הפרחים וצמחי המרפא היו חלק בלתי נפרד מחייו של איגור. אביו היה אספן פרחים וחוקר צמחי מרפא מושבע, שלא הניח מידיו שום צמח חדש שגילה. את אהבתו הגדולה לפרחים תרגם גם לידע: הוא שקד על לימוד תורת הבוטניקה עד שהפך בה למומחה בעל שם עולמי ובמיוחד לצמחי מרפא. את האהבה הגדולה הזאת הוריש גם לבנו איגור. במשך שנים הפך ביתו של האב למעין חממה, עד שנדמה היה כאילו צמח שם יער קטן… האב הזדקן בינתיים ולפני מותו ביקש מבנו שימשיך את מפעל חייו וימשיך לחקור את צמחי המרפא שעשויים להציל אנשים ממצבים מורכבים וממחלות שונות.
איגור הבטיח לאביו שיקדיש את חייו לחקר צמחי המרפא, ואז האב ביקש ממנו להביא אל מיטתו מעטפה מאובקת שהייתה במגירה צדדית. איגור הביא את המעטפה והאב הוציא ממנה מספר עלים שהיו שייכים לפרח קטן ואמר: "הרבה פרחים חקרתי בימי חיי – אבל את הפרח הזה משום מה לא הצלחתי להבין מהי השפעתו על הגוף". איגור התבונן בפרח וראה שצבעו הצהוב עבר לאצבעותיו של אביו. הוא ניסה לנקות את הצבע מידיו הרועדות של אביו, אבל הצבע נותר איתן על ידי האב ולקח לו מספר ימים לרדת מהידיים. איגור החזיר את הפרח בזהירות למעטפה וכעבור מספר שבועות האב נפטר. איגור הקדיש תקופה קצרה לחקור את הפרח וגילה שהוא מיועד לדחיית תופעות אלרגיות שונות. ככל שחלפו השנים הקדיש איגור את חייו ללימוד צמחי מרפא עד שהפך לחוקר מוערך ואף קיבל תואר דוקטור לרפואה טבעית במדינה שבה התגורר.
באחד הימים החליט איגור להגיע לעיירה בשם בלוטשטי ברומניה, שבה הייתה ספריה מדעית גדולה בעלת ספרים עתיקים שעסקו בתחום צמחי המרפא. איגור הגיע לספרייה וכשהגיע שאל את הספרן היכן נמצאת המחלקה שעוסקת בבוטניקה וצמחי המרפא. הספרן חייך לעברו ושאל: "האם גם אתה הגעת כדי לנסות את מזלך?"
"על מה אתה מדבר?" תהה איגור, אבל הספרן רק משך בכתפיו והראה לו היכן נמצא האגף שעוסק בבוטניקה וצמחי מרפא. איגור הגיע למחלקה ונדהם לגלות עשרות אנשים יושבים סביב השולחנות ומעיינים בספרים. הוא לא היה יכול לעצור בעד סקרנותו וניגש לאחד מהם וביקש לדעת מדוע כל כך הרבה אנשים מנסים ללמוד על פרחים וצמחי מרפא.
"לא שמעת על מחלתו של ואדים?" שאל האיש והסביר: "ולדימיר קוזניצב הוא עשיר גדול המתגורר באזור. בנו הצעיר ואדים חלה במחלה קשה ומיטב הרופאים גויסו כדי להציל את הילד. אחד הרופאים טען שחומרים מסוימים מצמחי מרפא יוכלו להציל אותו, אבל קשה מאד להשיג אותם וגם אין לנו את הידע כיצד להכין את ההרכב המתאים. לכן אנחנו נמצאים כאן בספרייה כדי לנסות ולמצוא את הפתרון למחלה…"
איגור ניסה להבין מהם תסמיני המחלה והחוקרים העניקו לו הסבר ארוך ומפורט. וכשאיגור העלה בפניהם מספר צמחי מרפא שעשויים לעזור למחלה, הם השיבו שצמחים אלו פיתחו אצל הילד תגובה אלרגית חריפה: היה נראה שכל הצבע נעלם מפניו והם הפכו לאפורות, גופו איבד את צבעו הטבעי והיה נראה היה כאילו הוא מאבד דם במהירות…
"צמחי המרפא הללו הם אכן מתאימים בדיוק לסוג המחלה של הנער, אבל משום מה הם מפתחים אצלו תגובה אלרגית קשה ובעיקר מוזרה", הסבירו החוקרים לאיגור. "האם אתה מכיר צמח שיכול לרסן את התגובה האלרגית זאת? אם כן, נוכל למצוא פתרון ולהשתלט על מחלתו של הנער". באותו רגע נזכר איגור בפרח המוזר והמאובק שאביו הראה לו לפני מותו ואמר לחוקרים: "יתכן ויש לי פתרון מניח את הדעת עבורכם, אם תארגנו לי תחבורה מהירה מכאן לביתי ובחזרה לכאן".
החוקרים שראו שלפניהם אדם המבין דבר או שניים בצמחי מרפא מיהרו לארגן עבורו את הנסיעה. איגור הוציא בזהירות את המעטפה הישנה מעל הארון המאובק ומשם נסעו כולם לביתו המפואר של ולדימיר קוזניצב. הם הגיעו למיטת הילד החיוור שסבל קשות, ואז ביקש איגור להשתמש בצמחי המרפא המתאימים. לאחר שניתנו הצמחים לילד הבחין כיצד התופעה האלרגית משתלטת על גופו של הילד. הוא מיהר למרוח על גופו של הילד מהצבע החזק שהיה בגבעולים של הפרח המוזר. המומחים שעמדו סביב תהו לפשר מעשיו, אבל להפתעתם תוך דקות ספורות החל הצבע לשוב באיטיות ללחייו של הנער וצמחי המרפא החלו לייצב את מצבו בהדרגתיות. לאחר חודש שלם של טיפול בצמחי המרפא המתאימים ודחיית התופעה האלרגית על ידי גבעולי הפרח הצהוב החזק, הבריא הילד וחזר לאיתנו.
רק אז הבין איגור שלא לחינם הראה לו אביו את הפרח המאובק שהשאיר צבע חזק על אצבעותיו, צבעו החזק של הפרח נקלט בגוף של האדם וממריץ את החומרים הכימיים בגוף החולה. האב לא ידע עד כמה השפעתו של הפרח גדולה לדחיית תופעות אלרגיות, אבל בנו שחקר את השפעת הצמח הצליח להביא תרופה למקרה שבו כל המומחים לא הצליחו לרפא את הילד…
בפרשת דברים מסכם משה רבנו לבני ישראל את מסעם במדבר. מטרת הסיכום הייתה כדי להראות להם שלכל נקודה ונקודה שבה עברו במהלך המסע, הייתה משמעות מבחינה רוחנית והם יכלו להתעלות במקום זה, מכיוון שברגע שהם יודעים שהם נשלחו למקום על ידי ההשגחה העליונה, השליחות הזאת יכולה לרומם אותם ולהעלות אותם מבחינה רוחנית.
