נְקִישׁוֹת רַכּוֹת נִשְׁמְעוּ עַל דֶּלֶת בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת חַזָּן בְּעֶרֶב יוֹם שְׁלִישִׁי. עֹמֶר חַזָּן עַצְמוֹ הָיָה שָׂרוּעַ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן, נוֹגֵס בְּבָּגֵט עָצוּם שֶׁקָּנָה שָׁעָה קַלָּה קֹדֶם לָכֵן, וְלוֹעֵס מְלוֹא הַפֶּה. אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ כְּבָר מִזְּמַן אֵינֶנָּה מְסֻדֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בֶּעָבָר, אֲבָל הוּא נֶהֱנֶה מִכָּךְ וְאֵין לוֹ תְּלוּנוֹת. אִשְׁתּוֹ מֵרַב נָזְפָה בּוֹ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם עַל תַּרְבּוּת הָאֲכִילָה הַקְּלוֹקֶלֶת שֶׁלּוֹ, וְטָעֲנָה שֶׁהוּא מַשְׁמִין מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ. אֲבָל עֹמֶר רַק הִנְהֵן וְהִמְשִׁיךְ לִלְעֹס בְּבָּגֵטִים עֲמוּסִים כָּל טוּב. "שֶׁהַיְּלָדִים יֹאכְלוּ מְסֻדָּר", נֶאֱנַח כִּתְשׁוּבָה. "אֲנִי נֶהֱנֶה יוֹתֵר מֵהָאֲרוּחָה הַזֹּאת".
כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה זוֹ שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, הָיוּ שְׁנֵי יְלָדָיו – נֹעַם וְאִתַּי – יְשֵׁנִים עֲמֻקּוֹת. מֵרַב אִשְׁתּוֹ יָצְאָה לַהֲלִיכָה סְפּוֹרְטִיבִית, וְהִשְׁאִירָה אוֹתוֹ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב לְבַדּוֹ. "לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ אוֹכֵל כָּכָה", אָמְרָה וְהָלְכָה. כָּעֵת נוֹתַר עֹמֶר לְבַדּוֹ, וְהַדְּפִיקוֹת עַל הַדֶּלֶת הָיוּ הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁרָצָה לִשְׁמֹעַ בְּשָׁעָה זוֹ. אֲבָל הַנּוֹקֵשׁ שֶׁבַּחוּץ הָיָה עַקְשָׁן, וְהַנְּקִישׁוֹת לֹא נִפְסְקוּ גַּם אַחֲרֵי זְמַן אָרֹךְ שֶׁבּוֹ לֹא נִשְׁמְעָה תְּגוּבָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת.
עֹמֶר נֶאֱנַח, הִנִּיחַ אֶת הַבָּגֵט עַל הַכּוֹנָנִית הַקְּטַנָּה שֶׁלְּיַד הַסַּפָּה, וְנִגַּשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בִּכְבֵדוּת. עַל הַסַּף הוּא רָאָה אֶת יוֹאָב פֶּרֶץ, הַשָּׁכֵן בַּקּוֹמָה שֶׁמִּתַּחְתָּיו. הַלָּה הָיָה נִרְאֶה נָבוֹךְ מְעַט כְּשֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר: "עֶרֶב טוֹב, עֹמֶר. תִּרְאֶה, לָאַחֲרוֹנָה אִשְׁתִּי וַאֲנִי הִגַּעְנוּ לְמַסְקָנָה שֶׁהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ קָטָן עֲבוּרֵנוּ. הַמִּשְׁפָּחָה הִתְרַחֲבָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וְהַיְּלָדִים צְרִיכִים אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם. אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁכִּיב אֶת כֻּלָּם לִישֹׁן בְּחֶדֶר אֶחָד בִּצְפִיפוּת. לָכֵן חָשַׁבְנוּ לְהַרְחִיב אֶת הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ וּלְהוֹסִיף חֶדֶר מְאֻשָּׁר וְתִקְנִי, שָׁם נוּכַל לְהַכְנִיס שְׁנֵי יְלָדִים וּלְהָקֵל אֶת הַצְּפִיפוּת שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים".
