פוטנציאל של רופא

באחד הסניפים של מדרשיות 'שלום לעם' בתל אביב התחיל להגיע באופן קבוע נער שהיה נראה ממשפחה טובה, הנער היה מחונן וחכם במיוחד, והוא נהנה מאוד מהעולם שנפתח בפניו במדרשיה.
לאחר כמה פעמים שהנער התמיד להגיע, תמיד בזמן, תמיד בשמחה וברצון, הגיעה יום אחד אישה מכובדת וביקשה לדבר עם האחראי על המדרשיה.
היא סיפרה שהיא אמו של אותו נער, והיא ממש לא רוצה שהוא יהפוך להיות "דוס", כלשונה. "הוא אמור להיות בכלל רופא", כך אמרה. רב המדרשיה הסביר לה שאף אחד לא מכריח את הנער להגיע, ואם הוא מגיע מרצונו הטוב, כנראה שטוב לו בסניף. אם היא אוהבת את הילד, וחפצה בטובתו, מן הראוי שתאפשר לו להגיע.
האמא שהבינה שבאמת טוב לו במדרשיה, קיבלה את הדברים והסכימה לכך.
שנים חלפו, הנער שנפשו חשקה בתורה התקבל לאחת הישיבות בארץ, וכיום הוא תלמיד חכם בעל שיעור קומה. ובכל מקום שתנעצו לו סיכה בש"ס הוא ידע לומר מה כתוב שם בדיוק.
אמו של הנער מאושרת ושמחה בבחירה של הבן שלה עד עצם היום הזה, היא תומכת בו ומחזקת את הדרך שבה בחר. היא למדה להבין שאולי הבן שלה לא יהיה רופא, אבל הוא יהיה באמת שמח ומאושר בחייו