אני בן אדם מאוד מתוכנן ומסודר. אני אוהב שהכול יהיה מתוכנן. סדר היום שלי קבוע, התוכניות לעתיד ברורות. זה נותן לי תחושה שיש לי שליטה על מה שקורה סביבי ושהעתיד בטוח ככל שאני יכול להבטיח אותו. אני משקיע מאמצים רבים כדי להבטיח שהכול יתנהל כשורה, בונה תוכניות ארוכות טווח ומתחיל להשקיע בהן כבר מעכשיו.
אבל לאחרונה אני מרגיש שאני נשחק. אני מרגיש כאילו אני כל הזמן במאבק בלתי נגמר, מנסה להחזיק את כל החוטים בידיים, וזה ממש מתיש. וגם, ככל שאני מתבגר אני מגלה שזה ממש לא פשוט, ויש כל הזמן דברים בלתי צפויים ולא ידועים שכל כך מרגיזים אותי…
אני חייב ללמוד לשחרר ולהרפות.
*
הפרשה עוסקת במצוות השמיטה והיובל. שהן מהמצוות הכי מאתגרות בתורה. תחשבו על חקלאי שהשדה הוא מקור הפרנסה היחיד שלו והוא צריך להשבית את השדה ממלאכה לשנה שלימה… הבורא מאתגר אותנו כדי ללמד אותנו שיעור חשוב מאוד. שיעור בהרפיה. שיעור בביטחון.
מעט מאוד ממציאות החיים שלנו נמצא באמת תחת סוג של תחושת שליטה שלנו. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות ולשבש את התוכניות שלנו. ולכן אנחנו צריכים לעשות את כל הטוב שאנחנו יכולים לעשות, אבל לדעת שמי שבאמת מנהל את העניינים זה הבורא הטוב והמיטיב.
אדם שמסכים להרפות מתחושת השליטה, ולסמוך על מי שבאמת שולט שיוביל את הכול לטובה, זוכה לשקט נפשי ולשלווה ברוכה. שלוות הבוטח.
