אדיר אהב מאוד לקרוא בכל שבוע את עלון 'שלום לעם' כמו רבים מקוראי העלון. אלא שבגלל הקושי הקיים להשיג את העלון הקטן והפופולרי, הוא עשה
מעשה בעייתי במיוחד: הוא פנה לחברת ההפצה שמפיצה את העלונים בבתי הכנסת וביקש ממנה כמות גדולה במיוחד של עלונים והבטיח להם שהוא
יפיץ עבורם את העלון בבתי הכנסת השונים באזור. החברה מצידה שמחה על ה'מתנדב' שהופיע בפתאומיות, אלא שאדיר לא הפיץ באמת את העלון בבתי
הכנסת אלא הפציץ מחלקים שונים ברחבי הארץ בכמויות של עלונים, כאשר הוא מוכר אותם בכסף לכל המרבה במחיר בטענה שיש לו הוצאות על הטרחה
שבהבאת העלונים.
כעת בנידון שלנו ישנם שתי שאלות: א' (האם מרכז 'שלום לעם' יכול לבקש החזר כספי מחברת ההפצה שלא עבדה כמו שצריך? ב') האם
הרווחים שהכניס אדיר לכיסו שייכים למרכז 'שלום לעם' או לא? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך סימן שס"ג
בדברי הרמ"א, בדין: 'שכר בית מחברו והשכיר לאחרים'. 'נתיבות המשפט' סימן שנ"ו סעיף קטן ד' בדין: 'גנב שמכר חפץ' והאם זה דומה לנידון שלנו או
שיש לחלק בין הדברים.
תשובה לשאלה "טעות לעולם חוזרת" (שאלה מס' 624)
תקציר השאלה השבועית: במשך שמונה חודשים הבחין דוד שבכל 20 לחודש, מופקד באורח קבע לחשבונו סכום של 300 שקלים. הוא ניסה להבין מי מפקיד
לו את הכסף ולא הצליח לאתר את המפקיד. באחד הימים קיבל שיחת טלפון מהאיש שהזדהה כמפקיד האלמוני ואמר: "בכל חודש הפקדתי לחשבונך סכום
של 300 שקלים, אבל זאת הייתה טעות במספר החשבון שרק עכשיו שמתי לב אליה. אני מבקש שתחזיר לי את הכסף!" דוד סירב וטען: "מי שם לב אחרי
כל כך הרבה זמן שיש לו טעות? וחוץ מזה, יתכן שנתת לי את הכסף במתנה ועכשיו פתאום התחרטת, אני לא חייב להחזיר לך את הכסף!" מה דעתכם?
האם דוד חייב להחזיר את הכסף למפקיד האלמוני?
תשובה בקצרה: במידה וברור לנו שאין אפשרות כזאת, שטעות יכולה להימשך כל כך הרבה זמן מבלי שהמפקיד ישים לב אליה, אנחנו לא סומכים על טענת
המפקיד 'הפקדתי בטעות'. אבל אם יתכן שבאמת טעות כזאת יכולה להימשך חודשים מבלי לשים לב לכך, דוד חייב להחזיר לו את הכסף.
תשובה בהרחבה: מובא בהלכה שמי שקיבל מעות מחברו, במכירה או בפיקדון, ומצא שיש כסף מיותר מעבר לסכום הנדרש, עליו לבדוק האם הדעת טועה
בדבר: לדוגמא, אדם שנתן לחברו אלף שקלים בחמישה שטרות של מאתיים, וחברו מצא אלף ומאתיים שקלים שהם שישה שטרות של מאתיים, הדעת
נותנת שכפי הנראה הוא טעה בספירה ולכן עליו להחזיר לו את הכסף )שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ב'(. אבל אם מצא בספירה שטרות אחרים
שלא ניתן להבין מהם שאכן הוא טעה בספירת הכסף, תולים את הטעות בחשש שיתכן וחברו גזל ממנו בעבר וחיפש דרך כיצד 'להבליע' לו בחזרה את הכסף
שגנב ממנו. ומבואר בספר 'מאירת עיניים' שאפילו אם מעולם לא היה חייב לו כסף או גזל אותו, עדיין תולים את העניין במתנה מצדו של החבר ולכן אינו
חייב להחזיר את הכסף.
עוד נחלקו הפוסקים, האם הדין שהוא יכול לקחת לעצמו את הכסף המיותר נאמר רק במקרה שהנותן לא תובע ממנו את הכסף בחזרה. אבל מה יהיה הדין
במקרה שהנותן תובע ממנו את הכסף וטוען שהייתה טעות, האם הוא חייב להחזיר לו את הכסף בכל מקרה או שאינו חייב להחזיר כיוון שלא יתכן שטעה
בספירת הכסף?
כיצד זה שונה במקרה שלנו.
במקרה שלנו, לא מדובר שהנותן מבליע לו בחשבון את הכסף המיותר כדי לפרוע לו חוב מהעבר. אלא כאן המפקיד הפקיד בכל חודש בחודשו את הכסף
ויתכן מאד שלא התכוון בכלל לתת את הכסף במתנה לדוד. אמנם דעת הרמ"א להלכה )שולחן ערוך 'אבן העזר' סימן כ"ז סעיף ד'( שמי שנתן לחברו מעות
מבלי לפרש לו את הסיבה לנתינת המעות, יכול המקבל לטעון שחברו נתן לו אותם במתנה ולא כהלוואה או פיקדון, אם כן במקרה שלנו יכול דוד לטעון
שהמפקיד האלמוני העניק לו את הכסף במתנה עד שיוכיח במפורש שהייתה כאן טעות (דברי הרשב"א, שהובאו ב'קצות החושן' סימן שס"ג, סעיף קטן י"ב).
אמנם, אם דוד מאמין שאכן באמת הייתה כאן טעות שנעשתה בתום לב, מן הראוי שיחזיר את הכסף למפקיד האלמוני.
