הנערים היו מרותקים לשיעור בנושא התשובה בחודש אלול, שנמסר במדרשת 'שלום לעם' בנס ציונה. "עוון גזל מעכב את התשובה!" זעק הרב והרהורי תשובה עלו בליבם של עומרי ורותם. "מה אני אעשה עם כל הממתקים שהייתי 'סוחב' מהסופר בשכונה, כשהייתי ילד?" חשב עומרי לעצמו. גם רותם נזכר כיצד השליך את מכשיר הטלפון של המורה להיסטוריה לתוך דלי מים, כדי לגרום לו נזק. תחושות חרטה הציפו את השניים והם ניגשו אחרי השיעור אל הרב לשאול מה עליהם לעשות: "הרב, עשינו כל מיני שטויות בתור ילדים, היינו 'סוחבים' דברים ועושים נזקים למורים שהרגיזו אותנו, איך אנחנו יכולים לעשות תשובה על עוון הגזל שעשינו?" מה לדעתכם השיב להם הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף צ"ח עמוד ב' ברש"י דיבור המתחיל 'כפייה רפרם'. ובדף פ"ז עמוד א' במילים: 'חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שמ"ט סעיף ג', וסימן צ"ו סעיף ג'.
תשובה לשאלה ""תשלום לבייביסיטר" (שאלה מס' 607)
תקציר השאלה השבועית: בלכבוד החתונה של משפחת לוי מהבניין, העלתה משפחת כהן מקומה שניה רעיון: הם ירכזו את כל הילדים בקומת הכניסה עם משחקים ויביאו בייביסיטר שתשגיח על כולם בצורה מרוכזת כדי לחסוך בהוצאות. השכנים סגרו עם הבייביסיטר על תשלום של 50 שקלים לשעה, לשמירה של חמש שעות ובסך הכול עשרים וחמישה שקלים לכל משפחה. כשאספו את הכסף מכל השכנים, טען אדון צוריאל מקומה רביעית: "אני צריך לשלם רק עשרה שקלים, מכיוון שהבאתי לבייביסיטר רק ילד אחד ומשפחת כהן הביאו עשרה ילדים, אז שהם ישלמו את ההפרש!" ואילו אדון כהן טוען: "התשלום לבייביסיטר הוא יחסי לפי שעה ולא לפי כמות ילדים, לכן אדון צוריאל צריך לשלם עשרים וחמישה שקלים כמו כולם!" מה דעתכם? האם אדון צוריאל צריך לשלם כמו כולם?
תשובה בקצרה: מכיוון שחובת התשלום מתחייבת לפי גודל ההנאה, לכן שמשפחת כהן תשלם יותר באופן יחסי לבייביסיטר לפי כמות הילדים שהובאו לשמירה.
תשובה בהרחבה: כדי להבין כיצד עלינו לחשב חיובי שמירה, נביא מקרה המופיע בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קס"ג סעיף ג') לגבי בני העיר ששכרו שומרים כדי להגן על העיר מגניבות, שם נחלקו הפוסקים האם גובים לפי הנכסים של כל אחד, או שגובים לפי גודל הסכנה ומי שחשוף יותר לגניבות עליו לשלם יותר. וכן ראינו במקום אחר בהלכה (סימן קס"א סעיף ג') שבשביל לבנות גדר לחצר משותפת, לוקחים כסף באופן יחסי לפי גודל הנכסים של כל אחד מבני החצר ולא לפי מי שקרוב יותר לגדר. וכתבו הפוסקים, שדין זה שונה מהדין הקודם מכיוון שבחצר משותפת כל הבתים נחשבים כבית אחד ואין לאדם מסוים סכנה גדולה יותר מאשר לחברו ולכן שם החלוקה היא לפי אומדן הנכסים של כל אחד מבני החצר. ממה שאין כן בבני העיר ששם הסכנה גדולה יותר למי שמתגורר סמוך לחומה.
תשלום לפי גודל ההנאה
עוד ראינו הלכה דומה לגבי תיירים ששכרו מדריך או מאבטח ללוות אותם, שצורת התשלום מתחלקת ביניהם לפי גודל ההנאה של אחד מהם. ומהדינים הקודמים גם אנו רואים, שצורת התשלום המקובלת בהלכה לגבי אנשים שהשתתפו ביחד – שכל אחד מהם משלם לפי גודל הנאתו ולכן מכאן נוכל ללמוד שעל משפחת כהן לשלם יותר מהמחיר שהתחלק בין כל השכנים, היות והם הביאו הרבה יותר ילדים להשגחת הבייביסיטר
