מיקי פסע בצעדים נרגשים אל תוך אולם ההרצאות הענק של אוניברסיטת רוקפורט היוקרתית. הוא אחז בתיקו החדש ועיניו תרו אחר מקום ישיבה מתאים כשסביבו סטודנטים ששוחחו ביניהם בהתרגשות. גם מיקי רצה לשתף מישהו בתחושותיו אך לא הגיעו עמו חברים מהקולג'. הוא קיווה להכיר במהרה חברים חדשים ומעניינים.
השבועות חלפו במהירות, אך מיקי עדיין התקשה לפתוח בשיחה עם סטודנטים שלא הכיר. בקולג' היה אהוד ודומיננטי מבחינה חברתית, אך באוניברסיטה חש בודד מאוד. חלפו חודשים עד שהצליח להתחבר לכמה מהסטודנטים הבולטים, ובמיוחד לג'ק – מנהיג כריזמטי שנחשב לדמות הדומיננטית בחבורה. המשבר החברתי שלו מתחילת הלימודים היה מאחוריו, אך עמוק בפנים נותרה בו תחושת אכזבה כבדה. הוא חש שמשהו בו משתנה לרעה. הוא ניסה להתעלם מהתחושה, אך היא הלכה והתחזקה עם הזמן.
בקומה שמתחת לבית הוריו של מיקי התגורר פרופסור רייגן, מדען פיזיקה גאון שעסק במחקרים פורצי דרך. בילדותו נהג מיקי לבקרו לעיתים קרובות, להתבונן בניסוייו ולשמוע ממנו על תגליות מדעיות מרתקות. גם בבגרותו המשיך להגיע לבית המדען, אך כעת מצא בו גם אוזן קשבת שהייתה כה נחוצה לו. רייגן היה מקשיב לו בסבלנות ומעניק לו עצות מחכימות.
במהלך חופשת הסמסטר החליט מיקי לבקר את הפרופסור. רייגן קיבל את פניו בחום ועודד אותו לשתף אותו במחשבותיו. מיקי פתח את ליבו וסיפר על תחושותיו הכבדות ועל מקומו החברתי באוניברסיטה. הוא תיאר מספר סיטואציות שהטרידו אותו וציין כי איננו מרוצה מהאופן שבו הוא מתנהל מול חבריו.
הפרופסור הקשיב לו בקשב רב, ואז אמר בנחרצות: "אתה נגרר אחרי החברים שלך! יש לך כישרונות ויכולות, אך אינך מבטא אותם. זו לא חברות אמיתית – היא אינה מעצימה אותך, אלא מחלישה אותך."
מיקי נדהם. דבריו של הפרופסור פגעו בו בדיוק בנקודה הנכונה, ולפתע הכול התחוור לו. הוא הבין שהקשרים החברתיים שבנה היו חד-צדדיים. הוא אמנם לא אהב חלק מהתנהגויות חבריו, אך התעלם מכך כדי להתאים את עצמו. כעת הבין שלא קיבלו אותו בזכות אישיותו, אלא מתוך רחמים – והוא, בלי לשים לב, השלים עם זה.
כשחזר לאוניברסיטה, החליט ליישם את עצת הפרופסור: לחפש חברים שמתאימים לו באמת, כאלה שיעזרו לו לצמוח. בו בזמן אותת לג'ק ולחבורתו כי ישמח להישאר בקשר ידידותי, אך לא כפי שהיה בעבר. הוא הבחין בתדהמה שעל פניהם כאשר סירב בנימוס להצטרף לבילוי, אך לא ייחס לכך חשיבות מרובה.
יומיים לאחר מכן, במהלך הרצאה מרתקת, השיב מיקי תשובה מבריקה לשאלה שהוצגה וזכה לשבחים מהמרצה. כשיצא המרצה מהאולם והסטודנטים החלו לקום ממקומותיהם, נשמעה לפתע קריאה רמה מאחור:
"מיקי השקרן! העתקת את התשובה מהמחברת שלי!"
היה זה ג'ק, מנהיג החבורה ממנה התנתק. מיד לאחריו הצטרפו חבריו לקריאות גנאי נוספות.
אך מיקי לא איבד את עשתונותיו. הוא הביט בג'ק בעיניים יציבות ואמר בקול ברור: "אתה מוזמן לדבר איתי כאן בנחת. אני ממתין לך."
לסטודנטים שעמדו סביבו הסביר בשלווה שאין כל אמת בטענות שהושמעו. לאחר מכן ארז את חפציו ופנה לצאת מהאולם. לפתע ניגשו אליו שלושה סטודנטים.
"לא ידענו שיש לנו בשכבה מישהו כמוך," אמר אחד מהם, שהציג את עצמו כדייגו. "לא נסחפת אחר ההתנהגות המבישה שלהם, אלא הגבת באיפוק יוצא מן הכלל. לימדת את כולנו שיעור לחיים."
"נשמח להכיר אותך יותר," הוסיף השני.
הם נותרו לשוחח זמן רב – זו הייתה תחילתה של חברות אמיתית. ולמחרת, כשנכנס מיקי לאולם ההרצאות, התקבל במחיאות כפיים סוערות.
כל אחד מאיתנו ניחן על ידי בור עולם בכישרונות וביכולות ייחודיים. אין צורך לבטל את מי שאנחנו ולהתאים את עצמנו לאחרים – עלינו להאמין בעצמנו, לעמוד על שלנו ולממש את הפוטנציאל שהוענק לנו.
