הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל יְמֵי מִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל לֹא הָיוּ קַלִּים. גַּם אֲנִי בְּתוֹר יֶלֶד הֵבַנְתִּי אֶת זֶה. הָחֵל מִשִּׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁאַבָּא וְאִמָּא נִהֲלוּ, וְעַד לַשְּׁמוּעוֹת שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִכָּל מִינֵי מְקוֹמוֹת. נִשְׁמְעוּ אַזְעָקוֹת גַּם בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בּוֹ, וּלְבַלּוֹת בַּמָּמָ"ד בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה זֹאת לֹא תָּמִיד חֲוָיָה נְעִימָה. לְצַעֲרִי, הָיוּ בַּמִּלְחָמָה הַזּוֹ הַרְבֵּה דְּבָרִים לֹא טוֹבִים, וַאֲנִי עֲדַיִן מַמְשִׁיךְ לוֹמַר תְּהִלִּים וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְעַל הַחַיָּלִים.
קוֹרְאִים לִי נַפְתָּלִי, וַאֲנִי גָּר בְּקִרְיַת שְׁמוֹנָה, קָרוֹב לִגְבוּל הַצָּפוֹן. כְּשֶׁשָּׁמַעְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּנּוֹת מֵהַבַּיִת בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה, אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לוֹמַר שֶׁחָרַב עָלַי עוֹלָמִי. אַבָּא הִסְבִּיר לִי שׁוּב וָשׁוּב שֶׁמְּדֻבָּר בְּהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, וְלָכֵן חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. אָרַזְנוּ כַּמָּה חֲפָצִים בּוֹדְדִים, וְנָסַעְנוּ הַרְחֵק מֵהַבַּיִת, מִבְּלִי לָדַעַת מָתַי נָשׁוּב לְשָׁם.
אַחֲרֵי נְסִיעָה אֲרֻכָּה הִגַּעְנוּ לְבֵית מָלוֹן. לְמַעַן הָאֱמֶת, קְצָת הִתְרַגַּשְׁתִּי. אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּבֵית מָלוֹן. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהָיִינוּ שָׁם הַרְבֵּה זְמַן, הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַבַּיִת, לַגִּנָּה שֶׁלִּי, לַסַּפָּה שֶׁל הַבַּיִת, לַתְּמוּנוֹת שֶׁתְּלוּיוֹת עַל הַקִּירוֹת, וּבְעֶצֶם לְכָל הָאֲוִירָה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי בַּבַּיִת.
אִמָּא הִסְבִּירָה לִי שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ אֶפְשָׁרִי לִנְסֹעַ לַבַּיִת, וְשֶׁאֵאָלֵץ לְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁאַבָּא וְאִמָּא הִפְתִּיעוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ לִי: "אֲנַחְנוּ עוֹזְבִים אֶת בֵּית הַמָּלוֹן", מִיָּד שָׁאַלְתִּי: "לְאָן?" "אָמְנָם אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסְעִים לַבַּיִת", אָמַר אַבָּא, "אֲבָל מָצָאנוּ מִשְׁפָּחָה שֶׁמּוּכָנָה לְאָרֵחַ אוֹתָנוּ בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ". זֶה אָמְנָם לֹא הָיָה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, אֲבָל אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת שֶׁהַהַרְגָּשָׁה שֶׁל 'בַּיִת' הָיְתָה יוֹתֵר טוֹבָה מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת לָנֶצַח בְּבֵית מָלוֹן. רַק אָז הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא סְתָם אוֹמְרִים "אֵין כְּמוֹ בַּבַּיִת".
פָּגַשְׁנוּ אֶת מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן הַנֶּחְמָדָה. הֵם הִקְצוּ לָנוּ חֶדֶר עִם מִטּוֹת וְאָמְרוּ לָנוּ "תַּרְגִּישׁוּ בַּבַּיִת". הֵם מַמָּשׁ הִתְעַקְּשׁוּ לְהַעֲנִיק לָנוּ אֶת הָאֵרוּחַ הַמֻּשְׁלָם. אָכַלְנוּ יַחַד אִתָּם בְּשֻׁלְחַן הָאֹכֶל וּבִסְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת, שִׂחַקְתִּי עִם הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם בְּמִשְׂחָקִים, הֵם הִרְשׁוּ לִי לִקְרֹא אֶת סִפְרֵי הַקּוֹמִיקְס שֶׁלָּהֶם מָתַי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה גַּם בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלַּיְּלָדִים שֶׁל מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן אָסוּר לִקְרֹא קוֹמִיקְס בַּלַּיְלָה.
וּבֶאֱמֶת זֶה עָזַר, וּמַצַּב הָרוּחַ שֶׁלִּי הִשְׁתַּפֵּר בְּהֶתְאֵם. זֶה אָמְנָם לֹא הָיָה הַבַּיִת שֶׁלִּי, שֶׁגָּדַלְתִּי בּוֹ וְשֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב, אֲבָל זֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִבֵּית הַמָּלוֹן.
