הַכֵּלִים שֶׁהִתְעוֹפְפוּ בְּרַחֲבֵי הָאַרְמוֹן, הִגִּיעוּ מִיָּדָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל הַזּוֹעֵם. הוּא נִרְאָה כְּמוֹ סִיר מְבַעְבֵּעַ וְהַמְשָׁרְתִים הַמְפֻחָדִים נִמְלְטוּ לְפִנּוֹת הַטְּרַקְלִין. "טִפְּשִׁים! חַסְרֵי תּוֹעֶלֶת שֶׁכְּמוֹתְכֶם!" הִמְשִׁיךְ פַאבֶּל לִצְוחַֹ כְּמֻכֶּה שִׁגָּעוֹן. "אֵיךְ הֲעַזְתֶּם לְהַגִּישׁ לִי תַּבְשִׁיל שֶׁכָּזֶה?! אֵיךְ שְׁכַחְתֶּם שֶׁאֲנִי לֹא אוֹהֵב פִּלְפֵּל שָׁחרֹ בַּבָּשָרֹ?! מָה אַתֶּם שָׁוִים?!"
הִתְפָּרְצֻיּוֹת הַזַּעַם שֶׁל הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל הָיוּ לְשֵׁם דָּבָר. לֹא הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְקְלוּ עֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו בְּמַלְכָּם הַכּוֹעֵס עַל דְּבָרִים שֶׁל מָה בְּכָךְ. הֵם יָדְעוּ זאֹת, וְעַל דַּעַת כָּךְ הִגִּיעוּ לַעֲבדֹ בָּאַרְמוֹן. גַּם תּוֹשָׁבֵי הַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ שָׁמְעוּ עַל מִזְגוֹ הַחַם וְהַכַּעְסָנִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל.
בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ הָיָה הַדָּבָר מוּזָר בְּעֵינֵי כֻּלָּם, אַךְ לֹא הָיָה לְאֵל יָדָם לַעֲשוֹתֹ דָּבָר בַּנִּדּוֹן. הַמְּלוּכָה עָבְרָה בִּירֻשָּׁה מֵאָב לִבְנוֹ, וּפַאבֶּל קִבֵּל אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת בְּלִי שֶׁלְּאִישׁ תִּהְיֶה יְכלֶֹת לְהִתְנַגֵּד לְכָךְ. כְּכָל שֶׁחָלַף הַזְּמַן, הִתְרַגְּלוּ עַבְדֵי הָאַרְמוֹן, כְּמוֹ גַּם הַתּוֹשָׁבִים הָאֲחֵרִים, לָעֻבְדָּה כִּי פַאבֶּל הוּא מֶלֶךְ כַּעְסָן.
וְאִם הָיָה כַּעֲסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ מוּזָר בְּעֵינֵי מִישֶׁהוּ, מַה שֶּׁקָּרָה לְאַחַר מִכֵּן הָיָה מַפְתִּיעַ פִּי כַּמָּה: מִיָּד לְאַחַר הַתְקָפַת הַזַּעַם הָיָה הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל נִרְגַּע וּמִתְנַהֵג כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. בְּתוֹךְ דַּקּוֹת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת עוֹרוֹ וְחוֹזֵר לִהְיוֹת מֶלֶךְ סַמְכוּתִי וּמְנֻמָּס. רַק מְשָׁרְתוֹ הָאִישִׁי וְהַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר יָדַע כִּי בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל מִצְטַעֵר מְאדֹ עַל הַהִתְפָּרְצֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶן.
"מָה אֶעֱשֶהֹ?" הָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו מִדֵּי פַּעַם וּמִתְיַעֵץ עִמּוֹ. "אֵיךְ אַפְסִיק אֶת הַכַּעַס הַנּוֹרָאִי שֶׁלִּי? זֶה הוֹרֵס אוֹתִי מִבִּפְנִים, אֲנִי מַרְגִּישׁ חֲסַר כָּל שְׁלִיטָה, נְטוּל אִישִׁיּוּת, מַמָּשׁ בִּלְתִּי רָאוּי לִמְלוּכָה… אַתָּה חַיָּב לִמְצאֹ לִי פִּתְרוֹן לַבְּעָיָה הַזּאֹת". וָלֶרִי, הַמְשָׁרֵת הָאִישִׁי, הָיָה תָּמִיד מִתְחַמֵּק מִמַּעֲנֶה. זאֹת מֵחֲשָׁשׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ יִתְפָּרֵץ עָלָיו לְפֶתַע, וְאוּלַי אַף יַכֶּה אוֹתוֹ אוֹ גָּרוּעַ מִכָּךְ – יְפַטֵּר אוֹתוֹ.
