שמואל וחברו בילו בצימר באחד הישובים בצפון הארץ, כדי לבלות בנעימים הם חיפשו סוסים להשכרה כדי לעשות מסלול רכיבה, במהלך החיפושים הם הגיעו לאדם בשם שמשון שאמר להם שיש לו שתי סוסים להשכרה עבורם במחיר של מאה שקלים לשעתיים רכיבה לכל אחד מהם. הם שילמו מראש כמובן ושכרו את הסוסים לשעתיים, אלא שמשהו מפתיע התרחש במהלך המסלול. מישהו מהמושב עצר אותם באמצע הרכיבה וטען שהסוסים הם שלו ודרש מהם תשלום, התברר ששמשון השכיר להם את הסוסים ללא ידיעת הבעלים. בעל הסוסים דרש מהם תשלום עבור הרכיבה, אבל הם טענו: "אנחנו כבר שילמנו לשמשון מראש, לך תיקח ממנו את הכסף וחוץ מזה מגיעה לנו עוד שעה שלימה של רכיבה!" האם הם צריכים לשלם לבעל הסוסים? מי חייב בתשלום השכירות ומי פטור? ומי לקח שלא כדין את הסוסים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ג סעיף ט' בדין: 'השכיר חפץ ונמצא שאינו שלו'. ובסעיף ה' בדין: 'השכיר חפץ שאינו שלו, למי הולך השכר'.
תשובה לשאלה "אתרוג שלא בשימוש" (שאלה מס' 714)
תקציר השאלה השבועית: חיים קנה אתרוג תימני מהודר והניח אותו בוויטרינה. אבל הוא שמע על מכירה של אתרוגים מרוקאים מהודרים והחליט לחפש גם שם, ואכן הוא מצא אתרוג כליל השלמות והתכונן להשתמש בו בכל ימי החג. לאחר כמה ימים, פתח ידידו דוד את הוויטרינה והאתרוג התימני נפל על הרצפה ונפסל. דוד התכוון לשלם לחיים על האתרוג, אלא שחיים נסע לנופש וחזר רק אחרי חג הסוכות. כאשר דוד סיפר לחיים על האתרוג, סיפר לו חיים על האתרוג המרוקאי שרכש ולכן התעוררה שאלה, האם דוד צריך לשלם לחיים על האתרוג מכיוון שלבסוף לא השתמש בו בכלל והם ניגשו לרב לשמוע מה הדין והאם דוד חייב לשלם על האתרוג הראשון. מה לדעתכם פסק להם הרב?
תשובה בקצרה: ב'דיני אדם' דוד חייב לשלם על האתרוג התימני לפי העלות המקובלת בשוק של אתרוג כשר, ואם רוצה לצאת ידי חובה גם ב'דיני שמיים' עליו לשלם את כל שוויו של האתרוג.
תשובה בהרחבה: ראינו פעמים רבות בהלכה שכל 'מזיק' מתחייב על ירידת ערך של החפץ, כפי שראינו (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ד"ש) שאדם שהזיק חבית של חברו שיש לה מחיר רגיל בימים רגילים, אבל ביום השוק המחיר שלה גבוה יותר. אם עדיין ביום השוק היה לו עוד חביות למכור, כתבו הפוסקים שנמצא כאן היזק ששוויו כסכום הנמוך יותר של החבית ולכן הוא לא צריך לשלם לו לפי המחיר הגבוה שבו נמכרת החבית בימי השוק. ולכן גם בסיפור שלנו ובפרט לאור העובדה שחיים לא התכוון למכור את האתרוג, אין חיוב לשלם עליו כפי שוויו בימים שלפני חג הסוכות אלא כשווי של אתרוג כשר לאחר חג הסוכות.
אמנם יש לחלק בין המקרים, כי בוודאי שחיים היה יכול למכור את האתרוג אלא שהוא לא חשב על האפשרות הזאת, אבל בוודאי שבזמן שהנזק קרה השווי של האתרוג היה יקר הרבה יותר. בשונה מהמקרה שמובא בהלכה לגבי החביות ששם יש לבעל החביות עוד הרבה מהם למכור ולכן הנזק הוא בשווי החבית בימים רגילים.
יחד עם זאת מצאנו מחלוקת הפוסקים האם מי שהזיק אתרוג חייב לשלם את כל השווי שלו, או שמכיוון שהאתרוג נועד למצוות ארבעת המינים החיוב הוא לשלם רק דמי אתרוג שכשר לקיום מצוות ארבעת המינים. ('פתחי תשובה' סימן שמ"ח סעיף קטן ו') ולהלכה דעת רוב הפוסקים שחייב לשלם כפי שוויו המלא של האתרוג וכן ראוי לנהוג לכתחילה, אבל אם הניזק רוצה לשלם רק כדמי אתרוג כשר הרשות בידו.
