כמו בכל יום, גם באותו בוקר העמיס מיגל על כתפו את הגרזן, ארז בתרמילו הבלוי את האוכל שלו למשך היום ויצא לדרכו לעבר היער למלאכת חטיבת העצים.
בכניסה אל היער הבחין בחואן, עשיר הכפר, שישב במקומו הקבוע ועישן נרגילה בינות ענני עשן מסתלסלים. הוא הנהן לו לשלום, ואז קרא לו חואן ושאל: "אני רואה אותך בכל יום יוצא למלאכה הקשה של חטיבת העצים, האם אתה מצליח להרוויח מספיק למחייתך?"
מיגל השפיל את עיניו במבוכה והשיב: "לצערי אני לא מצליח לפרנס בכבוד את בני ביתי, הכסף שאני מרוויח ממכירת העצים מספיק לי בקושי…"
חואן הביט בו בהבנה ואמר: "עמוק ביער גדלים עצי אורן שמחירם גבוה הרבה יותר. אולי תחטוב את עצי האורן במקום עצי הסרק הרגילים?"
"נכון מאוד! איך לא חשבתי על זה?" הוא הודה נרגשות לחואן ועשה את דרכו לעצי האורן הגדולים שבמעמקי היער.
כשחזר בשעות הצהריים המאוחרות, נעמד מיגל לצידו של חואן והודה לו בהתרגשות: "הכרתי היטב את היער, אבל לא עלתה בראשי המחשבה לחטוב את עצי האורן. תודה רבה לך שעוררת את תשומת ליבי!"
עצי האורן המבוקשים נמכרו ברווח נאה. הכסף הספיק למיגל לאוכל לשלושה ימים, ובמשך יומיים יכול היה לנוח בביתו.
לאחר שלושה ימים, כשעשה את דרכו שוב לעבר היער, ראה אותו חואן ואמר לו: "כל חייך אתה חוטב עצים – האם לא חשבת שיש אפשרות להרוויח יותר ממכירה של דברים אחרים?"
ומיגל השיב: "לא. מעולם לא חשבתי על כך. האם יש עוד משהו ביער הזה שניתן להרוויח ממנו?"
חואן חייך בביטול והשיב: "ביער הזה אין, אבל במרחק שלוש שעות הליכה מהיער נמצא מכרה זהב, ותוכל לכרות שם זהב כמה שתרצה…"
מיגל יצא בהתרגשות לעבר מכרה הזהב, ובסוף היום היו בידיו מספר חתיכות זהב גדולות. ממכירת הזהב התפרנס ברווח במשך מספר חודשים.
מיגל הפסיק לחטוב עצים, ובמקום זאת עסק בכריית זהב והחל לחיות ברווחה ובכבוד.
לאחר מספר חודשים קנה לעצמו חמור שעליו עשה את דרכו למכרה. מדי יום עבר בסמוך לפתח גינתו השלווה של חואן, בירך אותו לשלום ובליבו הודה לו על העצות הטובות שבזכותן התעשר.
באחד הימים שאלו חואן: "זהו ידידי? אתה כבר לא מעוניין להרוויח יותר?"
"מה כבר יכול להיות שווה יותר מזהב?" שאל מיגל בתדהמה, וחואן חייך. "במחיר של יהלום אחד אתה יכול להרוויח כסף כמו בשנה שלמה של מכירת זהב…"
מיגל התיישב לצידו בהתרגשות גדולה ואמר בכנות: "מעולם לא חשבתי שיש דבר יקר יותר מזהב. היכן נמצאים מכרות היהלומים?"
וחואן השיב: "מכרות היהלומים נמצאים צפונה מהמכרה. אבל תצטרך לרכוש סוס מהיר כדי שתוכל להגיע לשם…"
מיגל נישק את ידו בהתרגשות, עלה על חמורו והסתובב חזרה לכיוון הכפר. אם עד היום חשב שעצותיו המחכימות של חואן שוות את משקלן בזהב, עכשיו הבין שהן שוות הרבה יותר…
חואן עשה את דרכו לשוק המקומי, מכר את החמור שהיה ברשותו וקנה סוס גזעי משובח. כבר באותו היום יצא לדרכו לעבר מכרות היהלומים.
תוך חודשים ספורים הפך מיגל לעשיר וקנה לעצמו בית גדול במרכז הכפר כיאה למעמדו החדש. אבל מעולם לא שכח את חואן, שבזכותו הגיע לאן שהגיע.
באחד הימים עשה את דרכו אל היער ברגל כמו פעם ונכנס פנימה לחצרו של חואן. הלה הביט בו בסקרנות ושאל: "זהו, עצרת במכרות היהלומים?" מיגל הנהן בראשו לשלילה והשיב: "יש לי מספיק כסף כדי לחיות כעשיר גדול, איני צריך יותר מזה. יש לי די והותר…"
חואן הביט בו במבט רב-משמעות ושאל: "כעת, כשאתה עשיר גדול – האם אתה מאושר?"
עיניו של מיגל התמלאו בדמעות, והוא הנהן בראשו לשלילה. וחואן המשיך: "מעולם לא שאלת את עצמך מדוע אני – שמלמד אותך את כל המידע הזה, יושב כאן במקום ללכת למכרות היהלומים?"
חואן לא המתין לתשובה והמשיך: "מכיוון שאני מאושר במה שיש לי – ושמח בחלקי. עכשיו, כשאתה עשיר, אתה רק צריך למצוא את האושר שלך. בשביל למצוא את השלווה הפנימית שלך, עליך להתבונן ולגלות מה הופך אותך למאושר בחייך – זהו המסע החשוב ביותר שתעשה במהלך החיים…"
*
בחג השבועות אנחנו מקבלים את התורה שנותנת לנו משמעות לחיים. אושר אמיתי אינו מושג בכסף או בהגעה ליעדים שונים, אלא בעיקר מסיפוק רוחני ואמיתי שמממלא את הנשמה ומעניק לנו טעם מתוק ואמיתי לחיים.