אֲבָל הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל לֹא וִתֵּר. הוּא הִפְצִיר בּוֹ יוֹם-יוֹם לָתֵת לוֹ עֵצָה טוֹבָה שֶׁתַּצִּיל אוֹתוֹ מֵהַכַּעַס. כִּרְאוֹת וַלֶרִי שֶׁאֵין לוֹ בְּרֵרָה, נָטַל פִּסַּת נְיָר וְכָתַב עָלֶיהָ כַּמָּה מִלִּים. אַחַר כָּךְ הִנִּיחַ אֶת הַפֶּתֶק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: "בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁהַכַּעַס עוֹמֵד לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיךָ – תִּקְרָא אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּפֶּתֶק הַזֶּה". הַמֶּלֶךְ הוֹדָה לוֹ וְהוּא יָצָא מִן הַחֶדֶר.
הַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה לְשִׁמּוּשׁ בַּפֶּתֶק הִגִּיעָה כְּבָר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. כְּשֶׁבָּא פַאבֶּל לְהָסִיר אֶת נְעָלָיו, גִּלָּה עַל אַחַת מֵהֶן כֶּתֶם שֻׁמָּן קְטַנְטַן. הָיָה זֶה לִכְלוּךְ כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה, אֲבָל בַּעֲבוּר הַמֶּלֶךְ הָרַגְזָן הָיְתָה זוֹ סִבָּה מַסְפֶּקֶת כְּדֵי לִכְעסֹ. הוּא הִתְכַּוֵּן לְהָרִים קוֹלוֹ בִּשְׁאָגָה, אֶלָּא שֶׁאָז נִזְכַּר בַּפֶּתֶק שֶׁהִשְׁאִיר לוֹ מְשָׁרְתוֹ הַנֶּאֱמָן. 'אֶשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ', הֶחְלִיט מִתּוֹךְ תִּקְוָה להְשִׁתְַּפּרֵ.
הוּא שָׁלַף אֶת פִּסַּת הַנְּיָר, פָּרַס אוֹתָהּ לְפָנָיו וְקָרָא. הָיוּ שָׁם כַּמָּה מִלִּים סְפוּרוֹת: "אִם אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה – סִימָן שֶׁתָּמוּת הַלַּיְלָה!" הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל קָרָא וְלֹא הֶאֱמִין. זֶה מַה שֶּׁכָּתַב לוֹ וָלֶרִי?! חֻצְפָּה! הַכַּעַס הֵחֵל גּוֹעֵשׁ בְּקִרְבּוֹ, וְהַהִתְפָּרְצוּת לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא. פַאבֶּל הִתְחִיל לְהִשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ שׁוֹר זוֹעֵם, מֵטִיחַ כֵּלִים בָּרִצְפָּה, בּוֹעֵט בְּכָל הַנִּקְרֶה בְּדַרְכּוֹ, וְאַחַר רָץ לְעֵבֶר הַחַדְרוֹן שֶׁל וָלֶרִי.
הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בִּתְנוּפָה וְתָפַס אֶת הַמְשָׁרֵת הַחֻצְפָּן בְּבִגְדּוֹ. "מָה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה עוֹשֶהֹ?!" צָרַח עָלָיו. "מִי אַתָּה שֶׁתִּכְתּבֹ לִי שֶׁאָמוּת הַלַּיְלָה?! תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ! כָּךְ לִמְּדוּ אוֹתְךָ לְהִתְנַהֵג לַמֶּלֶךְ?! חֻצְפָּה שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ! לֵךְ, לֵךְ מִכָּאן! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ יוֹתֵר! אַתָּה מְפֻטָּר!" וּבְתוֹךְ כְּדֵי הַצְּעָקוֹת – גָּרַר פַאבֶּל אֶת וָלֶרִי וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מֵהָאַרְמוֹן. וָלֶרִי קָם מֵהָאֲדָמָה וּמִהֵר לָשׁוּב לְבֵיתוֹ.
