כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ נִינִי, וְהִיא תָּמִיד הָיְתָה מִסְתּוֹבֶבֶת בַּחֲנָיָה שֶׁלְּיַד גּוּשׁ הַבִּנְיָנִים הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הַשְּׁכוּנָה. עַל גּוּפָהּ הָיוּ פְּזוּרִים עִגּוּלִים חוּמִים, וּזְנָבָהּ הָיָה זָקוּר תָּמִיד לְמַעְלָה. הִיא הָיְתָה הַחֲתוּלָה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה. וְלָכֵן הִיא לֹא פָּחֲדָה מִזָּרִים, וְנֶהֶנְתָה עַד מְאוֹד לְקַבֵּל בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם קֻפְסַת שַׁמֶּנֶת מְעֻפֶּשֶׁת לְמֶחֱצָה אוֹ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל חָלָב חָמוּץ.
הָיוּ שֶׁאָהֲבוּ אוֹתָהּ וְדָאֲגוּ לָהּ לְמָזוֹן, וְכַמּוּבָן הָיוּ אֲחֵרִים שֶׁלֹּא אָהֲבוּ אוֹתָהּ. אֲנִי הָיִיתִי נֵיטְרָלִי. זֹאת אוֹמֶרֶת: לֹא אָהַבְתִּי אוֹתָהּ בִּמְיֻחָד, אַךְ גַּם לֹא דָּאַגְתִּי לְכָךְ שֶׁתֻּרְחַק מִן הַשְּׁכוּנָה בְּתוֹאֲנוֹת שׁוֹנוֹת. הִיא הָיְתָה חֵלֶק מִן הַנּוֹף הַשִּׁגְרָתִי בַּחַיִּים. וְזֶהוּ…
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁאֲחוֹתִי דִּינָה חָזְרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר, הִיא נִתְקְלָה בְּאֶבֶן וְנָפְלָה. הַמַּכָּה שֶׁחָטְפָה לֹא הָיְתָה נְעִימָה, אָמְנָם, אַךְ לֹא הָיְתָה רְצִינִית. קְצָת שִׁפְשׁוּף מְדַמֵּם וְלֹא יוֹתֵר מִזֶּה. הִיא הִצְלִיחָה לָלֶכֶת מְצֻיָּן עַד הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ, אַךְ שָׁם הִמְתִּינָה לָהּ הַפְתָּעָה. נִינִי בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ הִתְקָרְבָה אֵלֶיהָ וְהֵחֵלָּה לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיבָהּ. אֲחוֹתִי רָקְעָה בְּרַגְלָהּ (הַבְּרִיאָה, כַּמּוּבָן), וְצָעֲקָה: "קִישְׁטָה!" אַךְ נִינִי לֹא הִתְיַחֲסָה לַבַּקָּשָׁה הַמְּפֹרֶשֶׁת וְהִמְשִׁיכָה לְהַבִּיט בַּאֲחוֹתִי בְּעֵינֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת. לֹא הָיָה נִרְאֶה שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת לָזוּז. אֲנִי הָיִיתִי בַּבַּיִת, וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ צוֹעֶקֶת שׁוּב וָשׁוּב: "קִישְׁטָה!" הֶחְלַטְתִּי לָרֶדֶת לְמַטָּה לְסַיֵּעַ לָהּ כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הַפּוֹלֶשֶׁת. כְּשֶׁהָיִיתִי לְמַטָּה זֶה מָה שֶׁרָאִיתִי: אֶת דִּינָה עוֹמֶדֶת הֲלוּמָה וְאֶת נִינִי מְלַקֶּקֶת אֶת רַגְלָהּ הַפְּצוּעָה כְּאִלּוּ הָיְתָה קֻפְסַת גְּבִינָה. כַּמּוּבָן שֶׁנִּסִּיתִי לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ, אַךְ הִיא לֹא הִתְרַחֲקָה. מַשֶּׁהוּ מוּזָר עָבַר עָלֶיהָ. מִיָּד תָּפַסְתִּי בְּיָדָהּ שֶׁל דִּינָה וּמָשַׁכְתִּי אוֹתָהּ הָלְאָה מִשָּׁם, לַכְּנִיסָה לַבִּנְיָן. רַק אָז הִיא הִתְעוֹרְרָה מִקִּפְאוֹנָהּ וְהֵחֵלָּה לִצְרֹחַ "אִמָּאלֶ'ה!"
הַרְבֵּה אִמָּהוֹת יָצְאוּ הַחוּצָה לִבְדֹּק מָה קָרָה. כֻּלָּן צִקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶן וְהִרְגִּיעוּ אוֹתָהּ שֶׁ'לֹּא קָרָה כְּלוּם' וְ'הִנֵּה הִנֵּה רַק תִּשְׁטְפִי אֶת הָאֵזוֹר וְהַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם'. רַק גְּבֶרֶת מַרְקוֹ נִרְאֲתָה מֻדְאֶגֶת. הִיא לֹא הִרְגִּיעָה אוֹתָנוּ כִּשְׁאַר הַשְּׁכֵנוֹת, וְרַק שָׁאֲלָה בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁנִּסְגְּרוּ רֹב הַדְּלָתוֹת: "אִמָּא בַּבַּיִת?"