עֹמֶר חַזָּן הִבִּיט בִּשְׁכֵנוֹ הֶחָבִיב וְלֹא בְּדִיּוּק הֵבִין. "אָז מָה אֲנִי קָשׁוּר לָעֵסֶק?" שָׁאַל. "תִּרְאֶה", הִסְבִּיר לוֹ יוֹאָב, "הֱיוֹת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּצּוּרָה הַחֻקִּית בְּיוֹתֵר, אֲנִי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ אִשּׁוּרִים מֵהַשְּׁכֵנִים, הֵבַנְתָּ? לָכֵן בָּאתִי אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּחְתֹּם לִי עַל הַמִּסְמָךְ הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן". תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הוֹצִיא יוֹאָב דַּף מְקֻפָּל, עָלָיו כְּבָר הִתְנוֹסְסוּ חֲתִימוֹתֵיהֶם שֶׁל כַּמָּה מִן הַשְּׁכֵנִים. "חֲסֵרָה לִי רַק הַחֲתִימָה שֶׁלְּךָ", אָמַר. "אַתָּה יָכוֹל בְּבַקָּשָׁה לַחְתֹּם פֹּה?"
"לֹא יוֹדֵעַ מָה לְהַגִּיד לְךָ", הִמְהֵם עֹמֶר. "זֶה בְּדִיּוּק מִתַּחַת לָאַף שֶׁלִּי, הַחֶדֶר שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהוֹסִיף. קָשֶׁה לִי לַעֲנוֹת לְךָ כֵּן כָּל כָּךְ מַהֵר. חַכֵּה כַּמָּה יָמִים, אֲנִי אֲדַבֵּר עִם אִשְׁתִּי, נִרְאֶה אִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַסְכִּים לַדָּבָר הַזֶּה". הוּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת מוּל פָּנָיו הַמְּאֻכְזָבוֹת שֶׁל יוֹאָב, וְחָזַר אֶל הַסַּפָּה וְאֶל הַבָּגֵט שֶׁהִמְתִּין לוֹ בְּסַבְלָנוּת. "אוּף…" מִלְמֵל בְּעַצְבָּנוּת. "מָה אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים לְעַצְמָם? לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶתֵּן לוֹ לִבְנוֹת לִי מוּל הַפַּרְצוּף? זֶה יַסְתִּיר לִי אֶת כָּל הָרְחוֹב".
מֵרַב אִשְׁתּוֹ הִגִּיעָה אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה, מִתְנַשֶּׁפֶת. "מָה חָדָשׁ?" שָׁאֲלָה אֶת עֹמֶר. "כְּלוּם. חוּץ מִזֶּה שֶׁפֶּרֶץ הַשְּׁכֵנִים רוֹצִים לִבְנוֹת לָנוּ חֶדֶר מִתַּחַת לַסָּלוֹן וּלְהַסְתִּיר לָנוּ אֶת הַנּוֹף", הֵשִׁיב. "מָה הֵם רוֹצִים?" לֹא הֵבִינָה מֵרַב, וְעֹמֶר סִפֵּר לָהּ עַל הַפְּגִישָׁה שֶׁהָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן עִם יוֹאָב פֶּרֶץ. "אַתָּה לֹא מְפַרְגֵּן, עֹמֶר. זֹאת הַבְּעָיָה שֶׁלְּךָ", אָמְרָה לוֹ מֵרַב כְּשֶׁסִּיֵּם לְהִתְלוֹנֵן. "אָז יִבְנוּ עוֹד חֶדֶר, מָה קָרָה? תֵּן לָהֶם לִבְנוֹת, אַל תִּהְיֶה בֶּן אָדָם רַע".
אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עָבַר עַל שְׁנֵיהֶם בְּשִׂיחָה אֲרֻכָּה-אֲרֻכָּה. הַדִּיּוּן עַל הַבְּנִיָּה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים נִמְשַׁךְ, כְּשֶׁכָּל צַד טוֹעֵן אַחֶרֶת. אֲבָל בַּסּוֹף – כְּמוֹ בְּהַרְבֵּה וִכּוּחִים קוֹדְמִים – יָצְאָה מֵרַב כְּשֶׁיָּדָהּ עַל הָעֶלְיוֹנָה. הִיא הִצְלִיחָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת עֹמֶר שֶׁעָלָיו לַחְתֹּם עַל הַהַסְכָּמָה לַבְּנִיָּה, וּבְשָׁעָה קְטַנָּה שֶׁל לַיְלָה נִרְדְּמוּ שְׁנֵיהֶם מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לַעֲשׂוֹת זֹאת בַּבֹּקֶר.
יוֹאָב פֶּרֶץ הֻפְתַּע לְטוֹבָה כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי שְׁכֵנוֹ. "אַתָּה מַסְכִּים לַחְתֹּם לִי?" שָׁאַל כְּלֹא מַאֲמִין. עֹמֶר הִנְהֵן וְשָׁלַף עֵט מִכִּיסוֹ. הוּא שִׁרְבֵּט אֶת חֲתִימָתוֹ עַל הַהַסְכָּמָה לַבְּנִיָּה, וְהִרְגִּישׁ בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁנִּהְיָה לוֹ טוֹב עַל הַלֵּב. "מְפַרְגֵּן לְךָ מִכָּל הַלֵּב, אָח שֶׁלִּי", אָמַר לְיוֹאָב הַנִּרְגָּשׁ, שֶׁהוֹדָה לוֹ בְּאַלְפֵי תּוֹדוֹת וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ.
חָדְשַׁיִם אַחַר כָּךְ כְּבָר נִצָּב הַחֶדֶר הַבָּנוּי מִתַּחַת לְחַלּוֹן בֵּיתָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת חַזָּן. "זֶה מְעַנְיֵן", אָמַר עֹמֶר לְמֵרַב. "אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ קִנְאָה כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר שֶׁהֵם בָּנוּ. לְהֵפֶךְ. זֶה דַּוְקָא נֶחְמָד וְכֵיף לִרְאוֹת שֶׁאֲחֵרִים חַיִּים יוֹתֵר טוֹב בִּזְכוּתִי". אִשְׁתּוֹ הִסְכִּימָה אִתּוֹ בְּחִיּוּךְ.
וְאָז, בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם שְׁקֵטָה, נִשְׁמְעָה צְרָחָה שֶׁהִדְהֲדָה בְּכָל רַחֲבֵי הַבַּיִת. "אִתַּי!!!" צָעֲקָה מֵרַב כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת בְּנָהּ בֶּן הַשָּׁלוֹשׁ מְטַפֵּס עַל הַמַּעֲקֶה וּמִתְכּוֹפֵף כְּלַפֵּי מַטָּה. הִיא לֹא הִסְפִּיקָה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ פְּנִימָה, וְהַיֶּלֶד גָּלַשׁ הַחוּצָה וְנָפַל מֵהַחַלּוֹן… מֵרַב רָצָה מְבֹהֶלֶת עַד מָוֶת אֶל הַחַלּוֹן, וְאָז רָאֲתָה מַחֲזֶה מַדְהִים – אִתַּי שֶׁלָּהּ שָׁכַב עַל גַּג הַחֶדֶר שֶׁבָּנוּ מִשְׁפַּחַת פֶּרֶץ, כְּשֶׁהוּא בָּרִיא וְשָׁלֵם…
יָדוּעַ הַמִּשְׁפָּט: "כָּל מָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה – לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה". בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה בְּבֵרוּר. מִלְּבַד הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לְמִי שֶׁעוֹזֵר לַשֵּׁנִי, הַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא גַּם מַרְוִיחַ מִכָּךְ יְשִׁירוֹת.
