פשוט להאמין

הצלצול הרועש שמבשר על תחילת הלימודים החל לצלצל ומיסטר סמואל עשה את דרכו לעבר הכיתה. היום היה הפעם הראשונה שבה התחיל ללמד את כיתה ד' בבית הספר העירוני, הוא נכנס פנימה והילדים הביטו בסקרנות במורה החדש. "שלום לכם ילדים יקרים וברוכים הבאים לכיתה ד' 2" אמר בחיוך ומיד המשיך: "אני שמח מאד להכיר אתכם, מיד נקריא את השמות ונעשה היכרות עם כולם…" הוא הציג את עצמו בקצרה ומיד החל להקריא את השמות, השם הראשון היה דני אנדרסון ילד קטן וצנום שישב בסוף הטור האמצעי שקוע בתוך עצמו במבט נוגה. הוא לא הגיב לקריאת השם ורק הניע את ראשו, מיסטר סמואל לא ייחס לכך חשיבות והמשיך בהקראת השמות ומיד לאחר מכן התחיל את השיעור הראשון לשנת הלימודים.

הימים חלפו במהירות ומיסטר סמואל ציין לעצמו שמשהו עובר על דני אנדרסון, הוא היה שקוע בעצמו ומיעט להשתתף בפעילויות חברתיות, העבודות ושיעורי הבית שלו היו חסרים ומבולגנים וטון הדיבור שלו היה תוקפני ומתריס. מהר מאד הגיעו הציונים שלו לתחתית הרשימה והוא נכשל פעם אחר פעם במבחנים השבועיים.
סימני האזהרה שעלו בראשו של מיסטר סמואל צלצלו שוב, כאשר התיישב לעיין בגיליון ציוני העבר של תלמידי הכיתה משנים קודמו, התיק החינוכי של דני היה הראשון ברשימה ושם ציפתה לו הפתעה. המורה בכיתה א' כתב עליו: 'ילד מבריק, בעל יכולות לימודיות גבוהות. הוא עושה את העבודות כראוי ומקבל ציונים גבוהים בכל המבחנים' המורה בכיתה ב' כתב, "דני הוא ילד אהוב ומיוחד, אבל מחלתו הסופנית של אביו משפיעה עליו קשות ומשענת החיים היציבה שלו התערערה…" ובכיתה ג' כתבה המורה. "מותו של אביו השפיע עליו קשות, הוא איבד עניין במחויבויות של בית הספר, למרות שבהתחלה ניסה לעשות כל שביכולתו. הדיכאון הקשה של אימו רק מחמיר את המצב, לאור העובדה שאין סמכות הורית שיכולה לכוון את דרכו במהלך חייו". מיסטר סמואל שקע במחשבות לאור ההערכות הכתובות בתיק החינוכי והוא החליט לעשות הכול כדי לסייע לדני לחזור למסלול חייו.
למחרת בבוקר, הכריז בכיתה על 'מבצע מתנות' שבו כל ילד יביא מתנה לילד אחר, מתוך מטרה ליצירת קשרים חברתיים הדוקים בין ילדי הכיתה. למחרת בבוקר הגיעו הילדים עם מתנות עטופות בידיהם, אבל הוא הופתע שבעתיים כשדני ניגש לשולחנו והגיש לו מעטפה מקומטת ארוזה בנייר חום. הוא פתח את המעטפה והופתע לגלות בתוכה שעון שחור משומש, חלק מהילדים החלו לצחוק בקול למראה המתנה אבל הוא השתיק אותם במהירות וקרא: "וואו, זהו שעון יקר במיוחד דני! במה זכיתי שהבאת לי אותו במתנה?"
"זה היה השעון של אבא שלי, הבאתי לך במתנה!" ענה דני בסתמיות ומיסטר סמואל התרגש. הוא הוריד את שעון היד שלו וענד לידו את השעון של דני. "תודה על המתנה דני, היא ממש מפתיעה אותי שאתה נותן לי מזכרת חשובה שכזאת!"

חיוך עלה על פניו של דני ונשאר במשך כל היום. בסיום הלימודים, התעכב דני ליד שולחנו של מיסטר סמואל ואמר: "המורה. היום היית נראה עם השעון בדיוק כמו שאבא שלי היה נראה פעם…" דמעות נקוו בזויות עיניו של מיסטר סמואל, והוא הודה לדני בחמימות. החל מאותו יום, הוא הקפיד לענוד בבית הספר רק את השעון השחור. הימים חלפו ודני החל להשתתף בשיעורים, עד שבסיום השנה הוא סיים עם ציונים גבוהים במיוחד.
שנה לאחר מכן, המורה סמואל עדיין לימד ילדים בכיתה ד' אבל את דני לא שכח מעולם. השעון השחור, עדיין היה על ידיו כדי להזכיר לו את האמון שעליו להעניק לתלמידיו.
באחד הימים מצא המורה סמואל פתק מתחת לדלת הכיתה, בכתב ידו של דני: "מיסטר סמואל. תודה לך על האמון, אתה היית המורה הטוב ביותר עבורי אי פעם…"

חמש שנים נוספות חלפו עד שמיסטר סמואל קיבל פתק נוסף מדני, שבו הוא סיפר על סיום התיכון בהצטיינות ועדיין הוא זוכר אותו כמורה הטוב ביותר עבורו אי פעם. ארבע שנים לאחר מכן, הוא קיבל מכתב נוסף שלמרות שהלימודים היו קשים עבורו, בקרוב יסיים את לימודיו בקולג' בהצטיינות.

שבע שנים נוספות חלפו, מיסטר סמואל כבר פרש מתפקידו כמורה בבית הספר וקיבל פתק נוסף שבו סיפר דני שהחליט לצאת לדרך ארוכה ומאתגרת, אלא שכעת המכתב היה חתום על ידי ד"ר דניאל אנדרסון. שנתיים לאחר מכן, קיבל מיסטר סמואל הזמנה לחתונה שבה הזמין אותו לחתונתו וביקש ממנו ללוות אותו לחופה במקום אביו. מיסטר סמואל הגיע לחתונה וכמובן ענד את השעון השחור שהעניק לו במתנה, הם חיבקו אחד את השני וד"ר דניאל אנדרסון לחש באוזנו. "תודה לך מיסטר סמואל שגרמת לי להרגיש חשוב ומוערך, שהראית לי שאני יכול לעשות שינוי!" ואילו הוא לחש לו בחזרה. "דני, אתה הוא זה שלימד אותי שאני יכול לעשות שינוי. חשבתי שאני עוד מורה שתפקידו רק ללמד – עד שפגשתי אותך, אבל הבנתי בזכותך שאני יכול לשנות לתלמידים שלי את החיים!"

*

כל אחד מאיתנו, צריך מישהו שיאמין בו באמת, ויתן לו את הכוח והעידוד להוציא לפועל את הכוחות והכישורים שיש בו. לא תמיד ולא כל אחד זוכה למישהו כזה שילווה אותו. אבל כל אחד מאיתנו יכול להיות המישהו הזה בשביל החבר שלו, או כל אחד בסביבה שזקוק למי שיאמין בו ויאמר לו "גדל".