"נַפְתָּלִי", אַבָּא קָרָא לִי לְשִׂיחָה בַּחוּץ בְּבֹקֶר חָרְפִּי אֶחָד, "אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַתְחִיל לֶאֱרֹז חֲפָצִים". הִבַּטְתִּי עָלָיו כְּלֹא מֵבִין. "אֲנַחְנוּ עוֹזְבִים אֶת מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן וּמַמְשִׁיכִים לְמָקוֹם אַחֵר. אֲנִי מַצִּיעַ לְךָ לְהַתְחִיל לְהִפָּרֵד". הָיִיתִי קְצָת מֻפְתָּע. בְּכָל זֹאת, אֲנִי וְיַלְדֵי מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן הָפַכְנוּ לַחֲבֵרִים, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לְכָךְ שֶׁכָּל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אַבָּא מוֹדִיעַ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱרֹז חֲפָצִים, וְאָז אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים לְמָקוֹם אַחֵר.
בְּנֵי מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן הֵבִיאוּ לִי מַתָּנָה שֶׁהֵם קָנוּ בִּמְיֻחָד עֲבוּרִי, אַךְ לֹא יִחַסְתִּי לְכָךְ יוֹתֵר מִדַּי חֲשִׁיבוּת, זָרַקְתִּי אוֹתָהּ לַמִּזְוָדָה, וְהִמְשַׁכְתִּי לֶאֱרֹז בַּאֲדִישׁוּת.
הִגַּעְנוּ לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה. הִיא לֹא הָיְתָה גְּדוֹלָה, אַךְ הִיא נִרְאֲתָה יוֹתֵר כְּמוֹ בַּיִת פְּרָטִי. "אַל תִּדְאַג, נַפְתָּלִי", אַבָּא הוֹדִיעַ לִי. "אִם תֵּלֵךְ רַק כַּמָּה דַּקּוֹת, תּוּכַל לְהַגִּיעַ לְמִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן". מָשַׁכְתִּי כְּתֵפַיִם, וְהִמְשַׁכְתִּי לְכִוּוּן חֲדַר הַשֵּׁנָה. אֲבָל בְּתוֹךְ הַלֵּב מַחֲשָׁבָה סוֹרֶרֶת וּקְטַנָּה הִפְרִיעָה לִי. "זֶה מוּבָן לְגַמְרֵי", אִמָּא לִטְּפָה אוֹתִי בְּרֹךְ כַּמָּה שָׁעוֹת אַחַר רַךְ, כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ מָה אֲנִי מַרְגִּישׁ, "אֲבָל חָשׁוּב לְהוֹדוֹת, בִּפְרָט לְמִשְׁפָּחָה כָּזוֹ נִפְלָאָה שֶׁעָשְׁתָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לְמַעֲנֵנוּ".
"לֹא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי", אָמַרְתִּי. "אַתָּה זוֹכֵר שֶׁהֵם הִתְיַחֲסוּ אֵלֵינוּ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ בְּבֵית מָלוֹן?" אָמְרָה אִמָּא. "כֵּן", הֵשַׁבְתִּי, "הֵם אֲפִלּוּ לֹא קִבְּלוּ עַל זֶה כֶּסֶף", אָמְרָה אִמָּא וְהִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר: "הַכֹּל הָיָה מִתּוֹךְ רָצוֹן שֶׁל נְתִינָה וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. הַמְּעַט שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, הוּא לְהוֹדוֹת לָהֶם עַל כָּל מָה שֶׁהֵם עָשׂוּ, לְהַכִּיר תּוֹדָה, אָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁחָשׁוּב מְאֹד שֶׁתַּחֲזֹר בִּמְיֻחָד לַבַּיִת שֶׁלָּהֶם רַק כְּדֵי לוֹמַר תּוֹדָה!"
הִנְהַנְתִּי בַּהֲבָנָה. יָדַעְתִּי מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת. אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הֲלִיכָה הִגַּעְתִּי לְבֵית מִשְׁפַּחַת בִּיטוֹן. "רָצִיתִי לְהוֹדוֹת לָכֶם עַל כָּל מָה שֶׁעֲשִׂיתֶם בִּשְׁבִילֵינוּ", אָמַרְתִּי בְּקוֹל. הֵם חִיְּכוּ וְהִצִּיעוּ לִי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּהֶם. הוֹדֵיתִי לָהֶם וְחָזַרְתִּי לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה אֲבָל אֶבֶן נָגֹלָּה מֵעַל לִבִּי – הִרְגַּשְׁתִּי עַד כַּמָּה טוֹב לְהוֹדוֹת אִם מִישֶׁהוּ עָשָׂה לְךָ טוֹבָה. אַל תִּתְעַלֵּם, פָּשׁוּט תַּכִּיר תּוֹדָה!