עָנִינוּ שֶׁכֵּן. הִיא עָלְתָה אִתָּנוּ יַחַד וּבִקְּשָׁה לְשׂוֹחֵחַ אִתָּהּ בִּדְחִיפוּת. אִמָּא נִגְּשָׁה לַדֶּלֶת, תְּמֵהָה מְאוֹד. גְּבֶרֶת מַרְקוֹ הָיְתָה אִשָּׁה נְעִימָה וּמַסְבִּירַת פָּנִים, אִם הִיא מְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹת אוֹתָהּ בִּדְחִיפוּת כָּזוֹ עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִיא מוּדַעַת לְכָךְ שֶׁדִּינָה זְקוּקָה לָהּ, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִבָּה טוֹבָה מְאוֹד.
וְאָכֵן הָיְתָה לָהּ סִבָּה. בִּנְחִישׁוּת נֶחֱרֶצֶת הִסְבִּירָה לְאִמָּא כִּי הִיא מֻכְרָחָה לִפְנוֹת עִם דִּינָה בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית לְקֻפַּת הַחוֹלִים כְּדֵי לָתֵת לָהּ חִסּוּן נֶגֶד כַּלֶּבֶת. אִמָּא פִּקְפְּקָה מְעַט בָּאֶפְשָׁרוּת. כֻּלָּם מַכִּירָם אֶת נִינִי וְהִיא נִמְצֵאת בַּשְּׁכוּנָה לְמַעְלָה מִשָּׁנָה. דַּוְקָא עַכְשָׁו הִיא חוֹלָה בְּכַלֶּבֶת?
אֲבָל גְּבֶרֶת מַרְקוֹ הִתְעַקְּשָׁה. הִיא אָמְרָה לְאִמָּא כִּי אִם הַחֲתוּלָה נְגוּעָה בְּכַלֶּבֶת, וְהִיא נָגְעָה בְּנוֹזְלֵי גּוּפָהּ שֶׁל דִּינָה (לִקְּקָה אֶת דָּמָהּ), רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן עַד שֶׁהַכַּלֶּבֶת תִּפְרֹץ גַּם אֶצְלָהּ, וְאָז כְּשֶׁמְּגַלִּים אֶת הַשָּׁלָב שֶׁל הִתְפָּרְצוּת הַמַּחֲלָה, כְּבָר אֵין יוֹתֵר מָה לַעֲשׂוֹת וּמַחֲלַת הַכַּלֶּבֶת יְכוֹלָה לִגְרֹם חָלִילָה לַסַּכָּנָה.
אִמָּא שָׁמְעָה, נִבְהֲלָה וְהֶחֱלִיטָה שֶׁהִיא לֹא לוֹקַחַת סִכּוּנִים. בִּמְהִירוּת אִרְגְּנָה אֶת הַתִּינֹקֶת, אָמְרָה לִי לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַשְּׁאָר, וְיָצְאָה עִם דִּינָה לְקֻפַּת הַחוֹלִים. בֵּינְתַיִם שָׁמַעְנוּ אֶת גְּבֶרֶת מַרְקוֹ מְדַוַּחַת לָעִירִיָּה עַל הַחֲתוּלָה הַנְּגוּעָה.
בְּקֻפַּת הַחוֹלִים הִתְיַחֲסוּ בִּרְצִינוּת לַטַּעֲנָה, הֵם שָׁמְעוּ אֶת כָּל הַפְּרָטִים עַל נִינִי, עַל הַזָּנָב הַזָּקוּר וְעַל כָּךְ שֶׁבִּמְקוֹם לְהִמָּלֵט מִדִּינָה הִיא נִדְבְּקָה אֵלֶיהָ. דִּינָה אָמְרָה שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים חוֹלִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל נִפְחָדִים מִבְּנֵי אָדָם, וְעָנוּ לָהּ שֶׁלְּעִתִּים מִתְרַחֶשֶׁת תּוֹפָעָה הֲפוּכָה, שֶׁהֵם לֹא מְפַחֲדִים כְּלָל.
כָּךְ אוֹ כָּךְ דִּינָה קִבְּלָה טִפּוּל רִאשׁוֹנִי, זְרִיקָה אַחַת מִכַּמָּה זְרִיקוֹת שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְקַבֵּל בִּטְוָח מְסֻיָּם שֶׁל זְמַן. הַזְּרִיקוֹת גּוֹרְמוֹת לַמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית לְהֵחָלֵשׁ, וְדִינָה הָיְתָה קְצָת כְּעוּסָה בִּגְלַל הַזְּרִיקוֹת שֶׁקִּבְּלָה. אֲבָל אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם יָמִים קִבַּלְנוּ טֵלֵפוֹן מֵהָעִירִיָּה. אָמְרוּ לָנוּ כִּי הַחֲתוּלָה אָכֵן הָיְתָה נְגוּעָה בְּכַלֶּבֶת…
רַק אָז דִּינָה הֵבִינָה כִּי לוּלֵא תּוּשִׁיָּתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת מַרְקוֹ הִיא הָיְתָה עֲלוּלָה חָלִילָה לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. וְלָכֵן הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לִכְתֹּב לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ, קֹדֶם כֹּל, עַד כַּמָּה זֶה מְסֻכָּן לְהִתְקָרֵב לְבַעֲלֵי חַיִּים נְטוּשִׁים, וּכְשֶׁרוֹאִים אוֹתָם, יֶשְׁנָהּ חוֹבָה לְדַוֵּחַ מִיָּד לָעִירִיָּה. וְגַם, אִם מִישֶׁהוּ עָשָׂה לָכֶם טוֹבָה, גַּם אִם לֹא תֵּדְעוּ אֶת הַסּוֹף אוֹ אֶת הַתּוֹצָאָה, תּוֹדוּ לוֹ עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב, וּבְעִקָּר עַל שִׂימַת הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבָה!