שעת אימה

סיפור לשבת

שָׁלוֹם לָכֶם, הַשֵּׁם שֶׁלִּי מִיכָאֵל וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל חֲוָיָה שֶׁקָּרְתָה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ לְחֻפְשָׁה בְּמָלוֹן בְּיַחַד עִם בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁמַעְנוּ צְעָקָה נוֹרָאָה מֵהַמִּסְדְּרוֹן שֶׁל הַמָּלוֹן. פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּאַחַת, וּמוּלִי הֵגִיחַ בְּפִתְאוֹמִיּוּת חַדְרָן מְבֹהָל שֶׁצֶּבַע פָּנָיו לָבָן, וְצָעַק: "סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת!" נִבְהַלְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי וְשָׁאַלְתִּי. "מָה קָרָה?" אַבָּא שֶׁלִּי הִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, הוֹרָה לִי בְּנִיעַ רֹאשׁ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה וּמִהֵר לְבָרֵר אֶת הָעִנְיָן.

"מָה קָרָה אֲדוֹנִי?" שָׁאַל אָבִי בְּקוֹלוֹ הַסַּמְכוּתִי וְהַמַּרְגִּיעַ. "יֵשׁ… יֵשׁ… יֵשׁ…" הַחַדְרָן נִכְנַס פְּנִימָה, טָרַק אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת וְנָעַל אוֹתָהּ בַּמַּפְתֵּחַ הַקָּבוּעַ עַל הַמַּנְעוּל. נִדְרַכְתִּי. קָפַצְתִּי לַטֵּלֵפוֹן וְהִנַּחְתִּי יָדִי עַל הַשְּׁפוֹפֶרֶת. בֵּינְתַיִם אִמָּא הִגִּיעָה מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי עִם הַתִּינֹקֶת, וּכְשֶׁהִבְחִינָה בְּחַדְרָן הַזָּר, חָזְרָה לְחַדְרָהּ.

אַבָּא הוֹשִׁיב אֶת הַזָּר הַמְּבֹהָל וְהִגִּישׁ לוֹ כּוֹס מַיִם. רַק אָז הוּא הִתְעוֹרֵר מִקִּפְאוֹן הַחוּשִׁים שֶׁאָפַף אוֹתוֹ וְאָמַר: "מֻכְרָחִים לְהַזְעִיק אֶת אַבְטָחַת הַמָּלוֹן. מַהֵר! אוּלַי הוּא עוֹד מִסְתּוֹבֵב בַּשֶּׁטַח…"

כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת שֶׁל אָבִי הִתְקַשְּׁחוּ, וְהוּא שָׁאַל: "מָה קָרָה?" חֲרָדָה אָפְפָה אוֹתִי. הַאִם הַחַדְרָן הַזֶּה בְּעַצְמוֹ פּוֹשֵׁעַ? אִמָּא, שֶׁשָּׁמְעָה אֶת חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים, הִכְנִיסָה אֶת כָּל הַקְּטַנִּים לְחַדְרָהּ וְלָחֲשָׁה לִי לְהִכָּנֵס מַהֵר. נִכְנַסְתִּי גַּם אֲנִי, הִיא נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת וְצִלְצְלָה לְקַבָּלַת הַמָּלוֹן. שָׁם עָנָה לָהּ הַפָּקִיד: "כֵּן?"

"אֲנַחְנוּ מֵחֶדֶר שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה. נִכְנַס אֵלֵינוּ חַדְרָן חָשׁוּד, תַּעֲלוּ בְּבַקָּשָׁה בְּלִי לְעוֹרֵר מְהוּמוֹת, הוּא נָעַל אוֹתָנוּ בִּפְנִים…" כַּמָּה דַּקּוֹת לְאַחַר מִכֵּן שָׁמַעְנוּ אֶת הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וְאָז קוֹלוֹת מִתְפַּלְּאִים: "זֶה אַתָּה, אֹרֶן! לְהֵיכָן נֶעֱלַמְתָּ? כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים אַחֲרֶיךָ. מָה קָרָה?"

שָׁמַעְנוּ אֶת אָבִי מַסְבִּיר מַשֶּׁהוּ בְּשֶׁקֶט וְאֶת הַפָּקִיד וְהַמְּאַבְטֵחַ מְמַהֲרִים הַחוּצָה. אַבָּא דָּפַק עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר הַפְּנִימִי וְאָמַר: "אַל תֵּצְאוּ בֵּינְתַיִם, יֵשׁ מִישֶׁהוּ מְסֻכָּן בַּחוּץ".

