השמש שקעה מעל הוואדי שמאחורי המושב הוותיק. הרוח הקרירה של הבוקר נשאה עמה ריח של צמחי בר ועפר יבש, ולחשה סודות בין קירות בתי המושב הישנים. בתים אלו הוקמו לאחר קום המדינה על ידי החקלאים הוותיקים. בימיו היפים פרח המושב ושקק חיים, ועתה היה שקט ומנומנם.
איתן, נער סקרן בן 16, הגיע יחד עם סבו גדי לוואדי. גדי התפרסם ברחבי האזור כאיש זקן וחכם בעל ניסיון חיים עשיר, שהכיר את סודות הארץ כאת כף ידו. הם באו לחפש צמחי מרפא נדירים. מדי כמה שבועות ירד גדי לוואדיות שסביב המושב עם אחד מנכדיו כדי למצוא את הצמחים המבוקשים. הוא הכניס אותם לצנצנות זכוכית מלאות באלכוהול להכנת פורמולות טבעיות לבעיות שונות.
באותו סיור רגוע משך משהו אחר את תשומת ליבם של הסבא והנכד. מעומק הוואדי עלו רעשים מוזרים – לחישות, נקישות, צלילים מתכתיים עמומים, כמו שיר של רוחות. איתן נעצר על המקום.
"סבא," לחש, "מהם הרעשים האלו?"
סבא גדי לא נראה מופתע. הוא חייך חיוך חמקמק וענה בקצרה: "אומרים שהקולות הללו הם קולות העבר…"
איתן שם לב שסבו אינו מעוניין להרחיב, ושתק. הסקרנות בערה בו – מה יכול להיות בוואדי השומם? אך הוא המתין בסבלנות לשעת כושר כדי לברר את העניין הלא שגרתי שגילה במפתיע.
שבועות חלפו. איתן וסבו המשיכו לצאת מדי תקופה לוואדי לשאוף אוויר ולקטוף צמחים. איתן מצדו המשיך לחקור את מקור הרעשים. בפעם האחרונה גילה תוך כדי הליכה בעומק הוואדי שככל שיורדים עמוק יותר, הקולות נשמעים חזקים וברורים יותר. הוא צעד מרוכז לפי הקול, ולפתע ראה מערה חשוכה שהכניסה אליה הייתה מכוסה בגפנים. המערה הייתה בולטת ואי אפשר היה להחמיץ אותה. כבר מבחוץ היה אפשר להבחין שהיא עמוקה וארוכה.
סבא גדי הגיע דקה אחריו ונעמד לצדו. הם עמדו מול פתח המערה ושמעו בבירור את הצלילים שבקעו ממנה.
סבא גדי הוציא פנס מהתרמיל ובשתיקה הם נכנסו פנימה יחד. בתוך המערה, בין אבנים עתיקות ושברי חרסים, גילו השניים שרידים של מכונת מים עתיקה ששימשה את החקלאים להשקיה. המים שזרמו במערה הניעו את גלגלי המכונה ההידראולית. היא הייתה חלודה ומפורקת, אך עדיין הסתובבה לאיטה ויצרה את הרעשים המוזרים.
איתן עמד המום והבין מיד. הרעשים לא היו קולות של רוחות או כוחות על-טבעיים, אלא קולות של מכונת ההשקיה העתיקה שניצבה כעדות דוממת לשנים של עבודה קשה ומאמץ בלתי פוסק. אלו היו כביכול קולותיהם של דורות החקלאים מהעבר, שהקדישו את חייהם לעיבוד האדמה למרות הקשיים. זו הייתה דרישת שלום מהעבר, מכפריים עמלים וחרוצים שהיו ואינם.
סבא גדי חייך. "הוואדי הזה זוכר את העבודה הקשה של אבותינו. הוא זוכר את הזיעה, את התקווה, את המאמץ! הרעשים האלו אינם סתם רעשים, איתן. הם שיר של התמדה ושל התמסרות, של אהבה לאדמה!"
מאותו יום לקחו סבא ואיתן על עצמם פרויקט. הם לא רק המשיכו לחפש צמחי מרפא, אלא גם החלו לתעד את הממצאים שגילו במערה. הם בנו בקתת עץ ציורית בפתחה, מעין מרכז מבקרים המתעד את סיפורו של המושב הוותיק, עם הכוונה לסיורים בשדות, בעומק הוואדי ובמכונת המים. הם אף כתבו יחד ספר קטן שבו כלבו על כל ממצאיהם: על הצמחים הנדירים שבאזור, על השימושים שלהם, על המערה המסתורית וכמובן על הקולות שהשמיעה המכונה.
לאחר חודשיים של עבודה יזם איתן יום פעילויות בכפר. תושבי הסביבה הוזמנו לשמוע על מסעם. הם חלקו את הסיפורים וכולם הקשיבו מרותקים. השמועה עשתה לה כנפיים ובתוך תקופה קצרה הפך המושב המנומנם למרכז מבקרים פעיל וחווייתי.
סבא גדי רווה נחת, אך ההפתעה הגדולה באמת הגיעה ממקום בלתי צפוי. ביום אפרורי אחד נגנבה מכונת המים. כשהשוטרים באו לבדוק את הזירה ולחפש קצה חוט לחקירה, הם מצאו בקרקעית האדמה קופסת עץ מלאה במטבעות זהב ובמסמכים עתיקים. האוצר היקר הפיח חיים בכפר המתעורר והיה מקור לפרנסה ולשיקום לכל תושביו.
איתן למד לקח חשוב: הוא הבין וראה בעיניו שהרעשים המוזרים היוו עדות לעוצמה ולנחישות של האנשים שחיו בכפר ודאגו לעתיד. הוא למד להקשיב לא רק לאוזניו אלא גם לליבו, ולראות את היופי הטמון במקומות שנדמים לנו כנטושים ומוזנחים.
*
"אם בחוקותיי תלכו, שתהיו עמלים בתורה" – כך מבאר רש"י. לעמל וליזע ישנה משמעות עצומה על חיינו. התורה מבטיחה שיש לעמל השפעה לא רק בברכה מיידית של גשם בעתו ושפע – יגיעת הסבים שהתמידו ועמלו לשמור על המצוות והחוקים משפיעה לדורי דורות. עלינו לזכור שמעשים של טורח ומחשבה נשמרים ונשמעים לנצח.
