"… וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי:
יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, וְאָחִיו מֵת,
וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, וְאָבִיו אֲהֵבוֹ…"
אַחֲרֵי שֶׁהַגָּבִיעַ הַמְּיֻחָד שֶׁל יוֹסֵף נִמְצָא בַּשַּׂק שֶׁל בִּנְיָמִין,
הוּא מָאֳשָׁם בִּגְנֵבָה וְנִדְרַשׁ לְהִשָּׁאֵר כְּעֶבֶד בְּמִצְרַיִם.
יְהוּדָה אוֹזֵר אֹמֶץ וּפוֹנֶה בְּתַחֲנוּנִים לַשַּׁלִּיט הַמִּצְרִי,
הוּא חוֹזֵר עַל הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, וּפוֹרֵט עַל נִימֵי הָרֶגֶשׁ…
*
בְּכָל מַצָּב שֶׁל חִכּוּךְ, גַּם כְּשֶׁכָּל הָעֻבְדּוֹת מַצְבִּיעוֹת נֶגְדֵנוּ
אֵין טַעַם לְהִתְוַכֵּחַ, לִכְעֹס אוֹ לִצְעֹק…
זֶה לֹא עוֹזֵר.
אָנוּ נִדְרָשִׁים לְדַבֵּר בִּשְׂפַת הַלֵּב,
לְהָבִיא כֵּנוּת, עֲנָוָה וּלְבַטֵּא רֶגֶשׁ.
וּדְבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים אֶל הַלֵּב.
—-אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַלֵּב, תָּבִיא לֵב!