הַמֶּלֶךְ פַאבֶּל חָזַר לְחַדְרוֹ כָּעוּס, וְהֵחֵל לְהִתְכּוֹנֵן לְשֵׁנָה. כְּדַרְכּוֹ, הוּא נִרְגַּע כַּעֲברֹ זְמַן קָצָר וּקְצָת הִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָהֹ. אֲבָל הַחֻצְפָּה שֶׁל וָלֶרִי הָיְתָה גְּדוֹלָה מִדַּי מִכְּדֵי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ לְתַפְקִידוֹ. הוּא עָלָה עַל מִטָּתוֹ הַמַּלְכוּתִית וְעָצַם עֵינָיו, אֶלָּא שֶׁאָז קָפְצוּ מוּלוֹ הַמִּלִּים שֶׁהָיוּ כְּתוּבוֹת בַּפִּתְקָה: "אִם אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה – סִימָן שֶׁתָּמוּת הַלַּיְלָה!" וּלְפֶתַע הֵחֵל לְהִתְגַּנֵּב חֲשָׁשׁ אֶל לִבּוֹ. 'מָה הַכַּוָּנָה שֶׁל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה?' הִרְהֵר בְּפַחַד. 'אוּלַי בֶּאֱמֶת אָמוּת הַלַּיְלָה? שֶׁמָּא מְתַכְנֵן וָלֶרִי לְהִתְנַקֵּשׁ בְּחַיַּי? אוֹ אוּלַי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים סִפֵּר לוֹ זֹאת? לְמָה הוּא הִתְכַּוֵּן?'
הַשְּׁאֵלוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּמחֹוֹ כָּל הַלַּיְלָה, וְכָל רַחַשׁ קַל הִקְפִּיץ אוֹתוֹ. כָּל רֶגַע חָשַׁב שֶׁהִנֵּה-הִנֵּה מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִתְקָרֵב וְרוֹצֶה לִטּלֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ. בַּבּקֶֹר, לְאַחַר שָׁעוֹת בְּלִי שֵׁנָה וּלְאַחַר מַחֲשָׁבוֹת לְלֹא סוֹף, הֶחְלִיט לִשְׁאלֹ אֶת וָלֶרִי בְּעַצְמוֹ לְמָה הִתְכַּוֵּן בְּמִלּוֹתָיו. הוּא הִתְלַבֵּשׁ וְיָצָא בְּמֶרְכַּבְתּוֹ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ שֶׁל הַמְשָׁרֵת הַמְפֻטָּר. וָלֶרִי פָּתַח לוֹ בְּעַצְמוֹ אֶת הַדֶּלֶת, וּפַאבֶּל נִכְנַס לְבַדּוֹ פְּנִימָה. "לְמָה הִתְכַּוַּנְתָּ, וָלֶרִי?" שָׁאַל מִיָּד.
וָלֶרִי חִיֵּךְ: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אַתָּה חַי! נִרְאֶה שֶׁהַפֶּתֶק לֹא הִשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ…" כְּשֶׁרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מַבִּיט בּוֹ בְּאִי הֲבָנָה, הִסְבִּיר: "לֹא כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אָמוּר לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ. אִם קָרָאתָ בַּפֶּתֶק שֶׁהַלַּיְלָה תָּמוּת – זֶה לֹא בֶּאֱמֶת גּוֹרֵם לְךָ לָמוּת בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנּוֹכַחְתָּ לִרְאוֹת. אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּכָל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתְךָ, אִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם – זֶה לֹא בֶּאֱמֶת אָמוּר לִגְרםֹ לְךָ לִכְעסֹ…'
לְמוֹתָר לְצַיֵּן שֶׁהַמְשָׁרֵת הַמָּסוּר חָזַר עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ.
כְּמוֹ שֶׁאָמַר וָלֶרִי לַמֶּלֶךְ, לֹא כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אָמוּר לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת – לְמָשָׁל – שֶׁהַשָּׁכֵן זָרַק עֲטִיפָה שֶׁל חָטִיף לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ, וְלֹא לִכְעסֹ! כֵּן, אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים. תְּנַסּוּ, תִּרְאוּ שֶׁזֶּה כֵּיף. וּמִי שֶׁעוֹשֶהֹ כָּךְ – הוּא הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי!
