תִּקּוּן וְשִׁנּוּי

"כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי,

פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק…"

לְאַחַר שֶׁיְּהוּדָה שׁוֹפֵךְ אֶת לִבּוֹ בְּתַחֲנוּנִים,

וְהוּא מוֹכִיחַ שֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת הָאַחְרָיוּת שֶׁלּוֹ בִּרְצִינוּת,

וְהוּא לֹא מְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת הַכְּאֵב שֶׁל אָבִיו יַעֲקֹב,

רַק אָז מֵבִין יוֹסֵף שֶׁהַתִּקּוּן שֶׁל "מְכִירַת יוֹסֵף" הֻשְׁלַם,

שֶׁהָאַחִים שֶׁלּוֹ אָכֵן הִשְׁתַּנּוּ בֶּאֱמֶת.

וְהוּא מִתְוַדֵּעַ אֲלֵיהֶם.

*

הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם כָּשַׁלְנוּ דּוֹרְשִׁים תִּקּוּן.

הַחַיִּים יַפְגִּישׁוּ אוֹתָנוּ שׁוּב וָשׁוּב בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים,

עַד אֲשֶׁר נִלְמַד לָקַחַת אַחְרָיוּת וְנִשְׁתַּנֶּה בֶּאֱמֶת.

וְכַאֲשֶׁר יֻשְׁלַם הַשִּׁנּוּי הַפְּנִימִי בְּתוֹכֵנוּ,

הַמְּצִיאוּת תִּתְהַפֵּךְ וְתִשְׁתַּנֶּה לְטוֹבָה מַמָּשׁ.

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ "חֵרוּת", אַתָּה נִדְרָשׁ לְ"אַחְרָיוּת"!