הגן המיוחד של המלך התפרסם בעולם כולו. אנשים תיארו אותו כגן מופלא בעל עצים וצמחים נדירים באיכות מיוחדת, פירות מתוקים, ויופי שלא נראה כמותו. השמועות טענו שהוא מיוחד בשלמותו הכוללת, שיוצרת מראה בלתי נשכח.
אחד המלכים הקטנים שבמדינה סמוכה התקנא מאוד במלך המוצלח. הוא הרגיש שהצלחתה של הממלכה המיוחדת הזו מסכנת את עתידו, והוא החליט לשלוח את סופר החצר המיוחד שלו שהיה ידוע ביכולת שלו למצוא פגמים בכל דבר למצוא את הבעיות שבגן המלכותי, כדי שיוכל לספר לכל העולם את ה"אמת" על הגן המפואר.
הוא נתן לו הוראות מדויקות מאוד, וביקש ממנו להתמקם במקום מאוד מסויים באזור הגן, משם יוכל לראות רק את האזור הפחות מוצלח של הגן, את השטח שנמצא עדיין בשלבי עיבוד, עצים שעדיין לא הגיעו לשיאם, וצמחים שנמצאים בתהליך שיקום והסתגלות.
הוא היה בטוח שמה שיראה הסופר, יספיק כדי לקבור את סיפור ההצלחה של הממלכה המאיימת.
אולם, בסופו של דבר, הגן היה קסום כל כך, שגם הסופר בעל העין הרעה נשבה בקסם הגן, והוציא מתחת ידו כתבה מלאת תשבחות. הכתבה שנועדה להרוס הפכה לשיר הלל נצחי.
*
בלק מלך מואב שוכר את בלעם הקוסם המפורסם לקלל את בני ישראל. הוא שמע על סגולותיו המיוחדות של האיש שתום העין, שיודע למצוא את הרע שבכל דבר, והוא מקווה שהאיש הזה יוכל לסלק את האיום הדמיוני על הממלכה שלו.
הוא לוקח את בלעם למקום גבוה ממנו הוא יוכל לתצפת על עם ישראל, אך הוא מדגיש ואומר, אתה תראה רק חלק מעם ישראל, "אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה…".
ומדוע הוא מדגיש זאת? מה הוא בא לומר?
*
רבי יחזקאל מקוזמיר מסביר רעיון מופלא על פי דברי המשנה במסכת אבות "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
כאשר אתה מסתכל על התנהגות נקודתית של אדם, אתה עלול בהחלט למצוא בו פגמים ולדון אותו לכף חובה, כי אין לך אדם שאין בו פגמים. לכל אחד יש עוד מה לתקן. "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".
ואיך בכל זאת אפשר לדון את האדם לכף זכות, למרות הפגמים שלו?
התשובה היא: "הוי דן את כל האדם". עליך לסגל מבט כללי יותר ולראות את "כל האדם", ובמבט הכללי על האדם קל הרבה יותר לראות את הטוב האמיתי והמהותי שהוא.
*
בלק יודע שבמבט כללי על עם ישראל אי אפשר לראות בו רע, עם ישראל השלם הוא עם נפלא ומדהים. וכפי שבלעם עצמו יאמר "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל". ולכן הוא מבקש ממנו לראות את הקצוות, לחפש את הפגמים בפרטים, ולהתעלם מהמבט הכללי.
ועל כך גם דרשו את הנאמר בשיר השירים: "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" – בהסתכלות כללית על עם ישראל כאחד, אין בו מום. עם נפלא ומיוחד.
"ואם נזכור להסתכל על ה'גן' שלנו כשלם, להאיר את הטוב ולחבק את הפגמים כחלק מהדרך, נזכה להיות באמת תפארת ישראל — עם מאוחד, יפה ושלם."