הוּא עַצְמוֹ הִצְטָרֵף לַמְּאַבְטֵחַ. נוֹפְשִׁים אֲחֵרִים שֶׁשָּׁהוּ בַּמָּלוֹן וְשָׁמְעוּ אֶת הַצְּרָחָה יָצְאוּ הַחוּצָה לְבָרֵר מָה קוֹרֶה. מַהֵר מְאֹד עָלָה הַמְּנַהֵל לְמַעֲרֶכֶת הַכְּרִיזָה וְהוֹדִיעַ כִּי עֵקֶב תַּקָּלָה לֹא בְּרוּרָה שֶׁהִתְרַחֲשָׁה בַּמָּלוֹן, עַל כָּל הַנּוֹפְשִׁים לְהִסְתַּגֵּר בַּחֲדָרִים וְלֹא לָצֵאת עַד לְהוֹדָעָה בְּרוּרָה מֵהַהַנְהָלָה.

עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי בְּדִיּוּק מָה קוֹרֶה, אֲבָל הֵבַנְתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא הַקָּשׁוּר לְאַבְטָחַת הַמָּלוֹן אֵרַע בְּשֶׁטַח הַמָּלוֹן. בֵּינְתַיִם הֵחֵלּוּ הַשְּׁמוּעוֹת לָרוּץ בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת וּבְמִרְפְּסוֹת הַמָּלוֹן. "מָצְאוּ מִישֶׁהוּ מֵת", אָמְרוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים זֶה לָזֶה. "פּוֹחֲדִים שֶׁמִּי שֶׁעָשָׂה אֶת זֶה עֲדַיִן כָּאן, הַחַדְרָן נִכְנַס לְהַחְלִיף מַצָּעִים וְהִבְחִין בּוֹ…"

אַחֲרֵי מַחֲצִית הַשָּׁעָה חָזַר אַבָּא מֻתָּשׁ לַחֶדֶר. הוּא נָחַת עַל הַכִּסֵּא הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה וְנִגֵּב אֶת מִצְחוֹ. "סְתָם מַעֲשֵׂה קֻנְדָּס טִפְּשִׁי!" אָמַר בְּכַעַס. "תַּעֲלוּל שֶׁל כַּמָּה בְּנֵי נֹעַר רְפֵי שֵׂכֶל, שֶׁחָשְׁבוּ לְהִתְעַלֵּל קְצָת בְּחָבֵר מְשֻׁתָּף שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ בַּלַּיְלָה!"

"מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?" שָׁאַלְתִּי לְאַט, מְנַסֶּה לְעַכֵּל אֶת הָאֵימָה שֶׁרָבְצָה עַל לִבִּי בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. "בְּדִיּוּק כָּךְ. תַּעֲלוּל לְשֵׁם תַּעֲלוּל. אַף אֶחָד לֹא מֵת. הָיְתָה שְׂמִיכָה מְגֻלְגֶּלֶת וְעוֹד כַּמָּה אֵלֵמֶנְטִים כְּמוֹ דְּיוֹ אָדֹם שֶׁיָּצְרוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֹרֶן, הַחַדְרָן שֶׁרָאָה אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה, הִתְפַּנָּה לְבֵית הַחוֹלִים כְּנִפְגַּע חֲרָדָה?" אַבָּא הֵנִיד רֹאשׁוֹ בְּשֶׁקֶט. "הֵם לֹא תִּכְנְנוּ אֶת הַבֶּהָלָה הַקּוֹלֶקְטִיבִית כָּאן, כַּמּוּבָן…" אָמַר אָבִי. "אֲבָל לֶחָבֵר שֶׁלָּהֶם בְּהֶחְלֵט הָיָה נֵס גָּדוֹל. הוּא הָיָה עָלוּל לִנְפֹּחַ אֶת נִשְׁמָתוֹ מִבֶּהָלָה, אִם הָיָה רוֹאֶה אֶת זֶה לְבַד…"

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בִּמְקוֹם קִרְקַס הַחַיּוֹת הַמֻּבְטָח, עָלָה לַבָּמָה אָדָם גְּבַהּ קוֹמָה. אַף אֶחָד לֹא הִתְעַנְיֵן בְּחַיּוֹת מְאֻלָּפוֹת. חֲוָיוֹת הַלַּיְלָה הַמַּפְחִיד הַזֶּה נָתְנוּ לָנוּ אֵיזוֹשֶׁהִי פְּרוֹפּוֹרְצְיָה לַחַיִּים. הָאִישׁ אָמַר: "אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב כָּאן מֵבִין כַּמָּה מְסֻכָּן לַעֲרֹךְ מַעֲשֵׂי קֻנְדָּס כָּאֵלֶּה". כֻּלָּנוּ הִבַּטְנוּ סְבִיבֵנוּ וְהֵבַנּוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּכַח בַּחֲוָיָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת הֵבִין אֶת הַמֶּסֶר. לֹא מְשַׂחֲקִים בִּדְבָרִים כָּאֵלּוּ אֲפִלּוּ לֹא בִּצְחוֹק. זֶה עָלוּל לַעֲלוֹת בַּחַיִּים חָלִילָה.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור לשבת

תפנית בתחתית

סיפור לשבת

שליחות מורכבת

סיפור לשבת

המאמץ האחרון

סיפור לשבת

תאמין בעצמך

סיפור לשבת

פשוט מהתחלה

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'