אריק סנדרס ישב במסבאה השכונתית וניסה ללגום ללא הצלחה מהמשקה שבכוסו. לא היה לו תיאבון ולא חשק לשתות. המשבר הכלכלי שתקף אותו, איים להפיל אותו לקרשים.
אריק היה בעלים של מפעל טקסטיל גדול באזור התעשייה המערבי של אוקלנד, קליפורניה. העסקים לא בדיוק התנהלו על מי מנוחות, והכסף הספיק בקושי כדי לגדל את שלושת ילדיו בצורה סבירה. לפני כחודש, בעוד אריק יושב במשרדו ועובר על החשבונות, נשמעו דפיקות נמרצות על דלת הברזל של המשרד. "יבוא!" צעק אריק מבלי להרים את ראשו מספרי החשבונות. הצעדים הכבדים שנשמעו בדרך לשולחנו, גרמו לו להרים את הראש כלפי מעלה ולהיתקל בקולונל רפפורט. "שלום לך", פתח קולונל רפפורט ברשמיות, "אני כאן מייצג את צבא ארצות הברית כקצין תמיכה ורכש, יש לנו צורך בהזמנה גדולה של חולצות אימונים תרמיות".
אריק סגר במהירות את הקלסר: "כמה גדולה?" קולונל רפפורט הבריש חלקיקי אבק בלתי נראים מכתפו וזרק: "אני צריך לצייד את כל החטיבה, 3,000 חולצות". אריק כמעט בלע את העט מרוב התלהבות, הוא מעולם לא קיבל הזמנה כה גדולה. בשבילו זו הייתה זכייה בפיס שיכולה לסדר אותו לזמן רב. הוא בלע את רוקו בהתרגשות ובירר: "באיזה צבע צריכות להיות החולצות?"
"כחול כהה, הגוון המדויק לא חשוב", השיב רפפורט, "אני צריך אותן בתוך חודש אצלי", הוא הוסיף.
השניים לחצו ידיים ונפרדו לשלום. ברגע שהדלת נסגרה באנקת צירים מאחורי גבו של רפפורט, התחיל אריק לקדם את הפרויקט. הוא דחה הצידה את כל שאר ההזמנות והורה לפועלים להתחיל לייצר את החולצות לפי המידות שנתן לו רפפורט. המכונות עבדו במרץ, וכשאריק עצם את עיניו, הוא יכול היה לדמיין אותן מדפיסות עבורו דולרים חדשים ומגוהצים. הוא לקח הלוואה מהבנק והזמין גלונים של צבע כחול. את הגלונים הוא העמיד במחסן והם חיכו לסיום שלב ייצור החולצות.
שלושה ימים לפני מועד האספקה הוא הגיע למפעל וראה משהו מוזר: איש כחול לחלוטין עמד אבוד מחוץ למחסן. כאשר החייזר הכחול הבחין באריק, הוא רץ אליו, מותיר שובל טיפות כחולות מאחוריו. אריק נרתע לאחוריו, נזהר על מעילו החדש. "אדוני", פנה אליו האיש הכחול, "אל תשאל מה קרה". אריק זיהה את קולו של סטיבן, אחראי התחזוקה, ושאל מה קרה.
"היום הגעתי לפרק את משטחי דליי הצבע, נכנסתי למלגזה ולא שמתי לב שדביבון מצא שם מקום ללון. דרכתי עליו בטעות, הוא נבהל וקפץ על דוושת הגז של המלגזה. המלגזה נכנסה במהירות בבסיס המשטח וכל חביות הצבע נשפכו". אריק נכנס אל המחסן וחשכו עיניו, יותר נכון כחלו עיניו… הכול היה כחול. השבר היה עצום, הוא גם התחייב לבנק על חביות הצבע, וגם לא יקבל כסף מצבא ארה"ב עבור החולצות.
בנקודה הזאת כבר ישב אריק במסבאה והרהר במר גורלו. בזווית עינו הוא שם לב שאדם נוסף התיישב לצד השולחן בפרצוף מדוכדך לא פחות. "אתה נראה עצוב לפחות כמוני, מה קרה לך?" שאל אותו הזר, ואריק, שרק חיפש לפרוק, שפך את ליבו וסיפר לו על עסק הביש שהתרחש.
לאחר שסיים אריק את סיפורו, נאנח הזר ואמר לו: "אני במצב לא פחות גרוע ממך. יש לי תצוגת דיונונים מיוחדת קרוב לנמל, שנקראת 'עולם הדיונון'. זה אקווריום ענקי לכל המשפחה, עם כל מיני סוגי דיונונים שאפשר לראות ממש מקרוב. היום לפנות בוקר התנגש איזה דביבון חזיתית באחת מפינות האקווריום. מסתבר שהדביבונים הכריזו עלינו מלחמה". חייך הזר חיוך עצוב והמשיך בסיפורו: "כתוצאה מההתנגשות נסדקה הזכוכית ולחץ המים גרם לה להישבר. המים התנקזו החוצה, וכל הדיונונים מתו. העסק שלי גם ככה על הקצה, ואני חייב איזשהו סכום כדי לתקן את האקווריום בשלב ראשון, כדי שאוכל למלא אותו בדגים חלופיים".
שני האחים לגורל בהו במשקאות שלהם והתאבלו בשתיקה. "סליחה?" עורר אותם קול משרעפיהם. המוזג של המסבאה עמד שם וניגב כוס ביסודיות. "במקרה עמדתי פה ושמעתי את השיחה שלכם, ואני חושב שאוכל לפתור את הבעיה של שניכם". צמד חסרי המזל הביטו בו בחוסר אמון: "איך תפתור את הבעיה שלנו בדיוק? תיתן לנו לשתות עד שנשכח את הצרה?"
הברמן צחק: "לא, לא, רק תגיד לי – הדיונונים עדיין נמצאים אצלך?" הוא פנה אל הזר, והלה הנהן באישור. "אוקיי, אתה צריך צבע כחול ואתה צריך כסף. מדיונונים אפשר להוציא צבע כחול חזק ועמיד שבו תוכל לצבוע את החולצות. אז הוא ייתן לך צבע כחול, אתה תוכל להכין את החולצות לצבא בזמן, ומהכסף תוכל לשלם לו כדי שישקם את האקווריום".
שני הזרים שכבר הפכו למכרים הביטו במוזג בפיות פעורים, בעוד הוא המשיך להבריק את הכוס בנונשלנטיות. הרעיון היה נהדר וכל כך טוב, שלקח להם רגע לעכל אותו. "רגע", שאל אריק את המוזג, "מהיכן בעצם אתה יודע שאפשר לייצר צבע כחול מדיונון?" המוזג חייך חיוך רחב ושלף את פתילי התכלת שלו ממכנסיו…
"אין ייאוש בעולם כלל". גם כשהמצב נראה אבוד וחסר תקווה, אסור לאבד את האמונה. נחשוב טוב כי יהיה טוב.
