעה נכונה. בכל האזור הייתה 'צבע טרי' החנות היחידה למכירת צבע, ואפילו מקצה העיר הגיעו אליה קונים.
הכול היה טוב ויפה עד לפני חודשיים. יום אחד עצרה משאית בפינת הרחוב ופרקה דליי צבע,
חנות חדשה נפתחה במקומה של חנות הפלאפל, ושלט מהבהב ומאיר עיניים נתלה. ככה נפתחה 'שפע צבע', החנות חדשה, ואיתה החלו הצרות.
יוסי, בעל החנות 'שפע צבע', היה נכנס בהתחלה, שואל שאלות קנטרניות ויוצא. "שמעתי שאתה עומד לפני פשיטת רגל", "אתה לא נוהג לאוורר את החנות? איזה ריח!"
שבתאי שמע ושתק. הוא ידע היטב שכואב ליוסי לראות בהצלחתו, והוא רק מנסה לזלזל ולמשוך קונים בדרכים לא חיוביות במיוחד.
לאחר תקופה, כשיוסי ראה ששבתאי מתעלם ממנו, החל במסע רדיפה אישי שכלל הוצאת שם רע על מוצרי החנות של שבתאי, השלכת מודעות המקניטות את שבתאי ומספרות שהוא מוכר צבע זול ולא איכותי.
שבתאי ניסה להתעלם, אבל אחרי הכול קשה לשכנע לקוחות ותיקים ולספר להם אחרת מהמציאות שהם מכירים.
"היום בבוקר", סיפר שבתאי לשושנה, "מהרגע שפתחתי את החנות חשתי בעומס משונה של לקוחות לא מוכרים שלא פסק עד לסגירה. לא ערב חג היום ולא ייתכן שכולם החליטו לצבוע את דירתם בסתם יום של חול. אנשים נכנסים, מתעניינים, כביכול עומדים לקנות ולבסוף יוצאים כלעומת שבאו. לקח לי זמן לקלוט שיוסי עומד מאחורי זה! הוא פשוט החליט להתעלל בי ולשלוח אנשים שיבלבלו לי את הראש בלי לקנות כלום."
שבתאי ניגב דמעה סוררת והמשיך: "כמה אפשר להבליג?, יוסי מודע לכך שאם הוא יקלקל לי פיזית את העסק, אני אקרא למשטרה והיא תעצור אותו, אז הוא פועל בשיטות כאלו…"
שושנה מזגה לשבתאי כוס נוספת של מים, הרהרה מעט ואמרה: "יש לי רעיון. מחר בבוקר תיגש לחנות הצעצועים הסמוכה ותרכוש כמות גדולה של עטים יפים וממותגים, תדפיס מודעה בולטת ותכתוב בה שכל מי שנכנס ל'צבע טרי' מקבל ללא תנאי שי – עט יוקרתי. בדרך כלל כשאדם מקבל
ממך מתנה כלשהי, הוא לא יכול לפעול כנגדך, ודאי לא כשהוא בתוך החנות שלך. וככה ייעלמו להם כל המנדנדים וחלקם אולי אפילו יקנו ממוצרי החנות כדי לפצות על שהם באו להטריד אותך…" חיוך עלה על פניו של שבתאי, והוא החליט לנהוג כעצתה של אשתו. ואכן, לאחר יומיים נוספים הפסיקו להטריד אותו, וזרם הלקוחות לחנות אפילו הלך וגבר.
אחרי שבועיים נוספים שבהם זרם הלקוחות הרוכשים הלך והתגבר, נכנס בשעת ערב מאוחרת יוסי מהחנות השכנה. "אני צריך לבקש ממך סליחה שבתאי!" אמר בעיניים מושפלות. "שלחתי לך אנשים שיציקו לך, אבל ראיתי בעיניים איך כל מה שעשיתי חזר נגדי כבומרנג – אני חייב לבקש ממך סליחה, אני מבטיח שמהיום כבר לא אפריע לך להתפרנס בכבוד!"
"פרנסה משמיים, יוסי…" אמר שבתאי בשקט. "כל אחד מקבל את מה שנקבע לו בראש השנה" יוסי הנהן בראשו והמשיך בשקט: "אבל אם כבר אנחנו מדברים, שבתאי. תסביר לי איך הצלחת לגרום לכל המטרידים ששלחתי לעזוב את החנות ואפילו לקנות אצלך?"
שבתאי חייך והסביר: "כשאתה נותן ללקוח מתנה, הוא מרגיש מחויב אליך אפילו אם נתת לו מתנה קטנה. פשוט הענקתי להם עט במתנה והם מצידם שמרו על נאמנות כלפיי – נותן המתנה, למרות שהיא פעוטה והרגישו שהם לא יכולים להיכנס ולהמשיך להטריד אותי לחינם…"
*
עשרים ושתים שנה לאחר מכירת יוסף, שוב עומדת נאמנות האחים במבחן: שליט מצרים מבקש לקחת את בנימין לעבד. אך הפעם, האחים מגינים עליו ומסרבים בכל תוקף. יהודה ניגש ליוסף ומפציר בו לקחת אותו כעבד במקום אחיו בנימין. הוא מספר לשליט – כיצד הבטיח לאביו שישמור היטב על בנימין. וכיצד הוא, באופן אישי, התחייב לאביו להשיב אותו בשלום. עד שיוסף מתרגש ומחליט לחשוף את זהותו בפניהם ולשתף אותם בסודו הגדול.
