חנות הבגדים היוקרתית פרסמה מבצעי סוף שנה במחירי רצפה שלא נראו מעולם. המון אנשים צבאו על דלתות החנות ברגע שנודע שהמבצעים תקפים לעשרים וארבע שעות. בשעה תשע בבוקר, כשהדלת נפתחה, נכנסו המוני אנשים פנימה, ולמרות ניסיונות ההרגעה של עובדי החנות, מרוב הלחץ על דלתות הזכוכית נשברה הדלת השמאלית וזכוכיות פצעו את שמואל שהמתין בין האנשים. שמואל תבע את בעל החנות על הנזק הרפואי שנגרם לו, אבל בעל החנות טען: "לא אני דחפתי עליך את הדלת, ואף על פי שביקשנו מאנשים לא להידחף זה לא עזר. אני רוצה לתבוע בעצמי את האנשים שדחפו את הדלת, שישלמו לי את הנזק של הזכוכיות…" מה דעתכם? האם הוא צודק? ומי צריך לשלם לשמואל על הנזק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שמ"ח סעיף ח' בדברי הרמ"א, בדין: 'חיוב בעל הבית והאם יש לו אחריות כלשהי'. סימן שע"ח סעיפים א' – ב' לגבי שברי הזכוכית והאם זה מוגדר כ'אונס'.
תשובה לשאלה 'עבודה בעיניים' (שאלה מס' 784)
תקציר השאלה השבועית: מנשה התחיל לעבוד בחנות המכולת הסמוכה לביתו וקיבל עבור עבודה של ארבע שעות בבוקר סכום של עשרים וחמישה שקלים לשעה. מנשה, שהיה קצת תמים וגם היה לחוץ לכסף, הסכים מייד והתחיל לעבוד בחנות המכולת. אחרי כחצי שנה שבה עבד בחנות המכולת, הוא פגש את עזריאל, חבר שעבד אף הוא בחנות מכולת, והלה סיפר לו שהוא מקבל סכום של ארבעים שקלים לשעה. "שמע, הבוס שלך ממש מפרגן לך במשכורת!" אמר מנשה בהתפעלות, אבל עזריאל אמר: "מה פתאום? זה המחיר שמשלמים היום לעובד במכולת!" מנשה החליט לברר את העניין ולהפתעתו גילה שעזריאל צודק. הוא ניגש לבעל המכולת ותבע ממנו לשלם את ההפרשים למפרע עבור כל חצי השנה האחרונה שעבד בה, משום שזה המחיר המקובל לשלם לעובד כמוהו בשוק. אבל בעל המכולת טען: "אני אמרתי לך מה אני מוכן לשלם והסכמת, אז למה אתה תובע ממני לשלם את ההפרשים?" מי לדעתכם צודק?
תשובה בקצרה: בעל המכולת עשה איסור ששילם למנשה פחות מהמקובל, אבל מנשה לא יכול לתבוע ממנו את הכסף למפרע.
תשובה בהרחבה: כתוב בתורה בפרשת בהר "אל תונו איש את עמיתו", ובביאור האיסור הזה הסבירו חכמים שאסור למכור חפץ או לשכור פועל בפחות משוויו האמיתי בשוק. ולכן בעל המכולת היה חייב לומר למנשה מראש שהסכום שמקובל כיום לשלם לעובד בעבודה כזאת הוא ארבעים שקלים לשעה ואילו הוא מוכן לשלם עשרים וחמישה שקלים לשעה, ומכיוון שהוא לא עשה זאת הוא עבר על האיסור הנאמר בתורה.
האם הוא חייב להחזיר למנשה את ההפרשים?
נפסק בהלכה שפועל אין לו דין 'אונאה' מכיוון שזה לא דומה למקרה של חפץ שנמכר בשוק הרבה יותר משוויו, שאז קיימת 'אונאה' והמקח מתבטל מעיקרו. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ז סעיף ל"ג) מכיוון שחפץ יש לו ערך ממוני שאינו משתנה, מה שלא ניתן לומר לגבי פועל שיכול להשכיר את עצמו בסכום שהוא מחליט לפי החלטתו האישית. ולכן ייתכן מאוד שאף שמקובל לשלם ארבעים שקלים לשעה בעבודה כזאת, מנשה כן היה מחליט לעבוד בסכום כזה מכיוון שהיה לחוץ לכסף או שלא מצא עבודה. ולכן אינו יכול לתבוע אחורה את בעל המכולת שישלם לו את ההפרשים. ולכן בעל המכולת היה חייב להודיע לו את מחיר השוק, אבל אם לא הודיע, אומנם הוא עבר על דברי התורה אבל עדיין לא ניתן לתבוע ממנו את הכסף.
